החיים בגן עדן

רק לפני שתתחילו לקרוא, רציתי להסביר שכל פרק הוא מנקודת מבט אחרת. הקודם של ג'יימס, זו של לילי וזה כל פעם ישתנה, גם לפעמים מנקודת מבט שלישית.

אז בקיצור.. מקווה שתהנו ! ובבקשה תגיבו ביקורת בונה אם יש :)

כשיצאנו מהמעלית, היא נעלמה מאחורינו. טוב נו. הלכנו אחרי קווין אבל אני רציתי ללכת למקום אחד, לתצפית על החיים, לראות איפה הארי. אבל שתקתי. גם ג'יימס שתק. הלכנו ברחוב, בין האנשים, כשפתאום שמענו בום של התנגשות. הסתובבנו מיד. אישה עם אופניים התנגשה בילדה קטנה, בת שש.  רצתי לשם מיד ועזרתי לאישה ולילדה לקום. להפתעתי הן לא נפגעו, אפילו לא שריטה.

"את חדשה פה, נכון?" אמרה האישה בעלת השיער החום הבהיר למראה ההפתעה על פניי. היה לה חיוך מאוד נעים.

"כן" השבתי, קצת בחשש.

"אז פה, אף אחד לא יכול להרגיש כאב, קל שבקלים. זה הרי גן עדן אחרי הכל" היא חייכה, עלתה על אופנייה ונסעה.

"ליל" ג'יימס קרא מאחורי "בואי נלך לבית שלנו" עקבתי אחריו, נלהבת לראות ולגלות עוד. לבסוף קווין נעצר.

"שדרת העננים 32. ניכנס?" בלי לחכות לתשובה הוא החל ללכת בשביל הגישה. הבית שלנו היה לבן לגמרי, עם חצר בעלת דשא ירוק.

"אל תדאגי," ג'יימס אמר "נקשט אותו איך שנרצה. באדום צהוב. וגם באריות." הוא חייך והמשיך ללכת בעקבות קווין. נכנסו לבית, הקירות והרצפה והכל היו לבנים. היה שם סלון עם כורסאות לבנות ושולחן קפה, והייתה גם פינת אוכל. היו שם מדרגות, אבל לא היה מטבח. כנראה  למעלה זה החדר שינה. לפתע שמתי לב לשני חפצים חומים על רקע השידה הלבנה שהייתה ליד הדלת. השרביטים שלנו. הרמתי את השרביט שלי והרגשתי בתחושה המוכרת של ידית העץ המעוצבת שלו. אני זוכרת בדיוק את היום שבו קניתי אותו.

זה היה יום קיץ בהיר, לילי אוונס בת ה11 הלכה לצד מכשפה חמורת סבר למראה, עם פקעת שחורה הדוקה ופנים חרושי קמטים.
״מינרווה, נשאר לנו רק שרביט. באיזה חנות מוכרים שרביט?״
ללא מילים, היא הובילה אותה אל חנות מוזנחת למראה. אוליבנדר.
״חמודה, אני צריכה לעשות קצת סידורים. קחי 7 אוניות, ותקני לך שרביט. אוקיי?״
״אוקיי״ לילי השיבה בביטחון
מקונגל חייכה, והלכה לה לדרכה. לילי נכנסה לחנות החשוכה, המלאים במדפים על מדפים של קופסאות מאורכות. איש בעל שיער אפרפר מלבין הרים את מבטו משולחו הכתיבה שלו.
״ש-שלום. אני לילי, ותהיתי אם אני יכולה לקנות פה שרביט.״
״שלום לך גברת לילי. בואי נראה מהו השרביט בשבילך.״ הוא נקש באצבעותיו וסרטי מדידה ריחפו לעברה והחלו מודדים אותה. לאחר הרבה מדידות ניסיונות וחלונות שבורים סוף סוף היא מצאה את השרביט שלה.
״עץ בוקיצה, 31 ושלושת רבעי סנטימטר, ליבת שערת וויליה. גמיש במיוחד, מעולה לשינוי צורה.״ הוא אמר לה, כשארז אותו בקופסא היפה. היא שילמה, והלכה עם פרופסור מקונגל, שכבר הגיעה לשם, לקנות חתול.

״בואו, נשב בסלון.״ קווין הוציא אותי ממחשבותיי. הלכתי לסלון והתיישבתי על הספה, השרביט עדיין בידי. קווין שם לב לכך. גם שרביטו של ג׳יימס היה בידו.
״אז,״ הוא פתח ״שמתי לב שלקחתם את השרביטים שלכם. אוקיי. אממ טוב צריך להסביר את זה. השרביט הוא בעצם חלק מן הקוסם, מלידתו. ולכן, כשאתם מתים, השרביט הראשון והמיועד לכם מת איתכם.
עכשיו נעבור לנושא המרכזי. בגן עדן ישנן מגוון פעילויות. הקרנות של סרטים, הצגות, משחקי וקבוצות קוודיץ׳,״ עיניו של ג׳יימס התרחבו ואני נאנחתי. קווין המשיך, לא שם לב. ״מסיבות, מועדונים, קאנטרי קלאב ללייף סטייל, ועוד. כל תחביב שיעלה על דעתכם תוכלו לקיים פה. נוסף על כך, אתם יכולים גם לזמן הכל כך שזה ממש מקל על החיים. לדוגמא, אני רוצה עכשיו גלידה.״ הוא הוציא את שרביטו מכיסו ואמר ״רוגביס דאוס״. מיד הופיע בידו גלידה מפוארת בגביע, והוא העלים אותה מיד כשאמר ״דאין דאורום״.
״כל מה שצריך לעשות,״ הוא המשיך, ״ זה לחשוב על משהו שרוצים, לדמיין אותו, ולהגיד את הלחש רוגביס דאוס.  אם רוצים להחזיר את המשהו , אומרים דאין דאורום. עכשיו, הכי חשוב. צפייה בחיים.״ נדרכתי. רציתי ללכת לשם עכשיו. לא אכפת לי מכלום. ״לכל איש בגן עדן מותרות שעתיים צפייה בלבד בכל שבוע. אבל אם קורה ארוע חשוב מהלך הזמן בו אתם לא צופים, הכל מוקלט, ואנחנו נראה לכם את זה.״
״אבל זה לא פייר!״ ג׳יימס התפרץ לדבריו.
״ככה זה פה. אותו דבר עם דיוקנים בהוגוורטס. למרות שלפי מה ששמעתי עובדים שינוי החוק כדי שינתן לשים דיוקנים במקומות נוספים חוץ מהוגוורטס. טוב נו. אבל בעיקרון זה כדי שלא תשקעו יותר מידי בעולם החיים, ותשקיעו את הזמן שלכם בפעילויות פנאי וכיף, לעצמכם. עכשיו, אתם מתתם בנסיבות מיוחדות מאוד. זה למה, עכשיו, אנחנו נלך לראות את האירועים ואת מה שקרה אחרי שמתתם. יש הרבה לראות, בואו אחריי.״ הוא יצא החוצה לשביל הגישה, ואנחנו בעקבותיו. הוא מלמל משהו לא ברור, לשרביט שלו, שהפך לסוג של מכשיר קשר. הסתובבתי כדי לראות את ג׳יימס מאחורי, אוכל צ׳יזבורגר עסיסי וטעים למראה.
״מה. אתה. עושה?!״ אמרתי לו, כועסת. הרגע מתנו, השארנו את התינוק שלנו ככה לבד בעולם!!! איך הוא יכול לחשוב על אוכל?!
״אל תדאגי לילס. הארי בסדר. דמבלדור בטח טיפל בו והציל אותו. הכל בסדר.״ הוא אמר, מנסה להרגיע אותי. ההפך קרה. נשברתי מבפנים למשמע שמו של הארי. הארי שלי...
״טוב אז בואו אחריי. רוגביס דאוס.״

הפרק הקודם		הפרק הבא