החיים ללא וולדמורט

"...היום יום הולדת להארי!" כל יושבי השולחן סיימו את השיר בזמן שלילי הניחה לפני הארי המאושר את עוגת יום ההולדת שלו, בעלת הציפוי האדום וששת הנרות הבוערים שעלייה.

הארי היה מפוצץ מאושר. סביב השולחן היו כל האנשים האהובים עליו בעולם- הבלקים, הלופינים, הוויזלים, אלבוס דמבלדור אשר היה כמו סבא שלו, וגם כל החברים הכי טובים שלו- רון וויזלי ואחותו הקטנה ג'יני, חנה אבוט, טדי לופין ואחיו הקטן אלריס, אמה בלק, ואחותו הקטנה של הארי, סאטו.

כולם ישבו בגינה השמשית, שכן יום הולדתו של הארי היה באמצע הקיץ.

על השיחים ועצים סביב הגינה הגדולה נתלו דגלונים צבעוניים ובלונים. אחרי שאכלו את העוגה כל הילדים רצו בגינה ושיחקו תופסת בזמן שהמבוגרים ישבו על כיסאות נוח תחת הגגון.

"הארי... בוא חמוד תתעורר... בוקר טוב..." קול מוכר ועדין קרא לו. הוא הסתכל סביב ולא הבין מאיפה הוא בא. "הארי תתעורר ארוחת הבוקר תתקרר לך... אתה לא רוצה ללכת לסמטת דיאגון לקנות את החפצים לשנה הראשונה בהוגוורטס?"

הארי התעורר מיד לשמע המשפט האחרון וכמעט שנפל מהמטה. בעוד הראייה שלו עדיין מטושטשת הוא שמע צחוק, הרגיש נשיקה על מצחו וראה כתם מטושטש בצבע כתום כאש מהחדר בעודו אומר "אני הולכת להעיר את סאטו ואמילי, אביך למטה"

אז זה היה רק חלום.. הוא חשב. הרבה פעמים זיכרונות הופיעו לו בחלומות, והוא מאוד אהב את זה- ככה הוא יכול להיזכר בילדות הכיפית שלו.

הוא גישש בין החפצים על שידת הלילה שלו, ומצא את המשקפיים שלו מונחות מעל מכתב פתוח עם חותמת אדומה, שקיבל מהוגוורטס ביום האתמול והכיל את רשימת של כל חפצי הלימוד שיזדקק להם בשנתו הראשונה.

הוא הניח את המשקפיים העגולות על אפו, והתסכל על חדרו. המיטה שלו הייתה בפינת החדר הימנית, ומולה היה שולחן כתיבה קטן. משמאלו היה ארון בגדים, ובפינה הנגדית הייתה הדלת שהובילה למסדרון.

הוא התלבש בחיפזון וירד למטה. כשהגיע למטה ראה ששתי אחיותיו, סאטו ואמילי היו למטה. סאטו הייתה הגדולה- בת 8, ואמילי בת 5. הוא התיישב במקום שלו בשולחi התחיל לאכול את ארוחת הבוקר שלו, חביתה וטוסט. הוא הסתכל מבעד לחלון אל החצר הגדולה בזמן האוכל כשהוריו דיברו על מעשיהם לאותו היום, ואחיותיו שיחקו בבובות שדיברו ורקדו. הארי החל לזמזם שיר מפרסומת ששמע יום קודם לכן ברדיו. המטאטא החדש למהירות הוא הוקדש זה.. נימבוס 2000! הארי זימזם שוב ושוב את הסלוגן וראה מול עיניו את המטאטא שבו הוא כה חשק. "הארי? הארי!" קולו של אביו העיר אותו ממחשבותיו. הוא הסתכל אליו וראה שגם הוא וגם אמו מסתכלים עליו בשעשוע.

"מה?" הארי השיב למבטיהם.

"אתה ואמא צריכים כבר לזוז. קבעתם לפגוש את רון אמה חנה וטדי בתשע."

"אוקיי אני מוכן בואו נצא!" הארי אמר בהתרגשות. הוא ביקר בעבר בסמטת דיאגון, אבל הפעם הוא הולך לקנות שרביט, וגם, לכבוד ההצטרפות להוגוורטס, ינשוף!

הארי רץ אל האח ונעמד שם, מפליג בראשו במחשבות על הוגוורטס.

"אמילי, סאטו, אנחנו הולכים עכשיו לסמטת דיאגון, אני והארי, תהני בקייטנה!" לילי אמרה וחיבקה את בנותייה. ג'יימס הרים את אמילי על היידים, לקח את התיק שלו, והלך לכיוון האח. סאטו מאוד רצתה ללכת גם היא להוגוורטס, למרות שהיא הייתה רק בת 8 וידעה שהיא לא יכולה.

"אני לא יכולה לבוא גם?" סאטו שאלה בתחנונים.

לילי התכופפה לישיבת צפרדע "מותק, דיברנו על זה כבר. יש לך רק עוד שלוש שנים! זה בכלל לא הרבה!"

"אני יודעת אבל אני רוצה עכשיו!" סאטו אמרה עם מבט עצוב.

"את תלכי לקייטנה עם אמילי ויהיה לכן ממש כיף!" לילי השיבה. זה לא שיפר את מצב רוחה של סאטו.  ג'יימס החליט להתערב ובא כדי לעזור ללילי. הוא התכופף ולחש לסאטו משהו באוזן שלילי לא שמעה. הבעת הפנים של סאטו הפכה מיד שמחה.

"אוקיי אמא תהנו ביי!" סאטו אמרה במהירות ורצה אל האח.

לילי הסתכלה על ג'יימס במבט שואל "מה עשית..?" אבל היא לא הספיקה לגמור את המשפט כי ג'יימס נישק אותה.

"איככ אל תתחילו עם הנשיקות!" סאטו אמרה וכיסתה את העיניים.

ג'יימס ולילי שניהם חייכו.

"אל תשכח להוריד את אמילי באח של "קיטנת מרלין לילדים בגיל החמש" ואת סאטו באח של "קייטנת מרלין לילדים בגיל השמונה" כן?" לילי אמרה בדאגה. ג'יימס נאנח.

"כן ליל. אני מטפל בזה." הוא השיב וחיבק אותה.

"ביי בנות! תהנו!" לילי אמרה לפני שהיא נעלמה ביחד עם הארי בתוך האש הירוקה "ג'יימי תהנה עם סיריוס ורמוס בעבודה!"

"ביי!" הארי קרא עם חיוך גדול ואז שניהם נכנסו לתוך האש.

"סמטת דיאגון!" לילי קראה בקול ברור והם עפו בין מאות אחים בכל מיני מקומות. לבסוף הם נחתו בתוך חנות השרביטים של אוליבנדרס.

"שלום לך מיס אוונס!" אוליבנדר קרא מן הדלפק שאליו הוא ישב.

"שלום לך אדון אוליבנדר, אבל בימים האלה אני נקראת גברת פוטר" לילי אמרה וחייכה אל הקשיש.

"אההה! את וג'יימס פוטר השובב! רבים אמרו שזה יקרה אך אני לא האמנתי... בכל מקרה, אצלי תמיד תשארי לילי אוונס עם שרביט הבמבוק, 25 סנטימטר, גמיש במיוחד, עם ליבה של שערת ויליה." אוליבנדר חייך חזרה בחביבות "ומי זה פה איתך? אני מניח שזה הצאצא!" אוליבנדר בחן את הארי "דומה מאוד לג'יימס אם יורשה לי להגיד! אבל העיניים...."

"הם שלי" לילי השלימה בחיוך.

"הן בהחלט ממך" אוליבנדר השיב "טוב אז אני מניח שהבחור הזה פה הגיע כבר לגיל 11!" הוא צהל וניגש אל הארי

"שלום אדון אוליבנדר, קוראים לי הארי" הארי הושיט את ידו ללחיצה "באתי לקנות שרביט!"

אדון אוליבנדר לחץ את היד "איזה נימוסים לימדת אותו! טוב אם כדי לקנות שרביט באת, אני חושב שאני יודע איזה שרביט יתאים לך!" אוליבנדר אמר ונעלם בין שורות המדפים הגבוהים. כעבור מספר שניות הוא חזר. "הנה" הוא הושיט להארי שרביט עשוי עץ כהה "שרביט עשוי עץ גאבון, 15 אינצ'ים, לא גמיש, הליבה עשוייה מציפורן עוף החול"

הארי לקח את השרביט ונופף בו כמו שאביו הדריך אותו בבית. אחת מזגוגיות החלונות התנפצו, אבל נראה כי האנשים בסמטה כבר רגילים לכאלה דברים מהחנות של אוליבנדר. לילי הוציאה את שרביטה ומילמלה "ראפרו" כשאוליבנדר נכנס חזרה אל תוך שורות המדפים. לא נראה כאילו לאוליבנדר אכפת ששמשת חלונו התנפצה, אך לילי לא יכולה להשאיר אותה כך.

האיר הסתכל מרותק כשהחתיכות של הזכוכית השבורה התחברו ביחד חזרה, שלא שם לב שאוליבנדר הגיח שוב מן המדפים.

"עץ מהגוני מוצק, 13.5 אינצ'ים, לא גמיש, ליבתו עשוייה משיער חד הקרן" אוליבנדר אמר תוך שהוא הושיט להארי שרביט נוסף עשוי עץ בהיר. הארי נופף בשרביט והבגדים של לילי, הארי, ואוליבנדר, יחס עם כל החנות הפכו לצבע זהב.

"אה! זה השרביט!" אוליבנדר אמר בחיוך מנצח. בדיוק אז אמה ודמטרה עברו דרך האח ובעקבותם נימפדורה וטדי .

"אז אני רואה שהארי מצא את השרביט שלו" נימפדורה אמרה בחיוך שעה שחיבקה את לילי ודמטרה.

"כן.. אני כל כך שמחה בשביל הילדים" לילי אמרה בחיוך ושינתה את הכל לצבעו הנורמלי.

"היי טדי! היי אמה! תסתכלו על השרביט שלי!" הארי אמר ורץ אליהם כדי לראות. לאחר עשרים דקות, ואחרי כמה חלונות ומנורות שנשברו ותוקנו, חמישה ילדים יצאו מהחנות של אוליבנדרס עם אמוהותיהם, כיוון שרון, מולי, חנה וקלרה הצטרפו אל החבורה דרך האח בדיוק כשטדי ניסה שרביט, וכמעט שרף לרון את הגבות עם אש זהובה ומפוארת שיצאה ממנו. מה לעשות, כשאתה כזה שטותניק כמו טדי, גם אם אתה מדריך בשנה השישית, אתה יכול לשבור שרביטים על ימין ועל שמאל.

כל הבנים רצו אל חלון הראווה של חנות הקווידיץ' ישר כשראו אותה. בחזית החנות היה מטאטא הנימבוס 2000, החדש ביותר בשוק, וקבוצה של אנשים התגודדו סביב המראה שלו, כאילו מדמיינים עצמם רוכבים עליו. הבנות גילגלו את העיניים ומשכו את הבנים אל עבר חנות הבגדים של מאדם מלקין.

כולם קנו גלימות, ואז הלכו לכרך ודף בעמ וקנו ספרים.הילדים פטפטו על היומולדת הבא וקרב של הארי עוד כשלושה ימים כשלילי לפתע נעלמה. הארי שם לב כעבור כמה דקות.

"דמטרה איפה אמא שלי?" הארי שאל כשהוא מסתכל סביב, אך כל מה הוא ראה זה אנשים באים והולכים על פניו.

"היא הלכה לעשות סידורים הארי חמוד. היא תצטרף אלינו בקלחת הרותחת."

"אבל היא אמרה שהיא תנקה לי ינשוף!" הארי אמר, מבולבל.

"אני יודעת. אני אקנה לך איזה ינשוף שתרצה. אמא נתנה לי את הכסף" דמטרה אמרה וחייכה למראה הדאגה על פניו של הארי.

"אה. אוקיי" הארי נאנח בהקלה והסתובב חזרה אל חבריו. כשהם הגיעו לחנות החיות ודורסי הלילה כל ילד בחר לו חייה. הארי בחר תנשמת לבנה בעוד רון בחר ינשוף קטן וצייצני. הם הלכו ביחד לקופה כדי לפגוש את שאר החבורה.

"היי הארי, תראה!" רון אמר לפתע "יש להם כבר שם! תסתכל, בתור הכלוב!"

הארי הסתכל וראה פתק וורוד שעליו כתוב בכתב יד מעט מבולגן "הדוויג".

"לשלי קוראים פיגווידג'ן. איך לשלך?" רון נשען והתסכל לפני שהארי הספיק לענות "הדוויג הא? שם יפה. נראה ששלי בן ושלך בת, לפי הצבע של הפתקים" רון אמר ומשך את תשומת הלב של הארי אל הפתק שלו. הפתק של רון היה כחול בהיר והיה כתוב עליו בכתב יד מוקפד "פיגווידג'ן".

"מגניב" הארי אמר והם פגשו את השאר.

טדי וחנה קנו גם הם ינשופים, אבל אמה קנתה חתלתול קטן ואפור.

"למה קנית חתול? זה בכלל לא שימושי" אמר טדי כשראה את רכישותיהם של החבורה.

"זה כן שימושי. נעים ללטף אותו." חנה חייכה למשמע הדברים "חוץ מזה," אמה המשיכה " אני תמיד יכולה לחנך אותו כדי לתקוף אותך" היא אמרה ברוגע.

"את לא יכולה לעשות את זה" טדי אמר, אבל בקצת חוסר ביטחון. כל החבורה התחילה לצחוק. הם נעמדו בתור לקופה בזמן שטדי הלך לקרוא לאמהות מבחוץ. לפניהם בתור עמדה ילדה שנראתה בגיל שלהם, עם שיער חום נפוח ועיניים חומות. היא החזיקה חתול ג'ינג'י שנראה ערמומי למדיי. לידה עמדו שני מבוגרים והיו קצת מבולבלים. הארי הסיק מכך שהם מוגלגים.

"היי" הוא אמר פונה אל הילדה "אני הארי. איך קוראים לך?"

"הרמיוני. הרמיוני גריינג'ר. נחמד להכיר אותך"  היא אמרה בחיוך "אתה גם מתחיל את השנה הראשונה שלך בהוגוורטס?"

"כן. וגם רון טדי חנה ואמה פה. בואי אני אכיר לך אותם" הוא השיב והכיר לה את כולם בזמן שההורים שלה פטפטו עם ההורים שלהם.

"איך קוראים לחתול שלך? לינשוף שלי קוראים פיגווידג'ן" רון שאל תוך כדי שהוא פותח ואוכל צפרדע שוקולד.

"קרוקשנקס. וזאת חתולה" היא אמרה צוחקת, ואז שמה לשב שהצפרדע שרון אוכל זזה. " מה אתה אוכל?!" היא אמרה בשוק.

"צפרדע שוקולד....?" חנה התחילה להגיד "אהה רגע את בת מוגלגים.." היא המשיכה כשהבעת הבנה התפשטה על פנייה.

"סליחה אבל מה זה מוגלגים?" הרמיוני שאלה בעלבון.

"אנשים שהם לא קוסמים" טדי ענה לה. "זה לא קללה או משהו" הוא הוסיף כשראה את ההבעה על פנייה.

"אז בקיצור, זה צפרדע שוקולד. זה עשוי משוקולד, אבל זה מכושף כדי שזה יזוז ויהיה כמו צפרדע אמיתית" הארי הסביר בתקווה שהיא הבינה, אבל היא נראתה מאוד חכמה והיא הבינה.

"הבנתי. מגניב" היא חייכה אל רון שבנתיים גמר את הצפרדע.

"רוצה אולי לאכול איתנו צהריים היום? אנחנו אוכלים בבית שלי במכתש גודריק" חנה אמרה.

"כמובן! אבל.. איך נגיע לשם? זה נורא רחוק!" הרמיוני אמרה בעצב.

"דרך רשת הפלו כמובן!" אמה אמרה, וכשראתה את ההבעה המבולבלת צצה על פניה של הרמיוני בשנית היא הוסיפה " יש המון דברים של קוסמים שאנחנו צריכים ללמד אותך" ונאנחה בשעשוע. כולם חייכו וצחקו.

אחרי שכולם שילמו על החיות שלהם, הם התחילו ללכת לכיוון הקלחת הרותחת, כדי להמשיך את היום המלא שלהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא