כתוב בדם

כשהתעוררתי בבוקר האסיף הבית היה ריק מלבד אחותי הקטנה, סלין, שישבה לבדה בשולחן האוכל.  "את באמת הולכת להתנדב?" היא שאלה אותי בקול שקט "כן, ולנצח" עניתי בליגלוג האופייני לי. 

"גם האח הגדול של רג'ינה הולך להתנדב" היא אמרה בקול אפילו יותר שקט. החיוך שלי התערער מעט. רג'ינה הייתה החברה הכי טובה של סלין, ואחיה הגדול, קייטו, היה חבר טוב שלי. אבל הגיוני שהוא יתנדב- הוא חזק, ומיומן כמוני. יש לו סיכוי לנצח. 

"אני בכל זאת אנצח" אני מכריזה, כדי להרגיע אותה ואותי. נראה שזה עובד, היא נראית קצת יותר שלווה. "טוב, אני עולה להתארגן" אני מנסה לסיים את השיחה. "למען האמת, אמא אמרה לי להגיד לך שהיא רוצה לסדר לך את השיער" היא אומרת בחיוך מרושע מעט. אני נאנקת.

"היי, קלוב!" מישהו קורא מאחורי. "מה אתה רוצה?" אני שואלת את קייטו. אם הוא יגיד לי שסלין שוב בוכה כי היא ורג'ינה רבו, אני אקרקף את הבלורית הבלונדינית המעצבנת מהראש שלו. "אה, סתם, חשבתי שראוי להציג את עצמי, בהתחשב בזה שאחרי האסיף זה או אני חי, או את" הוא חייך, בבירור מרוצה מעצמו. "זאת תהיה אני" אני מבטיחה לו. "לא נכון!" "כן נכון!" "לא נכון!" "כן נכון!" "אני אנצח!" "לא, אני אנצח!" "אני!" "אני!" "אני!" "סתום כבר!"

 אני עומדת בלב קבוצה של נערות בנות חמש-עשרה,לבושה בשמלה מעצבנת ומלאת תחרה ובראש כואב ומלא סיכות. אוף. אני שונאת שמלות ותיסרוקות מטופשות. אני מפנטזת על הרגע שבו אוכל לקרוע את הסיכות משערי, ולהוריד את השימלה. אולי אני אשרוף אותה. "הגברות ראשונות!" קראה המלווה של המחוז שלנו, רנווה, שהשנה התהדרה בעיינים אדומות. מלחיץ.

"איפגניה ליטאנה" היא מקריאה את השם בדרמטיות, ולפני שהילדה עולה לבמה אני צועקת "אני מתנדבת כמיועדת!". "אז בואי תעלי לבמה!" רוונה אומרת בהתרגשות. 

ברגע שאני מתחילה להתקדם לבמה, יש את הרגע הזה, של ההיסוס. אתם מכירים את ההרגשה, שאתם מחכים למשהו, ופתאום אתם תוהים אם זה טוב כמו שזה נשמע. 'תצאי מזה!' אני פוקדת על עצמי, ועוטה מייד את החיוך הלגלגני ביותר שלי. "מה שמך?" רוונה שואלת "קלוב אווט" אני עונה ביהירות.

"ונעבור לבנים!" רוונה ממשיכה ושולפת פתק. "ארוד מ-" היא לא מספיקה לסיים את השם וכבר קייטו קופץ להתנדב. גם על פניו אני רואה את השנייה הזו, של ה"ואם..."

"מה שמך?" שואלת רוונה בהתלהבות "קייטו לאנדו" הוא עונה ביהירות, ממש כמוני. "ויש לנו מתנדבים! " אומרת רוונה בעליזות "תלחצו ידיים!".

אני לוחצת את ידו, והיא חמימה להפתיע. 

הפרק הקודם		הפרק הבא