החיים ללא וולדמורט

"מתי מגיעים?" הארי שאל בפעם החמישית לאותה נסיעה.

"עוד 10 דקות חמוד" לילי ענתה להארי בזמן שהוא החמיץ פנים. הם היו בדרכם לתחנת קינג קרוס,

שממנה יצאה ההוגוורטס אקסספרס, הרכבת להוגוורטס.

סאטו ואמילי נשארו בבית עם הבייביסיטר, רמונדה, בעוד לילי וג'יימס נסעו עם הארי לתחנה. בעוד כמה שעות, כל הילדים יגיעו אל הוגוורטס, חלקם כמו רון הארי הרמיוני וחנה יתחילו את שנתם הראשונה, אך טדי יתחיל את שנתו השישית, בעוד אלריס ואמה יתחילו את שנתם השנייה.

מלבד חבורת החברים הקרובה, יהיו שם גם פרד ג'ורג ופרסי וויזלי, כולם מחכים לשנה חדשה וומרגשת בהוגוורטס, במיוחד הילדים המתחילים את שנתם הראשונה.

"הארי תעורר! נו… הארי!"

"מה? הרמיוני תני לישון!"

"הגענו להוגוורטס!"

מיד הארי נפל מן שורת המושבים שעלייה נרדם. הוא ישר את המשקפיים על אפו, ופנה אל הרמיוני, שמאחוריה עמדו כבר אלריס אמה וחנה בתא הקטן, עם הקירות הקטיפתיים בצבע בורדו. טדי גם היה שם, מדבר עם אלריס, סיכת המדריך נוצצת מחזית גלימתו. נראה שהם רבים, אבל, מה לעשות, הם אחרי הכל אחים.

"איפה רון?" הארי שאל בתמיהה תוך שלקח את גלימתו השחורה ומשך בידית שהשתלתלה מן התקרה. מיד נפלה מן התקרה יריעת בד אטומה, יוצרת עיגול, כמו וילון של מקלחת התלוי מן התקרה ויוצר תא קטן הניתן להתלבש בו.

בעוד הארי נכנס לתא והתלבש במהירות, הרכבת עצרה לבסוף עצירה מלאה.

"רון הלך לתא של פרד וג'ורג', הם הכניסו משהו לצפרדע שוקולד שלו שגרם לשיער שלו להפוך לירוק" חנה אמרה וציחקקה.

הם ירדו מן הרכבת, והיו קצת מבולבלים.

"בואו נלך עם שאר התלמידים" הארי הציע, מתבונן בתלמידים הבוגרים יותר עולים על הכרכרות שמושכות את עצמן.

"אבל פרסי אמר לי משהו על סירות.." רון אמר בבלבול, תר בעיניו אחר מקור מים כלשהו.

"אולי זה בהמש-" הרמיוני לא הספיקה לסיים את המשפט וקול נמוך הרעים ברחבי התחנה.

"תלמידי שנה ראשונה! שנה ראשונה בלבד לכאן!"

החבורה הקטנה, ואיתם עוד ילדים מודאגים ומבולבלים כמוהם, התקדמו לעבר הקול, כשלפתע האירה אותם אלומת אור גדולה וחזקה. כעבור שנייה ראו כי זה פנס שהחיזקה דמות ענקית ומזוקנ- רגע הארי חשב מה?!

לפניהם עמדה דמות גדולה, פי שתיים מאדם רגיל, עם זקן ושיער גדולים וסבוכים. היא לבשה מעיל גדול, ובידה העצומה בגודל של מחבת החזיקה פנס גדול

"כולם פה? מצויין. אני פה זה רובאוס האגריד, שומר הקרקעות פה בהוגוורטס. אתם בואו אחריי" הוא החל ללכת החוצה מכיוון הכפר הקטן שהיינו בו. מאחורי שורת העצים שהקיפה את הכפר נחשף לעיני התלמידים אגם גדול ושחור.

"5 בסירה!" האגריד צעק וטיפס על סירה משלו. הארי כבר החל לחבב את האיש הגדול והמצחיק. הוא הרמיוני חנה רון ועוד ילדה שהסתבר ששמה לונה, שטו באגם הענק עד שנשמעה צעקה

"הנה!! תסתכלו!! רואים מפה את הוגוורטס.." הקול הזר נשקט בחולמניות כשהטירה העצומה נחשפה מלפני הערפל שבשמי הלילה הקרים של הראשון בספטמבר.

כולם השמיעו כולם הפעלות והתרגשות, אבל לא עבר זמן וכבר התלמידים הקטנים עמדו באולם הכניסה,  מחוץ לשתי דלות גדולות, עשויות עץ אורן.

"ומה עכשיו?" הארי שמע קול גבוה, מתרגש. הוא הסתובב כדי לראות ילד עם שיער בלונדיני חלק, כאילו מסודר בשכבות רבות של ג'ל לשיער של קוסמוטיפוח.

"אני חושב שצריך לחכות קצת" השיב לו הארי, משיג את תשומת ליבו.

"אה" הילד ענה "אני דראקו. דראקו מאלפוי. ואתה?"

"הארי פוטר. נעים להכיר אותך"

"גם אותך"

לפתע ניגשה אליהם אישה מבוגרת למראה, עם גלימה סגולה, ופקעת שיער חומה והדוקה למראה. נראה כי ירדה בגרם מדרגות קרוב, מבלי שאף אחד שם לב.

"שלום לכם תלמידים. אני פרופסור מינרווה מקונגל, ואני מלמדת שינוי צורה. עוד מספר רגעים אתם תיכנסו מהדלתות הללו, ותתמיינו לבתים השונים, אשר קבלה לכל אחד מצריכה תכונות שונות" היא עצרה לשנייה, והתבוננה בתלמידים הצעירים, עיניהם פעורות למידע, במיוחד ילדי המוגלגים.

"גריפנדור, רייבנקלו, הפאלפאף, וסלית'רין. אלה ארבעת הבתים. לאחר המיון, כל אחד מכם יצטרף לחבריו לבית. לארוחה, לאחר מכן לבית המועדון, ומשם לכל השנים שלכם בהוגוורטס. חדר המועדון שלכם יהיה כמו הבית שלכם, וחברי הבית כמו משפחתכם. תלכו ביחד לשיעורים, לפעילויות, ותעבדו קשה ביחד כדי לזכות את ביתכם בנקודות בית. הבית בעל הכי הרבה נקודות בית בסוף השנה יזכה בגביע הבתים. ועכשיו בלי מילה נוספת," מספר ילדים עמדו לפרוץ במחאה על כך "נכנס לאולם הגדול" היא הקישה באצבעותייה הארוכות, והדלתות העצומות החלו להיפתח באיטיות. שקט נשרר באולם הגדול כשחבורת התלמידים ובראשה פרופסור מקונגל נכנסה אל האולם בטור מסודר. הארי היה יכול לזהות את ראשיהם הג'ינג'ים של פרד ג'ורג' ופרסי בשולחן של גריםנדור, אך לא את טדי ואמה.. אה רגע, הנה! הוא יכל לראות את טדי בראש השולחן של גריפנדור, ביחד עם כל המדריכים.

אז הוא שם לב לשרפרף קטן, בקצה האולם מלפני שולחן המורים,  עשוי עץ כהה, ועליו מצנפת מרופטת למראה. לפתע, נפתח בה חרך קטן, והשירה החלה.

"אני ניראית קצת עלובה
אך אל תזלזלו בי
כי כל הכובעים כולם
בזאת לא ייתחרו בי.

לי אין נוצה או מצחייה
ולא פינות שלוש
אך בעניין של למיין
אני תמיד בראש!

כי כל אדם אשר יחבוש
אותי על הקרקפת
כל מחשבה אצלו בראש
מייד אליי נשקפת.

אם אומץ לב ותושייה
אמצא אצלו במוח
אודיע חיש את זה האיש
לגריפינדור לשלוח!

אך אם בגולגלתו אמצא
טוב לב ואורך רוח
אודיע כי להפלפאף
הוא מועמד בטוח!

לרייבנקלו אשלח את זה
שבראשו חרוט
כי תכונותיו המובילות:
תבונה ולמדנות!

אך באשר אמצע עורמה
ושאיפה לכוח
אורה מייד את התלמיד
לסלית'רין לשלוח.

על כן חבשו! אל תחששו!
אין חכמה כמותי
ואם חס ושלום אטעה
אני אבלע אותי."

המצנפת השתתקה והאולם הגדול התמלא במחיאות כפיים.

"מירד סלאון!" הפרופסור מקונגל אמרה, והחל המיון.

"הפלפאף!" המצנפת צעקה בקול רם ונשמעו תרועות מאחד השולחנות.

מויינו עוד מספר ילדים לביתהם כש..

"מאלפוי דראקו!" הילד הנחמד בעל השיער הבלונדיני עלה בחשש אל הבמה. עברו מספר דקות של שקט, בהן פרצופו של דראקו היה מוטרד, שמח, עצוב, ועוד. ולבסוף מצנפת החליטה.. "גריפנדור!" ודראקו מאלפוי חייך חיוך גדול.

יש! הוא יהיה איתי!  הארי חשב ואז עלתה לא מחשבה לא ממש נעימה.. אולי.

"אבוט, חנה!" הארי מיקד את תשומת ליבו בידידה חומת השיער שלו. בשנייה שהמצנפת נגעה בראשה היא צעקה "הפלפאף!". היא נראתה מאושרת מתמיד והארי חייך אלייה. הכל יהיה בסדר, אני אהיה בגריפנדור כמו כולם..

"וויזלי רון!" נשמע שקט ואף אחד לא זז "וויזלי רון?" פרופסור מקונגל קראה בבלבול והתחילו להישמע לחשושים באוויר.

"רון! הגיע תורך!" נשמע פתאום קולה של הרמיוני, מעיר את רון מחלומו. פניו של רון נצבעו מיד בצבע שני, שלא ירד גם אחרי שהתיישב על השרפרף הקטן. "עוד וויזלי הא?" המצנפת קראה, ופניו של רון האדימו אפילו עוד יותר. "אני יודעת בדיוק איפה לשים אותך.. גריפנדור!" רון נראה כי הוקל לו מאוד, והוא הצטרף לשולחן המריע של גריפנדור.

כך המשיך המיון, ילד אחר ילד, והרמיוני התמיינה גם היא לגריפנדור.

"הארי פוטר!" הארי קפא על מקומו, אך הכריח את רגליו לנוע. רגע האמת..

כל העיניים באולם הגדול היו מופנות אל הארי, והוא הבין למה כל מי שעלה על השרפרף נראה כל כך לחוץ. כל העיינים האלו..

"אהה קצת לחוץ שם מר פוטר" הארי שמע קול בראשו, וחשב בראשו הכי חזק שיכול שלום לך גברתי, אני הארי "שלום לך שם הארי. בדרך כלל ילדים לא מנסים לדבר אליי בחזרה.. חוץ מ, אני חייבת לציין, אביך ג'יימס" הארי חייך, למרות שזה נראה משונה ביותר לאנשים באולם "אז בואו נתחיל במיון. אינטיליגנטי וסקרן, אני רואה, גם נאמן לחברייך מאוד. שאיפה להצלחה יש, אבל, אוהו, כמה גבורה פה קיימת… אני חושבת שתתאים ויהיה לך טוב בכל אחד מהבתים, אבל יש בית אחד שפשוט מיועד בשבילך. זה בית גריפנדור!" את המילה האחרונה אמרה בקול, ואבן ירדה מליבו של הארי. כל יושבי שולחן גריפנדור פצחו בתשואות.

הפרק הקודם		הפרק הבא