אהבה זה דבר מסובך

טוב אז זה הפאנפיק הראשון שלי באתר... מקווה שתאהבו (:

______________________________


״אני צריך לספר לכם משהו.״ רון התיישב מול הארי והרמיוני שעבדו על הלחש החדש שלמדו בשיעור שינוי צורה.
הרמיוני הורתה בשרביטה, מלמלה את הלחש והפכה את הספל שלפניה לעכברוש, שמיד ברח משם ויצר מעט בלגן בקרב הבנות של גריפינדור. הרמיוני חייכה והניחה את ספר הלימוד בצד, מסוקרנת מדבריו של רון. 
״מה קרה?״ הארי שאל את רון.
רון חייך, ״רציתי לספר לכם שיש לי חברה," הארי והרמיוני הופתעו מעט. ״לבנדר.״
התגובות של חבריו לאחר ההלם הראשוני היו שונות לחלוטין אחד מן השני, אך תחושתו של רון הייתה שהן בעלות אותו עיקרון.
הארי חייך ונתן לרון אגרוף של עידוד בכתף, ״וואו בהצלחה! אתם ממש מתאימים!״
לעומתו, פניה של הרמיוני נראו מעט נפולות, אך היא חייכה חיוך מאולץ ואיחלה מזל טוב.
רון המשיך לדבר על כמה שלבנדר מקסימה והרמיוני כמעט איבדה שליטה בעצמה מרוב כעס ועצב.
הרמיוני זייפה פיהוק, ״אני ממש עייפה, אני הולכת לישון. לילה טוב.״ הרמיוני קמה מהספה בחדר המועדון ועלתה לחדר. הארי ורון החליפו ביניהם מבטים והסתכלו בשעון. השעה רק תשע בערב.
השעה הייתה מוקדמת ולכן חדר הבנות היה ריק מאנשים, למעט ילדה אחת ששכבה במיטתה, שקועה במחשבות, בזמן שדמעות שוטפות את פניה ללא הפסקה עד שנרדמה.


למחרת הרמיוני קמה מוקדם מהרגיל, כשרוב תלמידי גריפינדור עדיין ישנו.
היא ירדה לחדר המועדון ועיינה בספר הלימוד של חקר המוגלגים.
כשעה אחרי שהחלה לקרוא תלמידים החלו להתעורר, והרמיוני בקושי הצליחה להתנתק מהספר שבו שקעה. היא החליטה ללכת לאולם הגדול לארוחת הבוקר.
כל המורים כבר נכחו באולם הגדול, אך לא היו עדיין הרבה תלמידים.
מגריפינדור היו הרמיוני ועוד שישה תלמידים צעירים ממנה, בהפלפאף היו חמישה תלמידים, ברייבנקלו היו שמונה תלמידים ובסלית׳רין היה רק תלמיד אחד - דראקו מאלפוי.
הרמיוני נעצה את עיניה בכעס בנער הנבזי, שיום קודם לכן קרא לה בוצדמית מלוכלכת והשפיל אותה מול כולם. לאחר כמה שניות מאלפוי הבחין במבטה והחזיר לה פרצוף מלגלג. היא הסיטה את ראשה בזעם ולגמה מכוס השתייה שלה. 
הרמיוני שקעה במחשבותיה, שהתרכזו בעיקר ברון ובחברתו החדשה. הרמיוני דווקא חיבבה את לבנדר עד עכשיו, אבל כעת היא כעסה עליה, למרות שידעה שזה לא הוגן כלפיה.
לפתע קול מוכר שקרא בשמה החזיר אותה למציאות.
״הרמיוני?״ הארי התיישב לצידה וקרא בשמה. היא סובבה את מבטה אליו.
״למה לא חיכית לנו לפני שבאת לארוחת הבוקר?״ נשמע קול אחר מצידה השני, גם הוא מוכר ואהוב במיוחד.
״אה... סתם, פשוט קמתי מאוד מוקדם ושעמם לי בחדר המועדון, אז ירדתי לכאן.״
הארי ורון הנהנו בראשיהם, אך הם עדיין הרגישו שמשהו קרה להרמיוני.
״אבל למה את לא אוכלת? אין עוד הרבה זמן עד תורת הצמחים...״ הארי דחק בה.
״אני בסך-הכל קצת שקעתי במחשבות, זה הכל.״ הרמיוני הכניסה חתיכה מהפאנקייק שלה לפיה.


בזמן השיעור הרמיוני הרגישה שהיא משתגעת. רון ולבנדר עבדו ביחד על המשימה שנתנה פרופסור ספראוט, והם פשוט לא זזו אחד מהשנייה והיו כל-כך דביקים. הרמיוני לא הייתה מסוגלת לעבוד לידם, ולראשונה בחייה היא נכשלה במשימה שנתנו לה, דבר שהכניס אותה לדיכאון אפילו יותר עמוק.


השיעור הבא היה שיעור שיקויים משולב עם הסלית׳רינים.
פרופסור סנייפ החליט לתת עבודה בזוגות וכמובן, רון ולבנדר היו חייבים להתיישב בדיוק בשולחן שממול לשולחנם של הרמיוני והארי.
במהלך השיעור הרמיוני שמעה תוך-כדי הכנת השיקוי את הצחקוקים של הזוג החדש וראתה את הנגיעות הקלות של ידיהם זו בזו. הרמיוני כמעט התפוצצה, אך השיקוי הספיק לעשות זאת לפניה.
שיקוי ירוק היה מפוזר בכל חדר השיקויים - על התקרה,על הקירות, על הרצפה ואפילו על כמה תלמידים.
פרופסור סנייפ הפך לאדום מרוב כעס, או יותר נכון - ירוק. צבע ירוק כיסה את פניו, בגדיו ושיערו של סנייפ. הרמיוני הביטה בו ויחד עם כולם בחדר פערה את פיה בהלם. היא הרגישה מאוד אשמה ולא האמינה שזה קרה לה.
לרגע שררה דממה בחדר, אך פתאום נשמע קול צחוק מתגלגל של לא אחרי אשר דראקו מאלפוי, שכמובן גרר אחריו את צחוקם של כל חברי הבית שלו.
״50 נקודות מגריפינדור ו-20 נקודות מסלית׳רין!״ סנייפ רתח מזעם, ומיד לאחר מכן נשמעו קולות התלוננות רועשים משני הבתים.
״מיס גריינג׳ר ואדון מאלפוי, אתם נשארים כאן אחר השיעור לנקות הכל!״ הפרופסור אמר בזעף. הרמיוני השפילה את ראשה בבושה, מרגישה שהכל באשמתה; לעומתה דראקו מאלפוי מחה על העונש, ״אבל זה לא הוגן! מה עשיתי?!״ הוא רטן.
״אם תרצה תוכל לקבל לכך תשובה מיד אחרי שתסיימו לנקות פה. כעת אם לא אכפת לכם, עליי להתנקות. התלמידים משוחררים.״ פרופסור סנייפ אמר ויצא מהכיתה, מיד אחריו יצאו כל שאר התלמידים, חבריהם של הרמיוני ודראקו תלו בהם מבטי רחמים אחרונים לפני שיצאו מהכיתה.

		הפרק הבא