אדמונד פיוונסי בהוגוורטס

תודה להאריהרמיוני ו-yonatangreen על שנרשמו.

-------------------------------------------------------------------------

הרכבת המשיכה לנסוע. “חשבתם באיזה בית תהיו?” שאלה לילי. “קרוב לוודאי שאהיה בגריפינדור. כל המשפחה שלי משם.” “רגע,” אמר קולין בקימוט מצח. “אמרת ששם המשפחה שלך הוא פוטר? את הבת של הארי פוטר?” “כן.” אמרה לילי. קולין בהה בה לרגע, ואז הסב את מבטו. “גם אני ככל הנראה אהיה בגריפינדור.” הוא אמר. “גם כל המשפחה שלי משם. אני נקרא על שם דוד שלי, שמת בקרב על הוגוורטס. הוא היה אז בן שש עשרה.” “קולין קריווי?” שאלה לילי. “אבא שלי אמר שהוא היה מעריץ שלו או משהו – אז אתה הבן של דניס?” “כן.” אמר קולין.

“אני, אם תהיתם, הבן של אוליבר ווד, קפטן קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור בתחילת הלימודים של הארי בהוגוורטס.” אמר פרד. "גם אני כנראה אהיה בגריפינדור. אני נקרא על שם 'החובט הכי טוב שהיה לגריפינדור אי פעם – או אחיו התאום. אני עדיין לא בטוח מי מבין שניהם.' ציטוט מדויק של אבא שלי.”

“מה זה,” צחקה לילי. “כולם כאן קשורים לאבא שלי? אגב, אדמונד, באיזה בית נראה לך שאתה תהיה?” “לא בטוח.” אמר אדמונד. “אין לנו מסורת קבועה במשפחה. אחי בגריפינדור, אחותי בהפלפאף , אבא שלי היה גם גריפינדור ואמא שלי מסלית'רין.” “סלית'רין?!” נדהמו כולם. “אתה יכול אולי להסביר,” אמרה לילי בקול חלוש, “איך גריפינדורי וסלית'רינית התחתנו בדיוק? זה בלתי אפשרי.” אדמונד נאנח. “חברים הם חברים, לא משנה מאיזה בית הם.” הוא אמר. “ההורים שלי התאהבו, והתחתנו. מה יש לכם?” כולם שתקו.

"האמת,” אמר אדמונד, “אומרים עליי שאהיה ברייבנקלו. אבל זה לא משהו שאני יודע משושלת ארוכה של תלמידי רייבנקלו במשפחה. האמת, אני חושב שההתמדה בבתים קשורה בעיקר בחינוך.” “איך?” שאל פרד. “כל הורה פשוט מחנך את הילדים שלו על פי המושגים של הבית שלו.” הסביר אדמונד. “והיות שרוב האנשים נישאים לבני או בנות הבית שלהם, זה משתמר לדורי דורות. הכל קשור לחינוך.” “בהחלט רואים שאתה מאמין בכוחו של החינוך.” אמר קולין.

בינתיים, עגלת הממתקים הגיעה. “בואו נראה...” אמרה לילי. “מישהו רוצה שאקנה לו?” אף אחד לא ענה. “טוב.” אמרה לילי, וקנתה כמה צפרדעי שוקולד, שרביטי במבליק וסוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים. אדמונד קנה לעצמו כמה צפרדעי שוקולד ושרביטי במבליק, אבל לא נגע בסוכריות הברטי בוטס. מאז שטעם אחת בטעם קיא, הוא סירב לגעת בהן. קולין קנה רק סוכריות ברטי בוטס, ופרד שלף מהמזוודה שלו חבילת ממתקים. אדמונד פתח ותפס צפרדע שוקולד. הוא הסתכל על הקלף. על הקלף היה כתוב: הרמיוני וויזלי. “דודה שלי.” אמרה לילי. "יש לי המון קלפים שלה.” אדמונד הפך את הקלף וקרא: הרמיוני וויזלי, כיום מנהלת אלרג"ה, האגודה למען רווחת גמדוני הבית, עובדת במחלקה לפיקוח על יצורי פלא ומומחית לתחומי קסם שונים. ידועה בעיקר בעזרתה להארי פוטר להשמיד את ההורקרוקסים של טום רידל, הידוע יותר בשם לורד וולדמורט, בגילוי השימוש השלושה עשר לדם דרקון ובזכות עבודותיה הרבות בנושאים כמו שינוי צורה, שיקויים וקסמי מגננה.

"וואו.” אמר אדמונד. “הדודה שלך עובדת הרבה.” “כן.” אמרה לילי בשמץ גאווה. אדמונד אכל את צפרדע השוקולד והפך את הקלף, שם תמונתה של הרמיוני ניסתה לדחוף לו סיכה של אלרג"ה. הוא הכניס את הקלף לכיס ופתח את צפרדע השוקולד השנייה. “אה, זה של אבא שלי.” אמרה בשיעמום לילי. “יש לי המון כאלה.” אדמונד הסתכל על התמונה לרגע ופנה לאכול את צפרדע השוקולד.

הם סיימו לאכול את החטיפים ופנו לדבר שוב. “אמרת ששם המשפחה שלך הוא פיוונסי? אני חושבת ששמעתי על פיוונסי אחד מאחי, קפטן קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור.” אמרה לילי. “כן.” אמר אדמונד. “פיטר, אחי הגדול. הוא שומר. והוא כבר בשנה השביעית. אחותי הגדולה, סוזן, גם כן בקבוצת קווידיץ', רק שהיא רודפת, והיא בהפלפאף. היא בשנה החמישית.” “אתה גם רוצה להיכנס לקבוצת הקווידיץ'?” שאל פרד. “אני כן – אני חושב לנסות להיות שומר או חובט. אבא שלי הוא שומר.” “כן, אני רוצה.” אמר אדמונד. “אני חושב להיות רודף. אבל לתלמידי שנה ראשונה אסור להביא מטאטאים, וחוץ מזה, אחי כבר שומר בגריפינדור.” “ברור.” אמר פרד. “דיברתי על שנה הבאה.” “אני גם חשבתי על להיכנס לקבוצה שנה הבאה, בתור רודפת.” “אני מעדיף לצפות בקווידיץ'.” אמר קולין. הם המשיכו לדבר עד שהם ראו שהם מתקרבים והחליפו בגדים. אחרי קצת זמן הרכבת עצרה והם ירדו. “תלמידים חדשים! תלמידים חדשים לכאן!” נשמעה צעקה. הארבעה פנו לכיוון הצעקה וראו איש ענק עומד שם. “זה האגריד.” אמרה לילי. “הוא שומר הקרקעות.” “מאיפה את מכירה אותו?” שאל קולין. “האחים הגדולים שלי באים אליו בערך פעם בשבוע.” ענתה לילי. הם התקדמו לעבר האגריד. האגריד בדק שכל התלמידים החדשים נמצאים איתו והוביל אותם לאגם, שם הם ישבו בשלישיות. אדמונד, קולין ופרד ישבו כולם בסירה אחת וחתרו. הם הגיעו לקצה האגם והלכו לכיוון הוגוורטס, ואז האגריד דפק על הדלת.

הפרק הקודם		הפרק הבא