אדוארד דה-סייתר: סיפורו של קוסם

קודם כול: אין לי שום כוונה להרוויח מהפאנפיק הזה, כיוון שהוא מבוסס על רעיון שנבע מוח מעוות אחר...(זה לא עלבון, לדעתי כל המוחות מעוותים ומשונים וזה נותן לכל אחד "שריטה" משלו)

הסיפור מתחיל בחודש פברואר מושלג בעיירת קוסמים בשם "ויזארדקוב" שבבריטניה, שם גרו בתוך טירה גדולה משפחת דה-סייתר שכללה את אדוארד בן התשע, אביו לאונרדו, אימו נטלי וסבתו קטרינה. כולם במשפחתו למשך דורות למדו בהוגוורטס, בבית סלית'רין כיוון שיחוס הדם שלהם היה ללא דם מוגלגים לאורך כל היסטוריית השושלת. הטירה הייתה כל כך גדולה שלרוב היו שם משפחה או שתיים נוספות של קוסמים בתלוי לצאצאים וזיווגים עתידיים, הפעם הייתה זו שושלת לויביסה שבה הייתה ילדה יחידה בשם לולה ושניהם היו חברים טובים. כשהם היו בבית הספר היסודי של ויזארדקוב אדוארד הגן עליה מאבן שהשליך עליה בריון, לבסוף היא הצליחה להביא אותו לאחות בית הספר שטיפלה בו. המבוגרים בכפר שמעו על כך וזעמו שיש בריון שמציק לילדות אבל ידעו שיש להשאיר את הפתרון לילדים ולכן הם החליטו שמספר מועט של תלמידים יקבל שרביטים להגנה עצמית, כמובן שאדוארד היה אחד מהם. רוב מקבלי השרביטים היו בנות וזה היה יום חג בחנות השרביטים המקומית שנקראה "אשף-כשף" וכרזות שנשאו כתובות כמו "אל תמעיט בערך השרביט" קישטו את הרחובות.

כשאדוארד נכנס הוא היה האחרון בתור, כי משפחתו תמיד יכלה לקנות כל מה שקוסם יכול לרצות והמוכרת תמיד שמחה לראותם, כיוון שהם קנו את מוצריה בשנות משבר והצילו אותה מפשיטת רגל

"אז מה אני יכולה לעשות למען בני דה-סייתר?" היא שאלה את לאונרדו והוא ענה לה "באנו לרכוש שרביט, מהנדירים" פניה של המוכרת הלבינו מפחד כשהוא שרק את סיסמת הפתיחה למחלקת השרביטים הנדירים. "בסדר גמור" היא אמרה. בין כל השרביטים נח אחד שעשוי מעץ לבן ואדוארד ניסה אותו, השרביט לא הסכים וכך כול שאר השרביטים ואפילו הרגילים התנגדו. לבסוף המוכרת נכנעה ואמרה "מעולם לא ראיתי דבר כזה! הילד לא מסוגל להתיידד עם שום שרביט, אולי רק אם יכין בעצמו אחד...", "איך מכינים?" שאל אדוארד בהתלהבות. "הא!" צחקה המוכרת "באמת היה נראה לך שאתן לך להכין?" נטלי אמרה בייאוש "אז מה את מציעה?", "שתחכו דקה" ענתה המוכרת והלכה לאחורי החנות וחזרה משם עם קופסת עץ נעולה. כולם הביטו באוצר שהיה בתוכה: שרביט באורך 28 סנטימטרים עשוי מעוזרר לבן לגמרי והוא היה קשיח, אבל גמיש. המוכרת אמרה "שמו הוא שרביט-המוגבלים והוא נועד לכאלה שלא מתיידדים עם השרביטים, נסה אותו: חשוב על העפת הבובה הזאת במשך 5 שניות ואז אמור אִימְפֶ‏דְיִמֶ‏נְטָ‏ה!" אדוארד ניגש לבובת האימון, חשב על להעיף את הבובה רחוק ככל שאפשר במשך כמה שניות ואז כיוון את שרביטו לבובה וקרא "אִימְפֶ‏דְיִמֶ‏נְטָ‏ה!". בובת האימון נהדפה ברגע החוצה אל הסוף רחוב. אדוארד הביט בבנו ואמר "כישרון טבעי! הבן שלי יהיה גדול כמו אלבוס דמבלדור!" "רגע אחד" קראה קטרינה, שמתי שהוא נכנסה לחנות בלי שראו אותה "ממה עשוי השרביט?". המוכרת השיבה בשלווה "עץ עוזרר כמובן!", סבתא דה-סייתר לא הייתה מרוצה מהתשובה "והליבה מרגרט, ממה היא עשויה?" ומרגרט מוכרת השרביטים ענתה "נים לב של מדוזה-בת-אלמוות". בני משפחת דה-סייתר בהו בשרביט כאילו מדובר במשהו ששווה את מחיר טירתם ואף יותר, "כמה עליו? אדוארד לא ילמד עם פחות ממנו!" נטלי שאלה בהתלהבות מופגנת, שכן נימי לב של מדוזה בת אלמוות היו נדירים במיוחד ואף חנות שרביטים לא רכשה כאלה כי המחיר היה יקר במיוחד. מרגרט בדיוק עמדה לענות, אבל בדיוק אז נכנס לחנות איש בחליפה והיא ענתה "לכבוד יום הולדתך, ילדי, הוא יהיה בחינם! תמסרו ד"ש למרטין!".

היא שמה אותו בקופסה והעבירה את השרביט לנטלי ומשפחת דה-סייתר הלכו לטירה שלהם במהירות ועצרו כשנשמע מאחוריהם פיצוץ, הם ראו את מרגרט צורחת לחשים והאיש בחליפה נטרל אותם במהירות. הוא התקרב אליה במהירות ואז קטרינה פעלה: היא לקחה את המטריה שלה וצעדה לכיוון האיש. היא הגיעה למרחק סנטימטרים ספורים ממנו כשכיוון כלפיה את שרביטו וצעק "אבדה ק..." את ההמשך אדוארד לא שמע בין צעקות המבוגרים, ההורים שלו רצו לזירה אבל קטרינה כבר קראה "מאוחר מדי". המטרייה מכוסת הדם הייתה עדיין בידה של קטרינה שנחה על השלג בשלווה, אבל כעבור רגע היא קמה וחשפה את מעשה ידיה: גופתו של הקוסמתנקש עם חור בחזה מהמטרייה שלה. לאחר מכן הביטוי "אתה נלחם כמו סייתר הזקנה" למחמאה רצינית בקרב תושבי העיירה ובבחירות של השנה הבאה, אדוארד בן העשר ליווה את סבתו לנאום הראשון שלה בתור ראש העיירה החדשה כשהוא חמוש בשרביטו ונחשב לקוסם החזק בעיירה בגלל שרביטו.

בשנה הבאה, הגיעו שני ינשופים אל הטירה ונשאו מכתבים לשני החברים אדוארד ולולה ובהם נרשם על קבלתם להוגוורטס בשנה הבאה. למחרת הם נסעו ללונדון עם מצלמה בשביל לתעד את הנסיעה ברכבת "הוגוורטס אקספרס", ונטלי צילמה כל דבר שעמדו לידם. כשהגיע הזמן לעלות לקרון נטלי ביקשה "רק עוד תמונה אחת!" וצילמה בדיוק כשנשמעה שאגת הרכבת שהכריזה על יציאתה לדרך. כשהתמונה התפתחה נראה בה אדוארד מנשק את לולה על הלחי, לאונרדו  אמר בקול שקט וקטלני "הייתה לכם הזדמנות אחת, אם היא לא תהיה החברה שלו אתם תגורשו מהטירה ונמצא מישהו יותר טוב להשקיע בו את הכסף שלנו..."

תרשמו בתגובות מה דעתכם, זה חשוב עבורי!

		הפרק הבא