עולמות מקבילים

כול הזכויות שמורות לריק ריירדן וליוצרים של סול איטר

שלום אני מאקה ואני אדונית לחרמש,

אני מתכוונת לספר לכם על מה שקרה כאשר פגשנו בבחור בשם פרסי ג'קסון.

המלחמה נגד אל השדים אשורה עברה לפני חודשים ובית הספר כבר חזר לשיגרה הרגילה שלו.

אל המוות שלח אותנו לחפש מישהו בשם פרסי ג'קסון בעיר ניו יורק, הוא אמר שהוא שלח כל מיני מורים למשימה הזו וכולם נכשלו בה.

אבל לא משנה כמה ניסינו והתעקשנו הוא לא הסכים לספר לנו שום דבר בנוגע לפרסי- חוץ מזה שצריך להביא אותו לשיבוסן בחיים.

בסופו של דבר הסקרנות גברה עלינו והסכמנו לעשות את זה כדי לקבל תשובות בעצמנו.

הוא שלח אותנו לשם בשיטה מיוחדת שהמציא קצת אחרי המלחמה, שיטת ה"מעבר דרך המראות" המובילה אל המקום שאליו רצית להגיע.

אנחנו כבר אחרי שבוע של חיפושים בעיר ניו יורק, בחיפושים אינטנסיביים אחר פרסי וכבר התחלנו להתייאש.

בנושא ממש לא קשור- המקום הזה ,ניו יורק, ממש שונה מהבית שלנו בשיבוסן: העיר בנויה ממש אחרת מכפי שאנחנו רגילים, אבל מה שהכי שונה זה השמיים- בגלל השמש והירח שאין להם פרצוף בכלל והם סתם תלויים שם ולא עושים כלום.

בכל מקרה, בחזרה לנושא שלנו...

הגענו לסימטה צדדית חשוכה וריקה כמעט לגמרי, אך שם, באמצע הסימטה, אדם שאיבד את דרך הישר, תקף אותנו כדי לאכול את נשמותינו ולהתחזק.

סול, הפך לחרמש. נלחמנו בו באדם הזה, חוסמים ואז תוקפים ומתחמקים כדי לא להיפגע מסכין המטבח שלו, פגעתי בו וסול חזר לצורת האדם שלו ואכל את נישמתו.

"תודה על הארוחה" אמר סול.

"בשימחה." עניתי מחייכת אליו.

"54 ביצי שד נוצחו נישארו רק עוד 45.זה ממש קול"חישב סול בקול.

'כן, אני שמחה שלפחות הרווחנו ביצת שד מכל הסיפור הזה...' חשבתי לעצמי כאשר שמעתי קול של צעדי ריצה.

שביב תקווה התעורר בי ורצתי ליראות אולי זה פרסי ג'קסון.

לא ידעתי איך אדע שזה באמת הוא אבל תיארתי שהוא ייראה שונה או שההילה שלו תהיה שונה בצבע שלה או בצורה שלה.

הגעתי לקצה הסימטה וראיתי את הגב של נער שנראה בערך בגיל שלנו, הוא היה שזוף והיה לו שיער שחור ופרוע.

באופן כללי הוא נראה נער רגיל לחלוטין אבל כאשר הסתכלתי על ההילה שלו לא האמנתי למראה עיניי- ההילה שלו היתה יותר גדולה ויותר חזקה מכול הילה אחרת שראיתי בחייים שלי- יותר משל שטיין ויותר משל הילד מוות.

להילה שלו היה צבע ירוק ים והיתה עליה תבנית של קילשון מוזר, ההילה נראתה כמעט עתיקה מידי בשביל ילד בן 19 בערך.

סול הגיע וככל הנראה ראה את ההפתעה על הפנים שלי כי הוא שאל: "מה קרה?"

"הנשמה שלו... היא פשוט ענקית בשביל אדם רגיל, זה חייב להיות הוא, זה חייב ליהיות פרסי ג'קסון." עניתי מעכלת את המידע בעצמי.

נראה שסול עיכל את זה מהר יותר ממני בגלל שהוא ניער אותי ואמר: "כדאי שנעקוב אחריו את יודעת, אחרי הכול המשימה שלנו היא להביא אותו לשיבוסן..."

ניערתי את ראשי והתחלתי לרוץ אחרי פרסי כאשר סול עוקב אחריי מוכן להפוך לחרמש בכל רגע שצריך.

בזמן הריצה חשבתי על האפשרויות שיש לנו- ואין לנו הרבה כאלה. הבנתי שהסיכוי הכי טוב שלנו הוא להפתיע אותו... אחרי הכל בן אדם עם הילה כמו שלו חייב להיות ממש טוב בלחימה, אם הוא קיבל את האימון המתאים, ואני לא מוכנה להסתכן.

הגענו למבנה שפרסי ניסה להיכנס אליו, יהיה יותר קשה להפתיע אותו בפנים ולכן אמרתי לסול להפוך לחרמש וזרקתי אותו על פרסי מקווה שלא אהרוג אותו.

סול פגע בראש שלו וישר התחיל לרדת לו דם מהראש, אבל החדשות הטובות הן שלא ירד לו הראש.

סול הפך בחזרה לבן אדם, אבל במקום לתפוס את פרסי ולסיים עם זה, הוא פשוט בהה בנקודה מסויימת במרחק.

הזזתי את הראש כדי ליראות על מה הוא מסתכל בדיוק בזמן כדי להבחין בילדה בלונדינית יוצאת בריצה מהבניין וצועקת "פרסי!!!".

בדיוק אז הזמן כמו האט וראיתי אותה מוציאה מהחגורה שלה משהו שנראה כמו חרב לבנה, אחרי הילדה היו עוד חמישה נערים כולם חמושים ורצים לכיוון שלנו, זה הספיק כדי לנער אותי... הזמן חזר למצב רגיל, ראיתי את סול מרים את פרסי שכנראה בשלב מסויים התעלף מאיבוד הדם.

התחלנו לרוץ מנסים ליברוח מחבורת הנערים המשוגעים שרודפים אחרינו- ברצינות מי לוקח כלי נשק לכל מקום?!

אחרי הכל, לא יכול להיות שהמקום הזה הוא עוד מקום שבו מתאמנים אדונים ונשקים.

אחד מהם החזיק קשת והתחיל לירות אלינו חיצים שכוונו היטב אבל הפסיק לירות מהם כאשר אחד מהם כמעט פגע בפרסי כשסול הגביר את מהירות הריצה שלו.

הגענו לסימטה בה ראינו את פרסי לראשונה ונכנסנו פנימה, התקשרתי במהירות אל אל המוות.

הוא ענה כעבור כמה שניות שנידמו כמו שעות, בעוד הילדים המוזרים ניכנסו לסימטה וסגרו עלינו, אחד מהם היתקדם אלינו בתעופה!

לא היה לי זמן לזה עכשיו.

"אל המוות אנחנו צריכים שתאסוף אותנו. עכשיו!!"אמרתי מנסה להתרחק כמה שיותר מהילדים שכמעט הגיעו אלינו.

רגע קצר לפני שהילדה הבלונדינית שיפדה אותי, המראה בלעה אותנו והיינו בדרך לבית לשיבוסן.

"פרסי!!!!" שמעתי את הצעקה של הילדה הבלונדינית רגע לפני שיצאנו בצד השני של המראה במקום בטוח.

 מקווה שיצא טוב.

זה הפאנפיק הראשון שלי אז תרחמו.

אשמח לישמוע ביקורת בונה...

		הפרק הבא