|
ארוחת בוקר היא תמיד סבל אחרי סיוטים.
כל הרעש הזה אחרי שאתה קם בצרחות בארבע לפנות בוקר זה ממש לא מציאה.
ג'יני שיחקה בשקט בארוחה שלה.היא אף פעם לא הרגישה בודדה כל כך כמו שהרגישה בשבועות האחרונים.חברים זה לא משפחה.
משפחה זה לא הארי.
היא הרגישה אובססיבית וטיפשה,ואפילו לא היה לה אכפת.
לא היה לה אכפת מכלום,חוץ מהארי.
היא הרגישה כמו בשנה הראשונה שלה בהוגוורטס,כשהיא אהבה את הארי והארי אפילו לא שם עליה,או כשהוא התחיל לצאת עם צ'ו,כמה כואב היה לה.
אבל עכשיו היא העדיפה שהוא יישב בהמשך השולחן ויאכל דג מלוח,בעוד רון מעמיס על הצלחת שלו מכל הבא ליד כמו חזיר והרמיוני תקרא איזה ספר מהספרייה,אפילו אם זה היה עולה לה בחברות איתו,זה הרבה יותר עדיף מאשר שהיא עכשיו לא יודעת איפה הוא נמצא ואם הוא עוד בחיים בכלל..
התמונה הזאת נראתה לה שלווה ומרוחקת עד דמעות ממש.
זה נראה לה כאילו הכל נלקח ממנה-החבר שלה,החברה הכי טובה שלה והאח האהוב עליה,שלושתם במכה.
היא המשיכה לשחק בדגני הבוקר שלה כשפרופסור מקגונגל עברה על יד השולחן של גריפינדור וחייכה אליה בעידוד,מחווה נדירה מאותה אישה מאופקת.
היא לא העזה להראות זאת בגלוי,אבל ג'יני הרגישה שהאישה הקרירה מנסה לנחם אותה שהכל יהיה בסדר,שהארי יחזור.
היא זכרה את השיחה שלה איתה אחרי השיעור השני בשינוי צורה לכשיפומטרי,אחרי שכולם יצאו.
"אני לא יכולה להגיד שום דבר,כולם צופים בך כל הזמן." נזכרה ג'יני בפרופסור הלוחשת "תזכרי שכולנו איתך.אני בטוחה שהארי יצליח."
היא לא הספיקה לומר שום דבר נוסף לפני שפרופסור קראו נכנסה בפתאומיות בדלת ודרשה מפרופסור מקגונגל שתעזור לה.
"היי" קטעה לונה בנימה חולמנית את הרהוריה והתיישבה על ידה,למרות שהשולחן שלה היה השולחן של רייבנקלו "את נראית כאילו לא ישנת.שוב חלמת על זה?"
ג'יני הנהנה.למרות הבתים השונים,היא ולונה הפכו לממש חברות קרובות,אולי כי גם דין,שלא ידע עם אביו הוא מכשף או לא,נאלץ להסתתר כדי שלא יאשימו אותו בגזילת כוחות כישוף.
צרות מקרבות אנשים.
למרות שלמען האמת,גם בלעדי זה היא חיבבה את לונה,והייתה ידידה שלה עוד מקודם,היא הייתה חביבה ומשעשעת ומקור נהדר של חיוכים.
היא הייתה זקוקה ללונה בימים האלה.
"אני כבר לא יודעת מה לעשות לונה.." נאנחה ג'יני "אני לא יכולה להפסיק לחלום על זה.ואני כל כך דואגת.."
"את חייבת לנסות להפסיק." קבעה לונה בהחלטיות לא אופיינית "גם עם הדאגות וגם עם החלומות.הארי חזק,והוא עם רון והרמיוני,ובינתיים את זקוקה לשינה נורמלית."
"מה אפשר לעשות?אני לא שולטת בזה.." אמרה ג'יני,מרחיקה לבסוף את דגני הבוקר בהם כמעט שלא נגעה.
"דיברתי עם פירנזה על חלומות והוא אמר שקצת עלי אקליפטוס מבושמים בלבנדר ובשיקוי אופוריה יכולים לגרש את החלומות הרעים שלך" אמרה לונה והן קמו ביחד מהשולחן לכיוון השיעור הכפול שלהן המשותף בתורת הצמחים "אז ביקשתי מפרופסור סלגהורן שיכין לי את זה."
היא הוציאה מהתיק המקושט פרחים מיובשים שלה (שהדיף ניחוח עז של שורש גרדי) קבוצת עלים מלופפת,שהריחה ממש טוב וגרמה לג'יני לחייך,גם בגלל ההרגשה הנעימה שהתיישבה לה בבטן בעקבות הריח וגם בגלל שנגע לליבה שלונה התאמצה כל כך בשבילה "וואו לונה,אני לא יודעת מה להגיד."
"תודה פשוטה תספיק." חייכה לונה בחולמניות הרגילה שלה ושלפה את הפקפקן,מתחילה לקרוא תוך כדי הליכה.
ג'יני המשיכה לשאוף את העלים ולחייך אל לונה.כבר שבועות לא חשה רגועה כל כך..אולי הלילה היא תצליח לישון בשקט.
"היי מג'נונה!!" קרא אחד הבנים היותר דפוקים בשכבה שלהם,תומי גרינסלי מהסלית'רין,אל עבר לונה,שהתעלמה "מה יש לך באוזניים,צנוניות??" הוא התחיל לצחוק ולשיר "למג'נונה יש צנוניות באוזניים,למג'נו.."
קללת העטלפי נזלת של ג'יני מעולם לא פגעה באופן מדויק יותר.
"תודה." אמרה לונה כשגרינסלי התחיל לקלל ולצווח "איך אני אוכל לגמול לך?"
"תודה פשוט תספיק" צחקה ג'יני,לראשונה מזה ימים.
"אבל את תסתבכי בצרות איומות." אמרה לונה בדאגה.
"היא כבר מסובכת." אמר קול שקט ושמנוני מאחוריהן.
לא אחד הפרקים היותר מוצלחים שלי,הפרק הבא יהיה יותר טוב...
|
0 חרמשים
(3.533) 30 דירגו
כותב: 
ID : 709
אבל איך קול יכול להיות שמנוני??
מעולה.. (: תזכרי רק לשים אחרי פסיק רווח, וזה יהיה מושלם.. (:
כל מה שאת כותבת פשוט יוא מדהים,יש לך עתיד!
