הדור שאחרי

... הדלת ניפתחה ובפתח עמד גבר גבוה, בעל פנים עגולות ומחייך.
"אז אתם התלמידים החדשים?" הוא שאל,  "יופי. אני פרופסור לונגבוטום ואני מלמד את תורת הצמחים ואני גם ראש בית גריפינדור. בעוד כמה דקות אנחנו נתחיל בטקס המיון המסורתי. כל אחד יתמיין לבית. הבתים הם: גריפינדור, רייבנקלו, הפלפאף וסלית'רין. אלך לכמה דקות להביא משהו ואז אני אחזור לקחת אותכם לאולם הגדול". הוא הלך.
"אני מקווה לא להיות בסלית'רין. שני ההורים שלי היו שם והם אומרים שזה פשוט זוועה." אמר סקרופיו.

"אני בטח אהיה בגריפינדור," אמרתי, "שני ההורים שלי היו שם."
"גם אצלי זה ככה". אמרה רוז.
"מעניין באיזה בית אני אהיה", אמרה ג'יין, "אבא שלי היה בגריפינדור ואמא ברייבנקלו." לפני שהספקנו לענות אחד לשני פרופסור לונגבוטום חזר.
"אוקיי ילדים, כולם להיסתדר בטור ולבוא אחרי."
כשהיתחלנו ללכת רעדתי. גם הרגשתי את גופו של סקרופיו שהיה לפני, ואת גופה של רוז אחרי. גם שניהם רעדו.
ניכנסנו לאולם שכניראה היה האולם הגדול כי הוא היה מאוד גדול, ובתוכו היו חמישה שולחנות: שולחן לכל בית ושולחן אחד למורים שעמד על חלק קצת מוגבא של האולם.
"כולם לשבת על הספל", אמר פרופסור לונגבוטום,"כל מי שאני אקרא בשמו, יבוא לכאן, ישב על השרפרף ויחבוש את המיצנפת. כשהמיצנפת תיקרא בשם של בית, לכו לשבת עם חברי הבית שלכם." הוא פתח גיליון קלף ארוך והחל לקרוא מתוכו שמות. "פיניגן, איימי".  ילדה בהירת שיער קמה מהספסל והלכה לשבת על השרפרף. רגע של שתיקה ו... "גריפינדור", צעקה המיצנפת.
השולחן הימני ביותר מחא כפיים זיהיתי את ג'יימס שקם ללחוץ את ידה של איימי.
"בלייז, תיאודור." קרא הפרופסור לונגבוטום.
"סלית'רין" קראה המיצנפת והשולחן השמאלי ביותר פרץ במחיאות כפיים.
"ווד, ג'יין." ג'יין קמה מהספסל, רועדת כולה, וניגשה אל השרפרף. דקה של שקט ואז... "גריפינדור!"
כל הגריפינדורים מחאו כפיים וג'יין הלכה לשבת בשימחה ליד איימי.
"פוטר, אלבוס."
קמתי מהספסל והלכתי לעבר השרפרף. שמתי את המיצנפת על הראש שלי ומאז כל מה שראיתי היה רק השחור שבתוך המיצנפת.

כמה דקות של שתיקה ו........ 

הפרק הקודם		הפרק הבא