השמש שוקעת

אפולו

אפולו הלך עם ארטמיס ברחבי האולימפוס וסיפר לה על מה שריינה רמירז-אריאנו הציעה לו לעשות לפני כמה ימים. רק שהשמיט את החלק שהיא זאת שהציעה לו לעשות. אלים לא נוהגים להשתמש בעצות של חצויים, ארטמיס תרד עליו לנצח אם יגלה לה שהיה צריך להתייעץ עם נערה בת 16 כדי לפתור את הבעיות שלו.

"זה נשמע הגיוני, אפולו. אני סוברת שזה יכול לעבוד." היא אמרה.

בזמנים אחרים הוא היה מתייעץ עם אתנה, הרמס או דמטר, אבל עכשיו הוא יכל לסמוך רק על אחותו שתקשיב ותשמור את סודותיו. האלים האחרים פוחדים להסתבך עם זאוס, אז הם מעדיפים לא לדבר איתו.

אביו עדיין כעס ששלח את החצויים אל אסקלפיוס, שנתן להם את שיקוי שמחזיר אנשים לחיים. בנו נשלח למאה שנות ייסורים בטרטרוס, ואל השחקים עדיין חושב על עונש בשבילו.

כשאפולו חשב על הבן שלו עובר את מסכת העינויים בשאול הוא הרגיש פעם נוספת את הכאבים החדים בחזה. אפרודיטה אמרה לו שזה כול כך חמוד איך שהוא דואג לבן שלו. למרות שהיא הייתה אחת האלות היחידות שדיברו איתו, הוא רק רצה להכניס לה אגרוף בפרצוף.

"מי את חושבת שיסכים להקשיב? אני אוכל בדרך כול שהיא לשכנע הרמס, ואתנה תמיד שמחה לשמוע תוכניות, אפרודיטה היא לא בעיה, אבל מה עם כול האחרים?"

ארטמיס המשיכה לפסוע לפני שענתה

"סביר להניח שהרה תערוב לרעיונך. היא מחפשת אחר פתרון זמן רב, זאוס זועם בעיקר עליה. באשר לשאר האלים... אני אוכל להעביר לצידנו את פוסידון, דמטר והפייסטוס, לדיוניסוס אין דעה בנושא, אך אצליח לשכנע אותו."

אפולו חשב לרגע. "האדס וארס. חייבים למצוא דרך לגרום להם להצטרף אלינו."

"נעים לשמוע שהפכת את התסביך ל'שלנו'." אמרה אחותו. לרגע חשב שהיא צינית, אבל כשהביט בה ראה שהיא מחייכת אליו חיוך קטן.

"אם הצלחת לחשוב על פתרון אחד תוכל לחשוב על אחד נוסף? הלוא כן?"

היא המשיכה ללכת בעוד שהוא קפא במקום.

"פתרון נוסף... ברור..." מלמל לעצמו בעצבנות.

הוא רץ כדי להדביק אותה.

הוא ניסה לשנות את הנושא. "בכול מקרה... איך הולך עם הציידות שלך?"

ארטמיס עיוותה את פניה. "המצב לא מוצלח במיוחד. אני לא מצליחה לגייס בנות רבות נוספות מאז הפיצוץ שהרג את הרבה מציידותיי. שמעתי שגם האמזונות לא מצליחות לחזור למוטב. אם אני זוכרת נכונה את מה שתאליה סיפרה, יש בעיה מסוימת עם המלכה שלהן."

אפולו זקף את אוזניו. "המלכה שלהן?"

היא הנהנה.

"איזה בעיה?"

"אינני בטוחה. דבר מה לגבי השושלת שלה. למה אתה מסתקרן לגבי זה כול כך?"

הוא הביט בה בהפתעה מזויפת. "אסור לאח גדול להתעניין בחיים של אחותו הקטנה?"

"רבע שעה! אתה מבוגר ממני רק ברבע שעה!"

ארטמיס התרעמה.

אפולו שתק. זה היה עניין רגיל ביניהם לריב על זה,  אבל להרגיז את האלה היחידה שהוא יכול לסמוך עליה זה לא חכם במיוחד.

הוא לא האמין שאחותו תפנה נגדו, אבל כן הרגיש שהוא צריך קצת להוקיר תודה.

ארטמיס הסתכלה על ענן עובר על פני הירח, ופנתה אליו. "אני צריכה לחזור לציידות. כשתחשוב איך לשכנע את האדס וארס להצטרף אלינו, תשלח לי הודעה איריס-נט."

הוא הנהן וצפה בה מתפוגגת לעלומת אור כסופה.

אפולו קיווה שלא לילה בסן פרנסיסקו עכשיו.

הפרק הקודם		הפרק הבא