עולמות מקבילים

אני כול כך מצטערת שלקח לי הרבה זמן להעלות את הפרק השני...

אבל אני מודה מאוד לכל מי שהגיב על הפרק הקודם

הי, אני פרסי ג'קסון ואני האמנתי בטיפשותי שהאלים יניחו לי ולאנבת' סוף, סוף לחיות את חיינו, אבל כמה שהאלים אוהבים להוכיח לי שאני טועה. טוב, ככה זה בערך התחיל.(אל תדאגו אני יודע ששמעתם קצת ממאקה אבל אני חושב שחשוב שתדעו גם את הצד שלי בכול הסיפור הזה)

טוב, אז הייתי בדרכי לבית הספר, כרגיל, זו הייתה אמצע שנת הלימודים ומשום מה כמעט אף מפלצת לא תקפה אותי או את החברים שלי, היו לזה כמה השערות- כמה מהן יותר הגיוניות מאחרות, אחרות היו בשביל להרים את מצב הרוח של החניכים אחרי המלחמה.

אחת ההשערות היותר הגיוניות היו של אנבת' והיא הייתה: שזה כנראה בגלל שהן הפסידו במלחמה נגד גאיה והענקים שלה והן מפחדות לצאת ממקום המחבוא שלהן, מנסות למצוא את הרגע שבו אנחנו לא נהיה מוכנים ואז לתקוף אותנו.

השערה אחרת היתה של ליאו והיא היתה כדי לשעשע את את החניכים המדוכאים: שהמפלצות מפחדות מפני שחייזרים אכזריים עומדים לתקוף את כדור הארץ ולאכול לכולם את המוח.

אהה נכון שכחתי לספר לכם; ליאו חזר בערך חודשיים לאחר סוף המלחמה בגאיה על גבי פסטוס אחרי שחזר מאוגיגאה עם קליפסו שעדיין כעסה עלי שהשארתי אותה לבד באוגיגאה ושלא קיימתי את ההבטחה שלי אליה, והיא ניסתה להתנקש בחיי במשך חודש לאחר מכן אבל אל תדאגו כמעט מתתי רק 5-6 פעמים לא משהו רציני.

החלטנו שעדיף שנחזור להתנהג כרגיל ולכן בחרנו ללכת לבית הספר למשך כיתה י', בנוסף החלטנו שעדיף שנתפצל לכמה כיתות כדי לא למשוך יותר מדי מפלצות: אני, אנבת' וגרובר בכיתה י1', ג'ייסון, פייפר וליאו בכיתה י5' , פרנק שקיבל חופש מתפקידו כפראיטור למשך שנת הלימודים הזו, הייזל שהוקפצה כיתה וניקו שהיה אמור להצטרף באמצע השנה, ריינה נשארה במחנה יופיטר ותפקדה בתור שני הפראיטורים עד שפרנק יחזור.

בחזרה לעניינינו הייתי בדרכי לבית הספר עד ששמעתי רעש מוזר מאחת הסמטאות הצדדיות, הוצאתי את העט/חרב שלי, אנקולוסמוס, מכיס הג'ינס שלי שם הוא תמיד נמצא ולשם הוא תמיד חוזר, והלכתי לכיוון הסמטה.

אבל מה שראיתי לא היה מה שציפיתי לו, אלה היו שני אנשים שנלחמו אחד בשני, אחד מהם היה איש מבוגר שנראה והתנהג מוזר הוא נלחם בעזרת סכין מטבח, השנייה הייתה ילדה בערך בגיל שלי והיא נלחמה בעזרת חרמש מוזר כזה.

'זה לא כלי נשק' רגיל חשבתי לעצמי.

צפיתי בקרב מרותק , מנסה להחליט אם אני צריך לעזור לילדה או למבוגר או שלא כדאי שאתערב...

אחרי 2 דקות בערך הילדה ניצחה את המבוגר המוזר ההוא (אני חייב להודות שהיא נלחמה במיומנות רבה), אבל המבוגר לא נפל על הרצפה כגופה, אלא הפך לכמה סרטים שחורים שהסתובבו במעגלים אל המרכז והפכו לכדור אדום בוער ומוזר שגרם לשיערות הגב שלי לסמור, ואם חשבתי שכל זה היה מוזר אז מה שקרה אחר כך לקח את כולם בהליכה, מפני שהחרמש שבעזרתו נלחמה הילדה הפך לאדם "רגיל" ואכל את הכדור האדום הבוער בביס אחד גדול.

עכשיו התעמקתי בשני אלה- לילדה יש שיער שטני אסוף בקוקיות, עיניים ירוקות אבל לא כמו שלי אלא יותר ירוק דשא, היא לבשה מין גלימה שחורה ארוכה אבל לא לגמרי גלימה כמו זו שיש לגיבורי על, אלא יותר כמו סווטשרט ארוך במיוחד מעל סוודר צהוב ועניבה בצבעי ירוק ולבן, ביחד עם חצאית אדומה משובצת קצרה, ונעליים שחורות גבוהות עם רצועות כסף קשורות מסביב, לא המראה שאתה מצפה למצוא באמצע העיר ניו יורק.

לעומתה הבחור לבש  בגדים נורמלים- סווטשרט צהוב-שחור שהיה רכוס כך שלא ראיתי איזה חולצה הוא לובש מתחת ומכנס אדום, שיערו היה לבן ועוצב בתסרוקת קוצנית מוזרה עם סרט מוזר על הראש שהיו מודבקות עליה כל מיני מדבקות, העיניים שלו היו אדומות כאילו לא המסביב כמו שקורה כשלא ישנים מספיק בלילה אלא הצבע עצמו אדום.

ואז נזכרתי שאני בדרך לבית הספר ובטח מאחר ברמות! והמורה גם ככה שונא אותי!

יצאתי מהסמטה בריצה מודע לזה שעכשיו שני הנערים המוזרים מהסמטה יודעים שראיתי אותם.

שמעתי צעדים נוספים מאחוריי וידעתי שהם עוקבים אחרי.

הגעתי למבנה בית הספר אבל רגע לפני שנכנסתי לבניין משהו פגע באחורי הראש שלי, כאב חד פילח את ראשי ומיד הרגשתי נוזל חמים יוצא מאותו המקום.

הושטתי יד אל מקור הנוזל החמים וכמו שציפיתי- אחרי שהחזרתי את היד קדימה ושמתי אותה מול העיניים היד שלי הייתה מכוסה בדם.

הכול התחיל להיטשטש בגלל איבוד הדם אבל זיהיתי דמות יוצאת מהבניין- אנבת'. אני אזהה אותה בכל מקום ובכל מצב שהוא.

ואז עלתה בראשי מחשבה נוספת- שני הנערים האלה- הם עלולים לפגוע בה, אני מוכן שהם יפגעו בי עוד עשר פגיעות קטלניות, אבל שלא יגעו בשערה אחת מראשה הבלונדיני של בת אתנה הזאת.

"פרסי!!!" שמעתי אותה צועקת אליי.

"אנבת'..." מלמלתי בשארית כוחותיי.

עיניי נעצמו וברכיי קרסו תחתיי, הייתי על סף אובדן הכרה כשהרגשתי שמישהו גורר אותי הרחק מבית הספר, הרחק מאנבת'.

ניסיתי להתנגד למי שסוחב אותי אבל לא היה לי מספיק כוח.

'אנבת'. חשבתי- ואיבדתי את ההכרה.

כן אני יודע- עד כאן אתם יודעים מה קרה... אז הנה מה שאתם באמת רוצים לדעת:

התעוררתי במקום מוזר, שכבתי מול מראה באמצע חדר עגול שהוא לא בדיוק חדר מפני שאין שם לגמרי קירות...

המקום הזה נעשה מוזר יותר ויותר עם כל רגע שעובר...

קמתי מהרצפה אבל כמעט מיד הרגשתי בסחרחורת, התיישבתי ונשמתי כמה נשימות עמוקות, הסחרחורת נרגעה והנחתי את היד על האזור שבו היה החתך ההוא בראש שלי, הדם עדיין ירד, פחות מהר מקודם אבל עדיין ירד בקצב די מהיר.

הסתכלתי סביב, אמור להיות לי קצת אמברוסיה ונקטר למקרי חירום בתיק בית הספר שלי, אבל התיק שלי לא היה בשום מקום ולא היה סימן לכך שיש מישהו בסביבה.

בדקתי בכיס הג'ינס שלי אנקולוסמוס עדיין היתה שם. יופי, בעזרת אנקולוסמוס אני די בטוח שאפילו עם החתך ואיבוד הדם אוכל לצאת מהמקום הזה.

נעמדתי על רגליי והסתובבתי במקום כדי לקבל תמונה מלאה של האיזור, בדיוק מאחורי הייתה יציאה מהמקום המוזר הזה לתוך מסדרון ארוך כל כך שלא רואים את קצהו.

פתחתי את הפקק מעל אנקולוסמוס ויצאתי למסדרון, בהתחלה בהליכה אבל מהר מאוד עברתי לריצה קלה. כעבור בערך דקה הגעתי ליציאה מהמסדרון, מכל עבר היו ילדים בכל מיני גילאים שנראו מופתעים לראות אותי ולא ניסו לעצור בעדי כשרצתי על פניהם.

המקום עוצב כמו מבוך עם דלתות בכל מקום ושוב, ושוב הגעתי למבוי סתום, פתחתי דלת אחר דלת במחשבה שאולי אחת מהן היא היציאה, אבל בכל פעם מחדש התאכזבתי לגלות שטעיתי בדרך, לא הקדשתי יותר מדי תשומת לב לחדרים שנכנסתי אליהם, אבל במבנה הכללי שלהם הם נראו כמו כיתות.

'יכול להיות שאני בבית ספר למפלצות?' שאלתי את עצמי ומיד עניתי לעצמי 'אין סיכוי אם אלה היו מפלצות, הן מיד היו עולות על הריח שלי ותוקפות, אז מה בדיוק המקום הזה ולמה שני הנערים המוזרים האלה הביאו אותי לפה?'

לא היה לי זמן להרהר בשאלות האלה בגלל שבדיוק אז פתחתי דלת של כיתה מלאה בתלמידים ומורה, ברגע שפתחתי את הדלת שתי דמויות נעמדו כאילו מישהו הניח להן מסמרים על הכיסא, מיד זיהיתי אותן-  אלה היו הנער והנערה מהסמטה.

שיגרתי "סליחה" מהיר, טרקתי את הדלת, ורצתי הכי מהר שאני יכול כדי להתרחק משם.

שמעתי את הדלת נפתחת וקולות צעדים מתקרבים, הצצתי אחורה וראיתי את הנערה מהסמטה עם הילד כשהוא בצורת החרמש מוחזק ביד שלה, רודפת אחריי עם עוד שני נערים והמורה שלהם (אני מניח שזה המורה שלהם, בגלל שהוא מבוגר והחדרים במקום הזה נראים כמו כיתות, אז כנראה שזה בית ספר או משהו כזה) בכל אופן שני הנערים היו חמושים- אחד בשני אקדחים והשני במשהו שנראה כמו חרמש-שרשרת, המורה לא היה חמוש אך בכל מקרה נראה מסוכן.

הם היו מהירים ולא היה לי הרבה סיכוי לברוח מהם, בגלל שאני לא מכיר את המקום הזה והם כן, לכן עצרתי מוכן להילחם.

כולם עצרו מולי לרגע, מופתעים, ואז אחרי ההלם הראשוני הם תקפו ביחד, ואני הבנתי שאולי זאת היתה טעות.

תגובות יתקבלו בברכה. =)

הפרק הקודם