אהבה זה דבר מסובך

״יופי גריינג׳ר, הצלחת להרוס לי את אחר-הצהריים!״ מאלפוי התעצבן.
״קודם כל, זה אתה שהרסת לעצמך! דבר שני - זה לא היה בכוונה, פשוט יצאתי מריכוז...״ הרמיוני אמרה בעצב ובכעס מעורבים.
לדראקו היה מבט משועשע, ״יצאת מריכוז?״ הוא גיחך, ״אולי כדאי שתנגבי את הפנים, יש לך קצת ירוק,״ הוא אמר.
הרמיוני ניגבה את פניה עם ידיה, ״אני לא מאמינה שבאמת הצלחתי לפוצץ את השיקוי הזה,״ היא מלמלה תוך כדי שניסתה לנקות את פניה.
״הירוק זה לא מהשיקוי, זה מהקנאה.״ דראקו חייך חיוך מזלזל, ״אני באמת לא מבין איך את יכולה לרצות את הסמור הג׳ינג׳י ההוא.״
הרמיוני שילבה את ידיה ונעצה במאלפוי מבט זעום, ״לא הייתי מצפה ממך להבין.״ היא סיננה כלפיו ואז שתקה לכמה רגעים, ״זה באמת כזה שקוף?״ היא מלמלה בעצב והתיישבה על אחד השולחנות.
״שקוף כמו גלימת היעלמות. במשך כל השיעור בהית בסמור ובחברה הזאת שלו והיית אדומה כמו עגבניה מרוב כעס.״ הוא גיחך.
פניה של הרמיוני נפלו, ״הייתי חייבת להתאהב דווקא בו?״ היא אמרה בקול חלוש ומיואש, אבל דראקו בכל זאת שמע אותה.
דמעה ירדה מעיניה של הרמיוני, ונזלה לכל אורך פניה. המחזה עורר בדראקו דבר שלא ידע מהו. בטנו התהפכה ופיו, שהיה עד עכשיו מחויך יחסית, התעקם כלפי מטה. לקחו לו כמה שניות אך לבסוף הוא הבין, הוא הרגיש חמלה ורחמים כלפי הרמיוני.
כמובן שהוא היה חייב לשמור על תדמיתו כמאלפוי אדיש וחסר רגשות, אז הוא שתק.
״טוב בואי נתחיל לנקות פה, נסיים עם זה כמה שיותר מהר,״ הוא אמר לבסוף אחרי כמה דקות של שתיקה אשר הרגישו כמו נצח. הרמיוני הנהנה וקמה מהשולחן עליו ישבה, היא ניגבה את דמעותיה ומשכה באפה ואז שלפה את שרביטה והחלה למלמל כמה לחשים, כך גם עשה דראקו.
לבסוף הם סיימו את עבודתם והתיישבו באנחת רווחה על שני שולחנות. דראקו עיסה את ידו ועיקם את פרצופו בכאב והרמיוני הביטה בו כמה שניות, ״תביא לי רגע את היד שלך,״ היא אמרה ותפסה את ידו של דראקו, הושיטה עליה את שרביטה ומלמלה לחש.
דראקו משך את ידו בחזרה וגילה שהוא כבר לא מרגיש כאב.
״תודה.״ הוא חייך כלפי הרמיוני שלראשונה בכל השנים שהייתה בהוגוורטס ראתה את מאלפוי מחייך חיוך אמיתי - לא מזלזל ולא מתנשא, והיא חייכה בחזרה.
פרופסור סנייפ נכנס לכיתה וגילה שהייתה מבריקה ונקייה, אפילו יותר ממקודם.
״אתם יכולים ללכת, אבל יש לכם עונש - תגיעו למשרד של פילץ׳ בעוד שלושה ימים בשעה חמש אחר-הצהריים,״ הוא אמר ולאחר-מכן החווה בידו על הדלת, כאילו מראה להם את הדרך החוצה.
הרמיוני הרכינה את ראשה והייתה בדרך החוצה, ואז שמעה את דראקו שואל את סנייפ למה הוא העניש אותו.
הרמיוני גלגלה את עיניה, לדעתה זה היה מאוד ברור - דראקו היה זה שצחק ראשון, וכמובן שהוא גרר אחריו את כל השפוטים מהבית שלו.
זה בהחלט היה מחזה מצחיק, אך הרמיוני, שהפיצוץ היה באשמתה, הרגישה מבועתת כשסנייפ היה ירוק לגמרי ולא הצליחה להבין את הצחוק של כולם.
״דבר ראשון - אתה פשוט צחקת אחרי שהשיקוי הנוראי של מיס גריינג׳ר התפוצץ עליי, ודבר שני - אתה גרמת לכל התלמידים לנהוג כמוך ולצחוק.״ סנייפ הסביר לדראקו בדיוק את מה שהרמיוני חשבה בראשה. למרות שחשב שזו לא הייתה סיבה מוצדקת לעונש, דראקו הנהן והתחיל ללכת לכיוון היציאה, וכך עשתה גם הרמיוני.
״טוב אז... ביי מאלפוי,״ הרמיוני אמרה לדראקו כשהיו מחוץ לכיתה ודרכם התפצלו.
״ביי גריינג׳ר,״ דראקו החזיר לה תשובה והם הלכו בדרכים שונות.

הרמיוני הגיעה לחדר המועדון של גריפינדור והתיישבה באחת הספות באנחה, אך מיד היא ראתה בספה שלפניה את רון ולבנדר, מתמזמזים מול כולם, כאילו שהם היחידים בחדר. הרמיוני גלגלה את עיניה ונעמדה, מתכוונת ללכת לחדר המועדון של הבנות. כשכבר הייתה עם רגל אחת על המדרגה, הרמיוני הרגישה יד אוחזת חלושות במפרק ידה. מתוך רפלקס, היא קפצה למגע היד והסיטה את מבטה במהירות לעבר השולח שלה.
״הרמיוני, את יכולה לבוא שנייה? אני צריך לדבר איתך...״ הארי הביט בה, אך השפיל את ראשו כשמבטיהם נפגשו.
״ברור, הארי. מה קרה?״ הרמיוני שאלה, והוא בתגובה משך בידה לכיוון חדר המועדון של הבנים, שקודם לכן ווידא שלא היה שם אף אחד.
כשהם הגיעו לשם הארי ביצע לחש נעילה על החדר, כדי שאף אחד מהבנים לא ייכנס לחדר ויפריע באמצע.
״נו, הארי, מה קרה? אתה מלחיץ אותי כבר.״ הרמיוני חייכה בגיחוך קל כלפיו והוא חייך חזרה.
״טוב, אז... אני צריך לספר לך משהו. זה משהו שכבר הרבה זמן רציתי להגיד לך, פשוט לא מצאתי את הזמן הנכון והאמת שגם קצת נלחצתי מזה..״ הארי מלמל, הרמיוני הביטה בו בתהייה ׳הוא עומד להגיד את מה שאני חושבת שהוא עומד להגיד?׳ הרמיוני התפללה שהיא טעתה, שהארי לא עומד להגיד את מה שחששה שיגיד. התפילות לא עזרו הפעם.
״אני... אני חושב שאני אוהב אותך...״ הארי השפיל את ראשו והאדים קלות.
׳שיט,׳ הרמיוני חשבה.

_______________________________

טוב אז הכתיבה שלי לא יצאה הכי טובה בפרק הזה (כנראה שאני כותבת קצת יותר טוב בלילה) וזה גם פרק טיפה קצר, אבל דווקא אהבתי אותו.
מקווה שגם אתם :)

הפרק הקודם		הפרק הבא