היומן

(יום למחרת)
סוזן חיפשה את טומי בבהלה. נראה כאילו הוא שכח לגמרי מהריתוק. היא החליטה שאין ברירה, והיא צריכה ללכת לחפש אותו במגורי הבנים, למרות הבושה. היא לא רצתה ללכת לפרופסור דמאג' לבדה, זה היה מלחיץ.

היא עברה חדר חדר, עד שמצאה את החדר של: טום (טומי) פארקר, ריימונד (ריי) ג'ונס, ג'רי ניקלס, דוריאן (דורי) פבנסי וכריסטיאן (כריס) בלוויל.

היא התביישה להיכנס, אך אזרה אומץ ודפקה בדלת.

"פתוח" נשמע קול מוכר.
היא נכנסה וראתה את ריי ג'ונס שלומד איתה את רוב המקצועות. הוא היה ילד שטותניק כזה, אבל היא חיבבה אותו.
"היי ריי, זוכר אותי"? היא חייכה בחביבות.
"זוכר זוכר" הוא עשה לה מבט קצת מלחיץ, אבל זה היה בציניות.

היא הסתכלה סביב.

"אתה יודע במקרה איפה טומי"? היא שאלה תוך התעלמות מזה שריימונד- אחד החתיכים של השכבה נעץ בה מבטים.
הוא נראה מאוכזב שהיא באה בשביל טומי.

"הוא נוחר- שם" הוא הצביע לכיוון המיטה הצדדית, ליד החלון של החדר.

"לא תישארי"? הוא שאל.

"האמת היא שאני קצת ממהרת, פעם אחרת אולי" היא ניגשה לכיוון המיטה וריימונד יצא מהחדר.
היא הרגישה נבוכה, אבל היא ניסתה להעיר אותו.

"טומי, טומי! תתעורר! יש לנו ריתוק! זוכר? ריתוק! ואני לא מתכוונת לאחר או ללכת לשם לבד, אבל אנחנו נקבל עונש כפול" היא אמרה והתחילה קצת לדאוג, השעה הייתה עשרה לשמונה, ואם הם לא יצאו עכשיו- הם יאחרו.

"מעולה, יהיה עוד ריתוק" הוא אמר בעודו חצי רדום.

"מה מעולה!! טומי מה קורה לך תתעורר כבר"!! והוא המשיך לישון.

היא לקחה את האגרטל שהיה על השולחן, זרקה את הפרחים על אחת המיטות ושפכה עליו את המים.

"מה זה היה"?!?!?!?!!??! טומי התעורר בבהלה.

"ריתוק! טומי! יש לנו ר-י-ת-ו-ק ואם לא נצא עכשיו נקבל עוד אחד"! היא משכה אותו מהמיטה, והוא לא הבין בכלל מה היא עושה שם.
אך הוא החליף חולצה מהר, (סוזן הסתובבה בבושה) והיא דחקה בו להתארגן יותר מהר. השעה הייתה חמישה לשמונה כשהם יצאו והם רצו בטירוף, טומי עוד היה רטוב מהאגרטל ושיערו היה פרוע, אך זה מאוד החמיא לו.

לבסוף הם הגיעו לחדרה של דמאג', באיחור של דקה וחצי. היא ישבה עם הגב אליהם וחדרה נראה כרגיל, מכוער להפליא.

סוזן הייתה עצבנית, אבל טומי דווקא היה שמח.
שעה לבד עם סוזן? מה יכול להיות טוב יותר?!

"איחרתם, ריתוק נוסף" היא אמרה בקולה הקטיפתי, שכולם כל כך שנאו.

הם שתקו. לאחר כמה דקות סוזן שברה את השתיקה.

"אז מה עושים"? היא נראתה כאילו היא ממש רוצה לגמור עם זה.

פרופסור דמאג' חייכה.
"אני חושבת שהעונש שלכם ילמד אותכם לקח. אתם תצטרכו למיין את הספרים בסיפרייה, לפי סדר האלף בית, מתחילתם ועד סופם, בכל מדור גם לפי נושאים ותתי נושאים, ובנוסף, לצחצח כל מדף עד שיהיה מבריק, ללא אמצעי קסם".

שניהם היו המומים.
"את כל הספרים בספרייה? זה הרי בלתי אפשרי!! יש יותר ממיליון ספרים שם! אנחנו לעולם לא נספיק בפעם אחת"!! סוזן התרעמה.

"ולכן תעשו את זה עד שתגמרו, גם אם זה ייקח שנתיים" היא המשיכה ברוגע מעצבן כל כך.

טומי זרק את התיק על הרצפה בעצבים.

"על איחור מגיע לנו עונש שכזה"?! טומי היה ממש עצבני. זה לא התאים לו, בדרך כלל הוא היה יחסית אדיש.

"לחוסר אחריות יש תוצאות רעות" היא המשיכה בשלוותה.

"בוא נגמור עם זה כבר, טומי".. סוזן לקחה את ידו והובילה אותו לספרייה.

...(טומי הרגיש מוזר ברגע שכף ידה נגעה בכף ידו)...

הם הלכו לכיוון הספרייה, כל אחד ומחשבותיו. שהם הגיעו מדאם פינץ' לא ממש שמחה לראותם.
"שוב אתם? מה אתם רוצים? לבלגן לי את כל הספרייה"? היא נראתה פחות עצבנית מאשר בבוקר, אבל עדיין ממורמרת.

"עונש של דמאג'... היא אמרה לנו לסדר פה" סוזן ענתה לה בקרירות.

לפתע הופיע חיוך על פניה של מדאם פינץ', (הוא היה מלא בשיניים עקומות) והם ניגשו לעבודה.

אחרי חצי שעה של עבודה סוזן התעייפה.

"טומי, זה לא הגיוני מה שקורה פה, דמאג' הזאת היא פשוט מפלצת!! זאת משימה בלתי אפשרית".

"אז מה אנחנו יכולים לעשות"? גם טומי כבר התחיל להתייאש.

"בוא נלך לדבר עם פרופסור אברפורת דמבלדור המנהל, מה יש לנו להפסיד"? * אמרה סוזן.

"ככה המפלצת הזאת תדע שאנחנו סובלים, למה שניכנע לה"?!

סוזן עשתה פרצוף.

"נו!! סוזן"!

"טוב, בסדר.. אבל תקרא לי סוזי או סו, אני שונאת את השם סוזן". היא חייכה אליו והוציאה לו לשון.

הוא צחק.

"בסדר סו..."

 את המשך העבודה הם העבירו בצחוקים ובירידות על דמאג', כך שהם לא כל כך סבלו, האמת הייתה- שהם ממש נהנו.

השעה הייתה 12, וכיבוי האורות היה כבר מזמן. הם התגנבו בשקט לכיוון מגדל גריפינדור, מתפללים שלא יתפוס אותם הבעל של גברת פינץ'- פילץ' (או איך שלא קוראים לו..) הסקיב הזקן והמריר שמחפש כל הזדמנות להעניש תלמידים.***

הם המשיכו לאט לאט, בשקט בשקט, עד שלפתע נשמע קול צעדים..

"בו"..!

הם הסתובבו בבהלה, ונכנסו לשריון גדול במיוחד של חייל שהוצג בהוגוורטס.

"זה בטוח פיבס, יש עליו שמועות, ואומרים שהוא היה ממש מעצבן"!! טומי לחש מודאג לסוזן.

"לא, זה לא פיבס.. אל תהיה מטופש, הוא ברח מהטירה לאחר ניצחונו של הארי פוטר על וולדמורט, הוא הצטרף לכנופיית הרוחות ! אלה שמטפלים באנשים הרעים ומפחידים אותם !! למדנו על זה בשיעור תולדות הקסם"!!

"מי מקשיב בשיעור תולדות הקסם"?! אמר טומי.

"לא משנה, בקיצור נישאר פה עד שהוא ילך"..

לפתע נשמע קולו של פילץ'.

"תלמידים משוטטים!! תלמידים משוטטים"!!

"או או.." סוזן וטומי הסתכלו אחד על השני במבט מפוחד.

 הם ידעו שפילץ מאוד אכזרי בעונשיו, ופרופסור אברפורת (הוא שנא שקוראים לו דמבלדור, זה הזכיר לו את אחיו)

טומי קפץ מתוך השריון, ועזר לסוזן לקפוץ אחריו. הוא התחיל לרוץ בטירוף, עדיין מחזיק לה את היד ומושך אותה אחריו.

לפתע סוזן נעצרה, טומי נפל ואחיזתם השתחררה. סוזן התחילה לצחוק בטירוף, ומשום מקום הופיע ג'יימס פוטר**.

"זה היית אתה נכון? ווואו אתה מחקה את פילץ' ממש מעולה"!! סוזן התקשתה להפסיק לצחוק.

היא עזרה לטומי לקום וטומי לא הבין מה מצחיק פה.

"כן, מה הייתי עושה בלי גלימת ההיעלמות של אבא שלי"?! ג'יימס התגאה.

הילד המעצבן הזה, מפחיד אותנו ככה?! למה הוא כל כך נפוח מעצמו? אני שונא אותו... טומי החליט בליבו, כולו מעוצבן.

"בואי לחדר המועדון, סו" הוא אמר תוך התעלמות מג'יימס.

"מה איתי"?? ג'יימס עשה קול מסכן מזוייף, וסוזן אמרה לו: "ברור שגם אתה" וחייכה אליו.

טומי היה ממש עצבני.

מהדיוקן שהיה על הקיר אמר איש שנראה כמו דוכס: "או.. סיפור אהבה".

סוזן לא הבינה מה הקשר והתעלמה. טומי נעץ בדיוקן מבט קר וג'יימס היה עסוק בלהחביא את עצמו ואת סוזן בגלימת ההיעלמות, תוך התעלמות מזה שטומי נמצא ממש ליידו.

הם שכחו לגמרי מהשעה, ולא שמו לב שעוררו הרבה מאוד רעש.

לפתע פילץ' האמיתי נשמע ברקע.

"תלמידים משוטטים! תלמידים משוטטים"!!

ג'יימס היה היחיד שהוחבא כמו שצריך מתחת לגלימה, טומי תפס את ידה של סוזן והחל לרוץ מהר מאוד (סון כמעט ולא עמדה בקצב).

הם הגיעו לתמונה של האישה השמנה ואמרו את הסיסמא.

האישה הייתה קצת עצבנית על השעה, אך נתנה להם להיכנס בדיוק בזמן. פילץ לא הצליח להגיע בזמן – והם ניצלו.

אבל טומי ממש רתח מכעס.

הוא פרש לחדרו עצבני. ג'ימס לא הבין מה הבעיה, אך זה לא באמת עניין אותו. האמת הייתה שג'יימס לא התעניין בשום דבר מלבד התעלולים שלו- והוא עצמו. אבל מאותו יום, משהו השתנה. הדבר היחיד שבאמת עניין אותו מאותו יום:

סוזן.

***

הסברים לדבר לא מובנים בפרק:

* - אברפורת דמבלדור- הוא המנהל החדש של בית הספר לאחר סוורוס סנייפ ואלבוס דמבלדור, אחיו הצעיר של דמבלדור שהתמנה לתפקיד במקומו לאחר שהפגין אומץ רב בקרב על הוגוורטס. מונה ע"י שר הקסמים קינגסלי שאקלבולט.

**- ג'יימס פוטר- בנו של הארי פוטר שנקרא על שם אביו של הארי. מי שקרא את הספר השביעי יודע מי הוא ומהו אופיו.

*** - החלטתי שפילץ וגברת פינץ' נשואים, כי אני זוכרת שבספר הרביעי הארי אמר להרמיוני שהוא חושב שיש ביניהם משהו (:

התקופה שעליה מסופר היא התקופה של ג'יימס פוטר הבן בבית הספר הוגוורטס, שנת 2010.

תתתתתתתתתתתגיבו (:

נ.ב: זהירות!! *ספויילר*

בפרק הבא יהיו רק פרקים מהיומן, תתכוננו.. P :

הפרק הקודם		הפרק הבא