המסיידים- לא מה שתמיד חשבתם..

"נו.. אתה יודע שזה לא הזמן המתאים.. הוא כינס לפגישה.." היא מילמלה בצחוק תוך שהוא גרר אותה בנשיקות חפוזות אל כיתה ריקה ומצוחצחת, מלאה בכיסאות ושולחנות עץ חדשים מהאריזות. או מהשרביט שיצר אותם.
"נו באמת.. רק עוד קצת.. לא יהיה לו אכפת.." הוא הסתכל בעיני העגל הכחולות וחכמות שלה, ונאנח.
"שנינו יודעים שהוא יתעצבן.."
"אז הלגה תרגיע אותו"
היא סוף סוף נשברה. איך היא יכולה לעמוד בפני הקול העמוק והמחוספס שלו, כשהוא מלטף אותה ככה, ונותן לה להרגיש שמכל הבנות, הוא רק שלה? היא נשענה לעברו סוף סוף, מעבירה את ידיה בשיערו הכהה והרך. הם נסחפו לנשיקה מלאת תשוקה, מתלטפים ונכרכים אחד סביב השני כמו הנחשים של סלאזאר, בלי דאגות למה שקורה מסביבם.

"רוונה הנה אתם! כבר התחלתי לדאוג!" הלגה קפצה עלייה בחיבוק מוחץ, וכשלבסוף שיחררה אותה ראתה כי היא נראת קצת מוזר, אך לא אמרה מילה. השיער החום הכהה והגלי שלה היה לא מסודר תחת העטרת שלה, שונה לגמרי מבדרך כלל. היא הייתה גם סמוקה, ו…
"אה. גריפינדור. סוף סוף. תכניס את החולצה שלך למכנסיים. רוונה, השמלה שלך עקומה." סלאזאר הנכנס לחדר אמר בקרירות.
שניהם הסמיקו בבת אחת, ורוונה מיהרה לסדר את השמלה הארוכה שלה, עם השובל.
"הלגה" היא לחשה לה "תוכלי לסגור לי את השמלה?"
"ברור" היא נראתה מבולבלת מתמיד, אבל ניגשה לקשור לה את השרוכים בגב השמלה. הם היו קשורים בריפוף, בפזיזות. רוונה תקעה בגודריק מבטי מוות. הוא לא יודע לקשור מחוך בצורה נאותה?! חשבה בכעס.
"הלגה, גמרת שם? אז בואו נתחיל בישיבה, שהייתה אמורה להתחיל לפני, בואו נראה.." הוא הסתכל בשעון הכיס הכסוף שלו. "שלושים ושבע דקות."
"סלאזאר," פתחה הלגה, מנסה לרכך אותו בפניה אל האגו שלו. "זו טבעת חדשה? מאוד הולמת אותך, אני חייבת לציין.."
הוא הסתכל אל הטבעת הירוקה הכהה שעל ידו, והנהן בעייפות.
"כן, כן. קיבלתי אותה היום מן הצורף. כבר שבועות עברו מאז שהזמנתי אותה, אך הנה היא, סוף סוף." הוא אמר בשיעמום. נוכחותם של אנשים נוספים איתו לא הכבידה לו די, עכשיו הם גם צריכים להתעניין בו?

" עכשיו לעייננו. גריפינדור, גמרת את חדר המועדון שלך? מצאת ציור לכניסה כמו שרצית?"
"אכן, מצאתי עלמה מתקופת מרד הגובלינים השני. מאוד נחמדה, הסכימה לשרת אותי ואת ביתי נאמנה.."
"ואת רוונה, גמרת לכשף את הbaר הזה שלך ששואל שאלות?" הוא הסתכל אלייה מעבר אל גליל הקלף שהחזיק, בו כתב את סדר הדברים לפגישה זו.
"כן. חידה שונה כל שבוע, מוזנת על ידי ראש בית רייבנקלו, אני כרגע, כמובן"
"לא, כי הלגה הפלפאף היא ראש בית ריינבקלו. מצחיק מאוד." סלאזאר הגיב לדברייה בסרקסטיות. הוא הזיז קצוות שיער שחורה שברחה מהקוקו ההדוק שעשה באותו הבוקר, עם שרוך קטיפה חדש ומשובח. רוונה לא יכלה שלא לחייך.
"ועכשיו, לנו נדון, איך נחלק את התלמידים הבאים להוגוורטס אל הבתים השונים?" הוא הוסיף, מתיישב מאחורי שולחנו הכהה, מלטף את הנחשית הקטנה שעליו. זה הולך לקחת זמן. שאר המייסדים התיישבו גם הם בשולחנותיהם, שהיו מסודרים בחצי עיגול סביב בחדר, פתוחים אל עבר הכניסה.
״צריך איזה אדם או יצור שימשיך למיין גם כשנמות״ סלאזאר המשיך את הדיון.
״לא, זה צריך להיות חפץ מכושף. אי אפשר ככה להשתמש ביצורים״ הלגה אמרה נחרצות, מעיפה תלתל בלונדיני ממצחה.
״ אני מסכימה עם הלגה. חפץ הוא הדבר היחידי שיכול להמשיך למגן במשך מאות או אלפי שנים. חוץ מ, אולי, הימפרוקמפה, אבל ‏קשה לי להאמין שנוכל לשכנע אותה ללמד אותה למיין. היא תנשך לנו את הראשים החוצה לפני שאפילו נציג את עצמנו. ולספק לה סביבה ימית...״ רוונה המשיכה אותה בהרהור.
״ ‏אז סיכמנו על חפץ. למישהו יש רעיון מה הוא יהיה? גריפינדור?״ סלאזאר סיכם את הדברים בנימה עיניינית.
גודריק, שהיה עסוק בלבהות בפנים היפות והנבונות של רוונה, ובגומות שיצאו לה, אך לא במלואן, כשהיא דיברה, לא שמע את דבריו של סלאזאר.
לפתע הוא הבחין בעינייה היפות בוהות בו בשעשוע.
״מה?״
״ ‏הרעיון שלך לחפץ שימיין גריפינדור״ ‏סלזאר אמר בכעס ״הרעיון!״
״ ‏אה כן. רעיון טוב… נו מה אתם ככה מבזבזים זמן״ הוא הוריד את המצנפת החומה מראשו ואמר ״הרידום מאלטוס״
‏בקפלי המצנפת נחרך חתך, כמו פה. ״כן?״ היא שאלה בקול עייף.
״‏שלום״ גודריק ענה לה בחביבות ״אני גודריק גריפינדור, ואנו הטלנו עלייך לבצע תפקיד חשוב מאוד. אנו מייסדי בית הספר הווגוורטס לכישוף ולקוסמות, ומנהליו הנוכחיים. אנחנו רוצים למיין כל תלמיד לבית שונה בו הוא יחיה על פי תכונות האופי שלו. ‏הבית שלי, גריפינדור, יקבל את בעלי התעוזה, הפזיזים, הקולניים, ובקיצור האמיצים״
״‏אני סלאזאר סלית׳רין, רוצה שיקבלו לביתי סלית׳רין את אלו שהם טהורי דם בלבד.״ הוא תקע מבט בגריפנדור ופנה להמשיך. ״ ‏שיהיו שאפתנים, נחושים, המטרה מקדשת את האמצעים״ הוא סיים, חזהו מנופח.
״ ‏לבית רייבנקלו, ביתי, יקבלו את הילדים הסקרנים, בעלי דמיון מפותח, הרצון ללמוד, ולגלות עולמות חדשים.״
״ ‏שלום לך, אני הלגה, ואני רוצה שאל ביתי, הפלאפאף, יבואו תלמידים הנאמנים, חברותיים, חסרי הדעות הקדומות וטובי המזג.״
״תם ונשלם.״ המנצפץ אמרה ונדמה.
״אני אמשיך עם הכיוונונים האחרונים מאוחר יותר. אילו עיניינים עוד ישנם על הפרק?״ גודריק אמר, מצפה כבר לסיום הפגישה. הוא שנא פגישות משעממות כאלו.
״בעיקרון, רק להזכיר שהתלמידים מגיעים בעוד כשלושה ימים, למי שלא זוכר, ולשאול אם המטבחים מוכנים. הלגה?״ גם סלאזאר רצה כבר לסיים את הפגישה.
״מוכנים ומזומנים. גם גמדוני הבית שם, והכל מוכן.״
״אוקיי, אם כך, יום נעים. אה, וגריפינדור״
״כן סלאזאר?״
״תעבוד על המצנפת עכשיו. שתהיה מוכנה בזמן.״
״ברור״ גריפנדור נאנח בעייפות, ציפיותיו לעוד זמן עם רוונה מתנפצות.

מי שרוצה מצאתי תמונה של המייסדים, שמאוד קרובה לאיך לאני דימיינתי אותם, ואני יכולה לשלוח לו :)

		הפרק הבא