הנערה עם השיער השחור

פרק 3: צחוק והשערות שונות

"אה, דמבלדור איך הגעת לפה? לא היית כאן כשהלכתי" אמר סיריוס. "נכון, אבל הייתי אצל ארתור וויזלי כשהדוויג הגיע עם המכתב מהארי שנאמר בו שאתה לוקח אותו, הדוויג יודעת לעוף מהר מאוד כשמתחשק לה" הסביר דמבלדור. "אופס" מלמל הארי. סיריוס חייך וסחט את כתפו בלחיצה מהירה.

"הסיוטים שלו החמירו, ובנוסף לזה הדודים שלו מתייחסים אליו נורא, לא יכולתי להשאיר אותו שם" אמר סיריוס בלי שום שמץ של חרטה. "אולי, אבל יכולת לשלוח את רמוס אל הארי, או אפילו לשלוח אותי אליו" אמר דמבלדור. "אני הסנדק שלו, ומתפקידי לדאוג לו, אני לא אשלח אף אחד במקומי כשהארי זקוק לי" אמר סיריוס בטון כועס במקצת. דמבלדור פתח את פיו להגיב אך הארי הקדים אותו. "אולי די? אני לא רוצה שתריבו סתם וחוץ מזה אני ממש עייף" אמר הארי. דמבלדור נאנח. "אתה צודק הארי, אני מניח שבאת בשביל לאכול משהו לפני השינה, אז תאכל ונדבר בבוקר" ובהינד ראש כלפי סיריוס הוא יצא מהמטבח והלך לדרכו.

סיריוס הניח להארי על השולחן מספר טוסטים וכוס חלב. "מצטער, אני פשוט לא יודע להכין שום דבר" אמר סיריוס. "זה בסדר, זה בטח יותר טוב מהדיאטות של דאדלי שכולנו סובלים שם" אמר הארי בחיוך. סיריוס ליטף את שערו השחור וחייך. הוא ראה בהארי בן, יותר מאשר בן סנדקות.

הארי סיים את הארוחה שלו צחצח את שיניו בחדר האמבטיה וצעד לכיוון חדרו. סיריוס ליטף את ראשו. "אם הסיוטים מטרידים מדי, תעיר אותי, אני נמצא פה, לא רחוק" אמר סיריוס בחיבה. הארי הנהן. הוא ידע שאף פעם הוא לא יעיר אותו. "לילה טוב" אמר הארי. "לילה טוב" אמר סיריוס והביט בו כאשר הוא נכנס לחדר וסגר אחריו את הדלת.

הארי נכנס למיטה וברגע שנגע ראשו בכרית הוא שקע בשינה.

"מה זה? אני ער? " תהה הארי. "לא, זה שוב בית הקברות, והנה סדריק עומד שם, וזנב- תולע מתקרב עם וולדמורט, אך וולדמורט בגופו שלו" כמו תמיד בחלומות של הארי. "והנה הילדה שוב" חשב הארי. ואז האור הירוק וסדריק נופל מת.

"לא! סדריק! לא! " צעק הארי והתעורר. כל גופו רטוב מזיעה קרה. הדלת נפתחה והאור  נדלק בחדר בבת אחת. סיריוס ניגש אליו וליטף את ראשו. הדמעות התערבבו בזיעה  הקרה והארי הודה על כך. "היי, אתה בסדר? " שאל סיריוס בקול רך. הארי הנהן. הוא פחד מהקול שלו אם ינסה לדבר, הוא פחד להתפרק לחתיכות.

"היי, אתה בסך הכל ילד בן חמש עשרה, ועברת חוויה קשה מאוד, מותר לך להתפרק" אמר סיריוס בקול רך וליטף את ראשו. הארי הניח את ראשו על חזהו של סיריוס בשתיקה ונתן לו לחבק אותו. הוא היה זקוק לחום הזה, כמו של הורה, כמו של אב. "רוצה שאשאר איתך? " שאל סיריוס בקול שקט. הארי הנהן שוב. סיריוס מלמל "נוקס" והאור כבה. הוא נשכב לצד הארי ונשק ברוך על ראשו. "לילה טוב ילד" לחש סיריוס. הארי כבר נרדם.

כשסיריוס לידו שארית הלילה חלפה על הארי ללא חלומות נוספים. כשהתעורר, החדר היה ריק והשעה הייתה שתים עשרה בצהריים. הארי התרחץ, החליף את בגדיו וירד למטבח. שם הוא פגש בעוד מספר פרצופים מוכרים. טונקס, לופין, דמבלדור, סנייפ (למזלו הרע), מקגונגל, ג'יני, ארתור ומולי וויזלי ולבסוף השניים שכה השתוקק לראות.

"הרמיוני! רון! " קרא הארי בשמחה. הרמיוני קפצה עליו בחיבוק מוחץ בעוד רון טופח על כתפו. "התגעגעתי" אמרה הרמיוני כשהיא עדיין מחבקת אותו. "גם אני, מאוד" אמר הארי בקול שבקושי נשמע בגלל החיבוק. "הרמיוני! שחררי לפני שתחנקי אותו! " אמר רון ומיהר להפריד את הרמיוני מהארי. "מצטערת" מלמלה הרמיוני במבוכה.

"איזה יופי, ממש צמד חמד" אמר סנייפ בקול נוטף דביקות. הארי שלח יד לשרביטו, אך סיריוס היה מהיר בלשונו "סבר- מאוס, סתום ת'פה". סנייפ שלח יד אל שרביטו אך הפעם הארי הגיב במילה אחת פשוטה שנאמרה בקלילות כבר מאז שהיה בשנתו השנייה בהוגוורטס "אקספליארמוס". שרביטו של סנייפ קפץ מידו ונחת בכף ידו המושטת של הארי.

רון וג'יני התאפקו שלא להצטרף לצחוקו הכלבי של סיריוס אך סנייפ חרק שיניים ואמר "תחזיר לי את השרביט שלי פוטר". "תבקש יפה ואז אולי" אמר הארי מנצל את העובדה שהם לא בבית הספר ושסנייפ לא יכול להוריד לו נקודות על חוצפתו. "הארי! " נזפה הרמיוני. אך סיריוס המשיך לצחוק.

"זה מספיק" נשמע קולו של דמבלדור, רגוע כתמיד אם כי מעט נוזף. כולם השתתקו אך סנייפ המשיך לנעוץ בהארי מבטים רצחניים. דמבלדור הושיט להארי את ידו. "זה הוא אשם, לא אני, הוא רצה לתקוף את סיריוס" אמר הארי והניח את שרביטו של סנייפ בכף ידו המושטת של דמבלדור. דמבלדור העביר את השרביט חזרה לסנייפ שמיהר לקחת אותו חזרה אל כיסו.

הארי התיישב לצד סיריוס. "אנחנו כולנו כבר אכלנו, אז תאכל אתה חמוד" אמרה גברת וויזלי. היא הניחה מולו טוסטים, ביצים, דגנים, חלב, ריבה ומיץ תפוזים. "תודה גברת וויזלי" אמר הארי והחל לאכול בתיאבון. היא חייכה אילו והעבירה את ידה על ראשו בחיבה.

"הארי, אנחנו בדיוק תהינו על החלומות שלך, יותר נכון על הנערה" אמר דמבלדור. הארי הניח שהרמיוני ורון כבר עדכנו אותו ואת האחרים בנוגע לנערה. "האמת גם אני חשבתי על זה קצת ויש לי איזשהו רעיון בנושא, אם אפשר" אמר הארי והביט בדמבלדור לקבלת אישור. דמבלדור חייך והארי ראה בזה כאות להמשיך לדבר.

"אתה זוכר פרופסור את החזיונות או מה שזה לא היה שהיו לי בשנה שעברה? " שאל הארי. "אני בהחלט זוכר, וכפי שהסברתי לך ההשערה שלי שזה נובע מקשר מסוים שנוצר בינך לבין וולדמורט- " מספר אנשים השתנקו למשמע השם "באותה קללה שנכשלה" המשיך דמבלדור כאילו לא הופרע כלל. "זה בדיוק העניין, אני תהיתי, אולי זה וולדמורט שבעצם חושב או חולם על הנערה הזאת וזה נכנס לחלומות שלי בגלל אותו קשר מסוים בינינו? " שאל הארי. דמבלדור חייך שוב. "וזאת בדיוק ההשערה שלי, נערי החכם" אמר דמבלדור בפשטות. הארי הסמיק מעט למשמע המחמאה.

"אני מניח שיש סיבה שהוא חושב על הנערה הזאת, הארי אני מניח ששמת לב שהיא מזכירה לך מישהו, מישהו מוכר במיוחד" אמר דמבלדור. המחשבה הראשונה של הארי הייתה הוא עצמו פרט לעיניים השונות ואז זה עלה לו בבת אחת. "טום רידל אדוני, טום כמו זה שיצא מהיומן לפני שנתיים" אמר הארי. ג'יני הסמיקה מעט כשהיומן הועלה שוב. "אתה צודק הארי, למעשה שמה של הילדה הוא רידל, איזבלה רידל, כמו אביה למעשה" אמר דמבלדור.

כל הנוכחים פערו את עיניהם. גם מי שלא הכיר את טום רידל, הבין מי הוא 'הטום מהיומן' והתדהמה הכתה בהם. ואת אותה שאלה שעברה לכולם בראש הוציא סיריוס בקול "אתה רוצה להגיד לי שלוולדמורט יש בת?! ". "כן סיריוס, לוולדמורט יש בת, ולא רק זה, היא גם מתחילה ללמוד בהוגוורטס בשנה הקרובה" אמר דמבלדור.

"זה לא הגיוני, אדוני. הנערה בחלום שלי יותר גדולה מילדה בת אחת עשרה" אמר הארי. "אתה צודק, היא מתחילה ללמוד בשנה הרביעית. אני מניח שהיא למדה עד עכשיו בבית, עם אביה, אך כפי שידוע לך לוולדמורט יש זיקה עזה וכבוד רב להוגוורטס ואני מניח שהוא לא יכול היה להרשות לעצמו שבתו היחידה לא תלמד בהוגוורטס לפחות חלק מלימודיה" הסביר דמבלדור.

"ואתה הסכמת לזה? " שאל סיריוס כלא מאמין. התשובה באה מכיוונו של הארי. "למה לא בעצם? אי אפשר לשפוט אף אחד על פי הוריו, תראה אותך סיריוס, מי היו הוריך ואתה יצאת דיי בסדר, טוב בערך" אמר הארי בחצי חיוך וזכה לטפיחה על הראש מסנדקו. "חוץ מזה" המשיך הארי "זו הזדמנות להשגיח עליה ואולי להציל אותה מגורל דומה לזה של טום רידל לא? ". "אני מסכים איתך הארי" אמר דמבלדור בפשטות וגרם להארי להסמיק שוב.

"אני תוהה, מי הסכימה לתת לוולדמורט ילד, אחרי הכל הוא כבר היה וולדמורט כשהילדה נולדה" אמר לפתע לופין, פוצה את פיו לראשונה. "אני יכול לענות על זה, ברשותך פרופסור" אמר הארי והביט בדמבלדור. "בבקשה הארי" אמר דמבלדור.

"המסקנה הראשונה שיכולה להיות לכל אדם כאן בחדר היא שהאישה כושפה, שיקוי אהבה, כישוף אהבה. אך אני חושב על משהו הרבה יותר פשוט" אמר הארי והפנה את מבטו אל ג'יני. "ג'יני, מה היית אומרת על טום רידל הנער, שיצא מהיומן? אני מתכוון אם לא היית יודעת שהוא וולדמורט" אמר הארי.

ג'יני שתקה לרגע. "אני חושבת, שהייתי אומרת שהוא משגע, הוא יכול היה לכבוש כל אחת שהוא רצה, עם המראה שלו ועם יכולת הדיבור שלו, ובאופן כללי הוא היה פשוט סקסי אפילו בעיני ילדה בת אחת עשרה כמו שהייתי אז" אמרה ג'יני. "ג'יני! " נשמע קולה הנוזף של גברת וויזלי. "אני אישה אמא, צעירה אולי, אבל בכל זאת אישה. אני יוצאת עם בנים, את יודעת, ואני מכירה את כל הטריקים שיכולים להיות להם כדי לכבוש כל אחת" אמרה ג'יני. מה שגרם לסיריוס לצחקק מעט. "זאת אחת שהייתי יוצא איתה אם היא הייתה בתקופה שלנו בהוגוורטס" מלמל סיריוס באוזנו של רמוס. "לא רך-כף, זאת אחת שהייתה זורקת אותך מכל המדרגות אם היית מתקרב אליה" הוא לחש לו בתגובה. סיריוס הזעיף את פניו.

"זאת בדיוק הנקודה שאני מנסה להגיע אליה, ג'יני הופנטה והיא הייתה רק ילדה בת אחת עשרה. תתארו לעצמכם מכשפה בוגרת שפוגשת את טום רידל, סתם בכל מקום שהוא, וזה לפני הקללה שנכשלה ולפני הגוף שהוא יצר לעצמו בשנה שעברה, והיא רואה מולה גבר צעיר ומושך, היא לא הייתה נדלקת ועושה כל מה שהוא מבקש, אפילו ילד? " שאל הארי והביט סביבו.

"לי יש הסבר יותר פשוט" אמרה לפתע הרמיוני. כולם הפנו את מבטם אליה. היא בלעה  את רוקה והמשיכה. "טום רידל פגש מישהי, בילה איתה לילה אחד, הכניס אותה להיריון- הרי לא צריך יותר מלילה אחד בשביל היריון, וביקש ממנה ללדת את הילד, אחרי הכל מדובר ביורש של הלורד וולדמורט והנה הילדה לפנינו. לא היורש שהוא קיווה לו אבל בכל זאת צאצא שלו. אל תשכחו שבכל זאת מדובר בגבר, וגברים עושים פאשלות" אמרה הרמיוני.

ג'יני החליקה לה כף מעבר לשולחן בחיוך מרוצה. "תודה הרמיוני, על ההערכה הרבה שלך אלינו" אמר סיריוס בזעף. הרמיוני צחקה "בכיף רך- כף, אני תמיד מוכנה לומר את האמת" היא החזירה לו בעקיצה משלה. הוא המשיך לרטון וגל של צחוק חלף בשולחן.

"טוב, הארי, ג'יני והרמיוני סיכמו בערך את כל מה שהיה לי להגיד בנושא" אמר דמבלדור בחיוך. השלושה הסמיקו בבת אחת. "עכשיו כל שנותר לנו לעשות, זה לחכות ולראות מה תביא לנו להוגוורטס, איזבלה רידל" אמר דמבלדור ונתן לכולם נקודה למחשבה ולתהיות.

הפרק הקודם		הפרק הבא