הנערה עם השיער השחור

פרק 2: מכתבים

"הארי! הארי! תקום כבר! " דפיקות נשמעו על הדלת ואיתן קולה של דודתו. "אני קם" מלמל הארי ושפשף את עיניו. אפילו בשעות הבודדות שישן חזר החלום לרדוף אותו. הוא גלגל את פיסת הקלף שכתב שעות ספורות קודם לכן וקשר אותה לרגלה של הדוויג. "תיקחי את זה אל הבית של רון בסדר? " שאל הארי. היא כרסמה את אצבעו בחיבה והתעופפה דרך החלון. "הארי!!" נשמעה צעקה נוספת.

הארי יצא מחדרו וניגש למטבח. "לך תשגיח על המחבת" פקדה הדודה פטוניה. הארי שנא אותם כל כך וכל בוקר הוא קיווה להתעורר לבוקר שקט ולגלות שהפך אותם בטעות לקרפדות, או שלפחות הם נסעו למקום כלשהו והשאירו אותו לבדו.

הארי השגיח על הביצים במחבת בחוסר רצון. לפתע ינשוף גדול ושחור נכנס דרך החלון ונחת על כתפו. "מה אתה חושב שאתה עושה?! אני לא מוכן לינשופים האלה בבית  שלי! " צעק הדוד ורנון בזעם. "זה בסך הכל מכתב מהסנדק שלי" אמר הארי וצחק בליבו. התוצאה הייתה מיידית. הצבע אזל מפניו של ורנון בבת אחת והבעה של פחד עלתה על פניו. "בסדר... הגיוני שהוא יכתוב לך... תקרא ו... ותכתוב לו שהכל בסדר" מלמל ורנון כמעט לעצמו.

הארי פתח את גליל הקלף וקרא.

היי הארי,

מה שלומך? עדיין חולם חלומות שמטרידים אותך? אתה תוהה איך אני יודע?

מה חשבת? שלא משגיחים עליך אחרי המפגש האחרון שלך עם וולדמורט?

בכל מקרה, אני לא יודע מה תוכן החלומות, אבל ברור לי שאלו סיוטים. דמבלדור שם עליך שמירה ומישהו שהשגיח מתחת לחלון שלך שמע אותך צועק. אז החלטתי דבר מה, אני בא לקחת אותך. לא סיפרתי לדמבלדור אבל אין לך מה לדאוג אני יודע מה לעשות.

תהיה מוכן עם הדברים שלך, כי אנחנו נתראה הערב.

שלך סנאפלס.

הארי התמלא דאגה אך לא יכול היה שלא לחוש גם אושר. הוא יוצא משם, הוא יוצא משם הערב. הארי מיהר לכיוון היציאה מהמטבח. "היי! לאן אתה חושב שאתה הולך? " שאל ורנון. "להכין את הדברים שלי, הסנדק שלי מגיע לקחת אותי הערב" אמר הארי ויצא מהמטבח יודע את ההשפעה הקשה של דבריו.

הוא נכנס לחדר והחל לאסוף את כל הדברים שלו. בגדים, ספרים, פיסות קלף ואת המטאטא שקיבל מסריוס. הוא לא ידע איך להעביר את הזמן עד הערב. הוא כל כך התגעגע לסריוס.

השעות חלפו וחושך ירד על דרך פריווייט מספר ארבע. הארי הביט מחלון חדרו ותהה כיצד סיריוס יבוא לקחת אותו. לשנייה היה נדמה לו שהבחין בתנועה בשביל העולה אל הבית. הוא ירד למטה במהירות ופתח את הדלת והספיק לראות לשנייה את הכלב השחור הופך לסנדקו. "סיריוס! " קרא הארי ומיהר אל בין זרועותיו. סיריוס ליטף את ראשו.

סיריוס לבש גלימה שחורה ונראה טוב יותר מהפעם האחרונה שהארי ראה אותו. "הדברים שלך מוכנים? " שאל סיריוס. "כן, הם למעלה" אמר הארי. הם עלו לחדרו תוך התעלמות מוחלטת ממשפחת דרסלי שבהתה בהם במבט חלול ומפוחד.

כשנכנסו לחדר הדוויג ריחפה אל כתפו. "היי! כבר שכחתי ששלחתי אותך, מה נשמע? " שאל הארי וליטף את נוצותיה בחיבה. הדוויג קראה בקול והושיטה אליו את רגלה. הארי לקח את המכתב והחל לקרוא. הוא זיהה את כתב ידה המסודר של הרמיוני.

הארי היקר,

קיבלנו את המכתב שלך, אני לא יודעת מה להגיד לך, זה יכול להיות חלום נבואי או סתם חלום על ילדה שאולי ראית פעם במקרה ואתה פשוט לא זוכר.

אני מצטערת שאני לא יכולה לעזור לך יותר מזה, אנחנו מקווים שנתראה בקרוב.

שלך,

הרמיוני ורון.

הארי הפך את פיסת הקלף וענה במהירות.

הרמיוני ורון היקרים,

תודה על העזרה, אני מקווה שנתראה בקרוב

שלכם הארי.

נ.ב

סיריוס בא לקחת אותי היום כך שאני אהיה אצלו אם תרצו ליצור איתי קשר.

"נלך? " שאל סיריוס. "כן, נלך" אמר הארי. הוא קשר את גליל הקלף לרגלה של הדוויג שהמריאה מהר לדרכה חזרה אל בית משפחת וויזלי.

הארי וסיריוס ירדו למטה. "אני הולך, נתראה בקיץ הבא" אמר הארי. ורנון נהם בתגובה שהבין והם יצאו אל אוויר הלילה החמים. "תחזיק חזק במזוודה שלך, ובוא נצא מהרחוב לסמטה ואני פשוט אעשה איתך התעתקות" אמר סיריוס. הארי הנהן.

הם יצאו אל הסמטה ואז סיריוס אחז חזק בידו של הארי. "מוכן? " שאל סיריוס. הארי הידק את אחיזתו במזוודה והנהן. סיריוס הסתובב במקום והם נעלמו בקול פקיקה קטן. הארי חש את האוויר חומק מראותיו וכעבור שנייה נוספת הכל עבר.

סיריוס מלמל דבר מה שהארי לא הבין ולפתע בית הופיע מולם. "ברוך הבא לבית משפחת בלק" אמר סיריוס בזעף קל. הארי הלך בעקבות סיריוס אל תוך הבית החשוך. סיריוס הוביל אותו אל אחד החדרים הריקים שם הארי הניח את המזוודה שלו והם ירדו אל המטבח.

"הרשה לי להגיד לך שאתה חסר אחריות סיריוס בלק" נשמע קולו המוכר של אלבוס דמבלדור.

מקווה שתהנו:)

לא לשכוח להגיב ולדרג...:)

הפרק הקודם		הפרק הבא