כשאת הבת למשפחת פוטר.

״לילי לונה פוטר! מה את חושבת שאת עושה!?״

או שיט. ״ואתה ג׳יימס! מעז להסיט אותה ככה! שניכם תתביישו! איך סבתא מולי כעסה! להפוך ככה את הבית לוורוד!״ הסמקתי. זו הפעם הראשונה שהסתבכתי בצרות. איך הסכמתי לקונדס הטיפשי הזה של ג׳יימס?! הוא דווקא נראה נינוח למדי. בטח רגיל לזה. טוב, מבזק חדשות, אני לא. וזה ממש לא חוויה שארצה לחוות על בסיס יומי.

״ודוד ג׳ורג׳ ביזבז שעה בלהפוך אותו לרגיל! באיזה לחש השתמשתם?!״ האמת השתמשנו בלחש די פשוט. יש לי תחושה שדוד ג׳ורג׳ התעכב בכוונה.  הוא מת על קונדסים כאלה..

״אתם בכלל מקשיבים לי?! טוב נמאס לי! אין קווידיץ׳ ומטאטאים לשבוע שלם.״ מה?! זה הלך כבר רחוק מידי.

״אמא אבל זה היה קונדס קטן אחד.. בבקשה.. זה היה רק גיבוש של אח ואחות...״ הסתכלתי עלייה במבט העצוב הכי חמוד שלי.

״לילי מותק, זה הפסיק לעבוד עליי כבר כשהיית בת שבע. עכשיו לכו לחדרים שלכם!״ היא הצביעה באצבע נוקשה אל המדרגות ״חכו עד שהארי ישמע את זה...״ היא מילמלה ויצאה בסערה מהמטבח.  אני תקעתי בג׳יימס מבט.

״מה?״ הוא שאל בתמימות, משועשע מהסיטואציה.

״חודש בלי קווידיץ׳! חודש!! באשמתך!!״

״אל תדאגי, נגנוב אותם ביום חמישי כשאמא ואבא ילכו אל המופע האיחוד הזה של אחיות הגורל.״

״אבל דוד פרסי שומר עלינו!״

״אל תדאגי, אני מכיר לחש שינה פשוט אגדי!״ ובחיוך גדול וגאה יצא גם הוא מהמטבח.

קונדס אחרי קונדס… אתה לא יכול לצאת!!

עליתי לחדרי הקטן, והסתכלתי דרך החלון הגדול שבו על כפר המוגלגים ועל היער שמסתיר אותנו ממנו. כיוון שכבר גמרתי לשנן את כל ספרי הלימוד, החלטתי לבדוק שוב, בפעם האלף, שכל החפצים שלי מוכנים ומזומנים במזוודה להוגוורטס. נכון, זה רק תחילת יולי, אבל מהרגע שקיבלתי את המכתב, ביום אוקטובר אפלולי, ההתרגשות לא פוסקת. סוף סוף!

נזכרתי בכל הדברים שג׳יימס ניסה ללמד אותי, ושאלבוס לאחר מכן אמר לי שהיו שטויות. לקח לו חצי שעה לשכנע אותי שאבא הרג את הבסיליסק כבר בשנה השנייה שלו ושאין עוד אחד, אחרי שג׳יימס הפחיד אותי בסיפורים על כך שהוא הורג ומאבן את כל מה ומי שנקלע בדרכו.

אבל כל הדברים הללו לא היו הדאגה הגדולה שלי. הדאגה שלי הייתה התקווה. הייתה בי רק תקווה אחת גדולה. שאני בגריפנדור. הלוואי שאני אהיה בגריפינדור.

"היי! רוז!" התכוונתי לרוץ אל רוז, אבל ילד חיוור עם שיער בלונדיני נתקע בי.

"היי! את לא יכולה להיזהר לאיפה שאת הולכת?" הוא זקף את אפו ביהירות והסתלק בקהל הילידים וההורים. אתה זה שנתקלת בי… חשבתי, אבל לא הספקתי להגיב. המשכתיי ללכת לכיוונה של רוז.

"היי לילי. מה קורה? מתרגשת?" היא שאלה בחיוך. היא מתחילה עכשיו את שנתה השלישית, כמו אלבוס.

הסתכלתי על הרכבת האדומה, מעלת הקיטור. לא תוכלו למצוא אדם מאושר ממני בעולם, אבל.. עדיין דאגתי.

"כן! הכל מעולה!" שיקרתי. אז ההורים הגיעו עם אלבוס ג'יימס והוגו.

"אני לא יודעת מאיפה השגת את המפה שנה שעברה, אבל השנה ווידאתי שלא יהיה לך אותה. אז אני מקווה שלא תעשה עוד צרות."

"אבל אמא!" ג'יימס מחה, למרות שהייתי בטוחה שראיתי ניצוץ של צחוק בעיניו. הוא מסתיר משהו.

"בזכות המפה אני לא נתפס! לא פעם אחת!"

"אולי לא פילץ' תופס אותך, אבל דמבלדור כל הזמן אומר לנו על מה שאתה עושה!"

ג'יימס נהיה חיוור."אי- איך הוא יודע?" הוא החל מגמגם.

"שכחת שיש לו דיוקן גם בהוגוורטס? הוא כל הזמן רואה אותך ואת החברים שלך עושים את התעלולים שלכם. אומר שאתה בדיוק כמו השניים שעל שמם נקראת."

אח הדיוקנים. כמה אהבתי אותם. הבית שלנו היה המקום היחיד חוץ מהוגוורטס שהותר בו למקם דיוקנים שכאלה. וניצלנו את זה עד הסוף.

כל הבית היה מלא בעשרות דיוקנים של המון אנשים שונים- נחמדים, כמו רמוס ולילי שעל שמה נקראתי, מצחיקים, כמו דוד פרד סיריוס וטונקס, חכמים, כמו דמבלדור ומקונגל, וחלקם אפילו קצת מפחידים, כמו עין הזעם מודי המצולק או קינגסלי הרציני. הייתי יכולה לשבת שעות ולדבר עם הדיוקנים, שעות על גבי שעות...

"אנ-אני לא ידעתי…" ג'יימס הלבין עוד יותר עכשיו, ונראה מפוחד יותר מאי פעם.

"טוב אני מקווה שמעכשיו תזכור את זה, ואל תעצבן יותר את אמא שלך" הארי התערב בחיוך, מעט גאה במעלליו של בנו הבכור.

"היי!" ג'יני החלה במחאה, אך נקטעה כשהארי נישק אותה נשיקה ארוכה.

"איככ אמא!" אמרתי ועשיתי תנועות של הקאה. הם כל הזמן מתנשקים. זה פשוט מגעיל. אבל אני מניחה שזה סימן די טוב. כלומר.. ככה אפשר לדעת שהם עדיין אוהבים אחד את השני. חברה שלי, סופיה, סיפרה לי שבמשך חודשים הוריה בקושי דיברו לפני שהתגרשו. לפחות הם לא יתגרשו..

"כולם לעלות! הרכבת יוצאת בעוד כ5 דקות!"

"קדימה לילי. יש לך הכל?" ג'יני זירזה אותה.

"כן אמא, ביי! אוהבת אותך!" חיבקתי את אמא ואבא ועליתי לרכבת. סוף כל סוף. אני הולכת להוגוורטס. החלום שלי מתגשם סוף כל סוף.

סליחה שהפרק קצר, בהמשך יהיה יותר מעניין..

		הפרק הבא