תם ונשלם הקונדס

הם כולם התאספו סביב הקערה כשרמוס הכריז שהשיקוי מוכן. הם צפו בו בעניין וקצת בגועל. "אז איך זה עובד?" שאל סריוס בענייניות.

"רק שופכים כמה טיפות-" מילמל רמוס ולקח בעזרת מבחנה מעט המנוזל המפעפע. הוא שפך את זה בעודו עושה תנועות סיבוביות ומחלק את הנוזל שישפך באופן אחיד. "ואז כבר תראו."

הוא עזב את הקלף שהפך לזוהר וריחף באוויר. ואז הנייר פשוט צף לו באוויר, משאיר שובל ירקרק אחריו שנמחה לאחר כמה שניות. הם עמדו המומים אבל רמוס זירז אותם. "שהקלף לא יעלם לנו," איים. "זה לא יהיה טוב אם ידעו שהמחפש של גריפינדור לא מצליח להשיג חתיכת קלף סוררת..."

הקלף התקדם לכיוון חדר סלית'רין. הקונדסאים החליפו מבט חשדני. הם ראו את הקלף מתנגש בידו של גויל שעמד מחוץ לשטח סלית'רין. "אז זה שייך לו," נהם ג'יימס בכעס. "אני יראה לו מה זה לצחוק עלינו!"

זה היה סריוס שעצר בעדו מלעבור את הקיר שמבעדו השקיפו. "אל-" הוא אמר בתקיפות.

"מה קרה למחפשים צרות?" תהה ג'יימס לאוויר. פיטר החניק גיחוך. "משהו להגיד?" תקף אותו ג'יימס.

"ששש," השתיק אותם רמוס בצורמניות. "אני רוצה לשמוע!"

"-אתה בטוח?-"

"-אני אומר לך, בחיים לא ראיתי את הדבר הזה-" הקול נאנק. גויל.

"-כן, אבל-"

"-אני לא יודע למה פתאום זה ריחף אליי. אבל זה נראה בדיוק כמו הדפדפת שאבדה לי. זה אפילו לא מיועד לי-"

"-כתוב הקונדסאים-"

"-שנלך להחזיר להם אותו? הוא בטח אבד-"

נשמעה נחרת צחוק. "-והם ממש יאמינו שלא אנחנו כתבנו את-"

רמוס אותת לשלושה שלצדו בידו משהו לא ברור.

"למה הוא התכוון?" תהה ג'יימס כשרמוס יצא מהמסתור והתקדם לעבר הסלית'רינים. "מה הוא מתכנן?"

"אני חושב," סריוס פרע את שערו, "שאנחנו צריכים להיות גאים. הוא מאלתר!"

"-הדבר הזה-" הקול של רמוס נשמע "-שייך לכם?-"

"-לא, מה פתאום, אני מבטיח לך שלא לקחתי את זה ממכם. זה רק ריחף אליי-"

"-לא אתה כתבת אותו?-"

"-לא. מה פתאום. זה רק... למה אתה שואל?-"

רמוס החל לגמגם תשובה עילגת. סריוס יצא מהמחבוא ומשך בעקבותיו את ג'יימס. גם פיטר יצא איתם, עומד מאחוריהם, מרחק בטוח.

"זה רק שניסינו לברר של מי הדף הזה והתברר שהוא שלך, זה הכל," האגיע סריוס. "אתה יודע מי לקח לך את הדפדפת במקרה? חשדות?"

"היא פשוט נעלמה," אמר גויל. הוא נע בחוסר נחות. לידו היה עוד נער סלית'ריני, בן דודו. שניהם לא נראו ניחוחים במיוחד.

"לא ראית, דשמעת, שום דבר? מי ששלח לנו את זה חכם ולא השאיר עקבות אפילו לכישוף כזה," נאנח ג'יימס.

"ניסית אציו לדפדפת?" שאל פיטר בידענות. כולם הסתכלו עליו בתדהמה. "מה?" הוא מחה. "גם לי יש שכל, איפשהו שם," הוא נקש על ראשו. זה השמיע רעש שסריוס אהב אז הוא ניסה לעשות גם כמו פיטר.

"בכל מקרה," רמוס התעלם מסריוס המשתטה. "ניסית?"

"כן, כן. זה לא עבד..."

"לחש נגד אציו? זה חייב להיות קוסם ברמה גבוה. זה משהו שלומדים בשנה שביעית," מילמל ג'יימס.

"איך אתה יודע?" שאל בן דודו של גויל בחשד קל.

"לא משנה," קטע רמוס. "זה נתן לי רעיון. תודה לכם, בכל מקרה."

הם היו בספרייה. רמוס שלף עוד ועוד ספרים עבי כרס שלטענתו קרא. "הם היו די נחמדים,גויל ובן הדוד שלו, מה שמו," הוא ציין בתדהמה מהולה בהפתעה.

"כן," מילמל סריוס. "הם בטח פחדו ממנו. כאילו, מי רוצה צרות מולנו?"

ג'יימס משך בכתפיים. לסריוס הייתה נימת גאווה די ברורה שזורה במילותיו. "אז מה אנחנו מחפשים, בדיוק?"

"קסם איתור. שזה קסם קליל אבל פחות שימושי מאציו ולכן לא משתמשים בו. הוא רק מאתר את מקום החפץ, לא מביא אותו ישירות אלייך. אבל למזלנו, אין לו קסם נגדי," הוא אמר. "אז חפשו, הוא אמור להיות באחד מהספרים כאן. אני פשוט לא זוכר במדויק..."

"מה זה משנה, בעצם?" שאל פתאום ג'יימס. "כלומר, מי שלחלנו. זה רעיון טוב, לא?"

"כן, זה כן, אבל למה שמישהו סתם יציע לנו רעיון? אנחנו צריכים למצוא אותו ולגלות את המניע הנסצר שלו. אולי הוא פשוט קוסם שלא מספיק טוב כדי לעשות את זה בעצמו, מי יודע."

"הוא הצליח לעשות כישוף נוגד אציו," הזכיר ג'יימס ברוגז. "הוא די טוב בקסמים. למה שהוא יצטרך אותנו למפות לו מפה קסומה של בית הספר?"

הם לא ענו, אבל השאלה נשארה תלויה באוויר.

בסוף הם מצאו את הכישוף ורמוס לחש את המילים ונופף בשרביטו בהתלהבות. הם לא ראו שינוי אבל רמוס טען שהוא יכול להוביל לדפדפת. השרביט שלו, אחוז בידו, היה חמים וכאילו החל חיים משלו הוא כיוון לעבר הדלת. הוא לקח אותם בזיגוגים דרך אולמות וחדרי מדרגות משתנים. "בחיים לא הייתי פה," אמר פיטר. "בטוח שזה בסדר?"

"זה אגף חדרי המורים," מילמל סריוס בידענות. השאר הסתכלו עליון בהפתעה. "מה?"

"שום דבר," מילמל ג'יימס בהדגשה. "רק, מתי אי פעם היית פה?"

"סיפור ארוך," הוא התחמק.

הם הגיעו לדלת. "אלהומורה," מילמל רמוס כשנוכח שהדלת נעולה. הוא ניסה לפתוח אותה. "זה כושף נגד-"

"זוז רגע," מילמל סריוס ודחף אותו. הוא שלף אולר קסום מכיסו ושיחק במנעול עד שנפתח. "שומשום היפתח," קרא בעליצות ופתח את הדלת בתנופה.

"וואו, כישורי הדרמה שלך מרשימים אותי," העיר פיטר בסרקזם.

"מה?" סריוס הסתובב אליו.

"שום דבר. לא אמרתי כלום."

כנשכנסו אל החדר המרווח, ורק אז, הבינו למי הוא שייך.

"דמבלדור," אמר רמוס ביראה. זה היה המורה האהוב עליו.

"או, היי," ג'יימס כיווץ את מצחו. "נראה לי שאתה חייב לנו כמה הסברים."

דמבלדור נאנח. "אני מניח שאתם צודקים," נאנח. "שבו, יש לנו על מה לדבר."

הפרק הקודם		הפרק הבא