לא סתם חצוי דם

 מגיע קרדיט לתום פרסיבת' פוראבר שגורמת לזה להיות ארוך וטוב יותר!

נ.ב. גיליתי איך שמים קו מפריד!

סוורוס התרוצץ הלוך ושוב ברחבי המחנה ובראשו עוד הדהדה השיחה המוזרה שלו עם כירון.
*פלאשבק*
"אל תדאג אם כל מיני דברים מוזרים יקרו לך. אפילו אם הם מוזרים יחסית למחנה. אוקיי?" סוורוס הנהן בלהיטות, הוא היה כבר מסוקרן לשמוע על מה בדיוק כירון מדבר. "אתה צריך כבר מחר לנסוע ללונדון, אתה תשהה שם זמן מה. אני יודע שזו התראה קצרה, אבל אתה תלך לבית ספר אחר, מיוחד. בית ספר לקוסמים. אתה קוסם, סוורוס."
*סוף פלאשבק*
"על מה כירון רצה לדבר איתך?" שאלה ג'וליה, שהתחילה ללכת לידו. מרוב שהיה טרוד במחשבות בכלל לא שם לב שהגיעה.
"מתברר שאני נוסע מפה. מחר בבוקר." אמר באדישות.
"מה?! לאן? למה?" שאלה ג'וליה המופתעת, מחישה את צעדיה. 
"אני הולך ללמוד בבית ספר. לא, בפנימייה. פנימייה מיוחדת לילדים מיוחדים," חייך בעגמומיות. 
ג'וליה הנידה בראשה לשלילה ונעמדה במקומה, ממאנת להמשיך. "אבל זה לא יכול להיות, אף חצוי לא הלך לפני לפנימייה. בעיקר לא חצוי ש..." היא השתתקה במהירות והביטה בסוורוס בבהלה קלה. 
"כן ג'וליה, אני יודע." נהם בשקט והתיישב בכבדות על האדמה. "החצוי המסכן והלא-יוצלח, ללא משפחה, חברים או כישרון, יוצא ללמוד בפנימייה יוקרתית. מפתיע, לא?" שאל בסרקסטיות אכזרית. 
"אויש, נו, אתה יוודע שלא לזה התכוונתי!" אמרה בכעס "סוורוס, אתה כבר לא אותו בנאדם. מה יש לך?השתנית. ותאמין לי שלא לטובה." היא הסתובבה בזעם בפעם השנייה באותו היום-או השלישית? סוורוס כבר לא היה בטוח-והלכה במהירות, משאירה את סוורוס המהורהר לבדו.

לקראת הערב סוורוס חזר לחדר, וארז את הדברים בזמן שהשאר היו בארוחת הערב. 'רק עוד לילה. רק עוד לילה אחד ואני עף מפה. ג'וליה היא היחידה שגרמה לי להישאר פה. אבל עכשיו אף אחד לא ימנע ממני את זה' חשב וסגר את המזוודה בטריקה.

אחרי טיסה ארוכה על פגסוס והליכה קצרה הוא הגיע ללונדון. הוא חיפש את הפונדק 'הקלחת הרותחת' שבו היה אמור לפגוש את אחד המורים מהבית ספר, שאמור לעזור לו לקנות את הציוד הדרוש.
הוא ראה פונדק עלוב למראה, שרוב האנשים עברו על פניו כאילו לא היה קיים. הוא ניחש שזה הפונדק הנכון וחיכה.
אחרי זמן מה הוא ראה אדם עם זקן ערמוני שהגיע לו כמעט עד המותניים, האדם הזה התקרב אליו. " שלום סוורוס. אני אלבוס דמבלדור, המנהל של הוגוורטס, הבית ספר שאליו תלך." הוא דיבר אל סוורוס כאילו הכיר אותו מאז ומתמיד. "איך אתה יודע מי אני?" שאל סוורוס בחשדנות, אך דמבלדור רק קרץ והמשיך לתוך הפונדק "בוא אחרי" אמר ונכנס.
מבפנים הפונדק לא היה פחות עלוב. היו בו הרבה אנשים עם גלימות וכובעים מחודדים. "שלום לך דמבלדור" חייך אחד מהאנשים שמאחורי הבר " מה תרצה לשתות?" "אני בענייני עבודה סונפיס, אבל בפעם אחרת" אמר בחיוך, סונפיס נראה קצת מבואס אבל המשיך לנגב כוסות. עוד כמה אנשים בירכו את דמבלדור בדרכו לדלת האחורית. יצאנו לסמטה מאחורי הפונדק, ודמבלדור נקש מספר פעמים על נקודות שונות בקיר, והקיר זז! 'אדיר!' חשב סוורוס בעוד הקיר זז ופתח רחב נפער בתוכו. 
אחרי שהסתובבו זמן מה וקנו ספרים, שרביט, נוצה וקולמוס, הם התיישבו בבית קפה קטן, ודמבלדור הזמין בירצפת לשניהם. "בירצפת?" שאל סוורוס מבולבל "אתה הראשון שמגיע להוגוורטס שהוא לא רק קוסם, זה מאוד נדיר. אסור לך לספר לכל אחד שם את זה כן?" דמבלדור דיבר כאילו לא שמע כלל את שאלתו של סוורוס, סוורוס הנהן בכובד ראש. הוא לא התכוון לספר לאף אחד. 

לקראת הערב דמבלדור לקח אותו לפונדק (שעכשיו נראה הרבה יותר מזמין ממקודם) והזמין לו חדר לשבוע הקרוב. "אתה לא מדבר פה עם אף אחד על שום דבר שקשור לבית הקודם שלך, ברור?" שאל דמבלדור בתקיפות. סוורוס הינהן, הוא כבר היה עייף ורצה לישון. "אני לא יראה אותך עד היום הראשון ללימודים. הוצאתי לך כסף ממה שאמא שלך השאירה לי, השתמש בו בחוכמה" דמבלדור הסתובב ויצא מהחדר. סוורוס החליף בגדים ונרדם ברגע שהניח את ראשו על הכרית. 

הפרק הקודם		הפרק הבא