תעלומה בהוגסמיד

פרק 2: הלקוח האמריקאי

"תודה רבה לכם..., אהה, לך..., כאילו..." הוא התחיל לגמגם.
"תירגע, כאן אתה יכול לשבת. ווטסון, אולי תביא ללקוח שלנו משהו לשתות. מה תרצה?" 
"אם...בירצפת יש לכם כאן? זה מאד יעזור לי להרגע"
"לא הגעת למקום הנכון, אבל לא תהיה כל כך בעיה להשיג לך משקה כזה. ווטסון, אני מתנצל. הנה כאן יש לך פאונד. זה נראה לי מספיק בשביל 750 מ"ל בירצפת בקלחת הרותחת, זה לא רחוק. אתה מוכן?"
"כן, בשמחה" אמרתי לקחתי את הכסף ויצאתי לדרכי.
הקלחת הרותחת. כן, אני זוכר איפה זה. הגעתי לשם קניתי ויצאתי. מלבד כמה אנשים שהסתכלו עלי במבט קצת מוזר, זה עבר בשלום.
כשנכנסתי חזרה לדירה שלנו שמעתי את הלוקח אומר "אז בכל זאת לא נטשת את אומנות הקסם, שרלוק. אהה?"
"זה לא מה שאתה חושב, אני מצליח לדעת הכל בעזרת חשיבה הגיונית, איני נזקק לקסם בשביל לגלות דברים הנראים לעין" ענה ידידי.
"נראים לעין? איפה בדיוק אתה רואה שאני מאמריקה למשל? למען השם! אני גר בהוגסמיד כבר 11 שנים ןהמבטא שלי קקוני מהבית, אף פעם לא היה לי מבטא אמריקאי!"

"המקל, ידידי. המקל שלך. זה סוג מקל שמשמש קוסמים אמריקאים לאחסון השרביט כשהם הולכים ברחוב, שום קוסם בבריטניה לא יוכל להשיג כזה דבר. אני צודק?"
"או, נכון. בחיי, מאיפה לך כל המידע הזה? עכשיו אני יכול גם להבין איך ידעת שאני למדתי בבית וואמפוס. זה גם במקל, לא תיארתי לעצמי שמישהו יודע על כל הדברים האלה כאן"
"ואכן, אף אחד כמעט לא יודע, חוץ ממי שזה מעניין אותו. בינתיים ווטסון היקר הביא לך בירצפת, תודה רבה לך ווטסון!. תשתה ותספר לנו בדיוק מה העניין"

"לנו?" שאל בתמיהה גלויה. "זה לא רק אתה הבלש?"

"לא ולא, ווטסון הוא חלק בלתי נפרד מהעסק, אם הוא לא מתנגד כמובן, נכון ווטסון?" פנה לעברי. הנהנתי לחיוב. בינתיים אני מרגיש כאן מוזר קצת, לא מתייחסים אלי כמעט. מה זה אמור להיות?
"או, מה פתאום?" פנה אלי ידידי, כהרגלו לענות יותר על מחשבותי מאשר על דיבורי "בא שב איתנו ותתעד את כל תיאור המעשיה המוזרה שהולך הלקוח לספר לנו"

"טוב, אז כמו שכבר גילית" התחיל הלקוח, "אני נולדתי באמריקה, להורים קוסמים מבריטניה, ועברתי לכאן מיד אחרי החתונה שלי. העבר שלי באמריקה לא היה כל כך מגוון, סך הכל למדתי באילברמוני בבית וואמפוס. אחרי שגמרתי את הלימודים, קיבלתי, כמו שאתה כבר יודע, את המקל הזה כמתנת פרידה. לאחר מכן התחלתי לעסוק בחקר לחשים עתיקים, לא תחום שממש הצלחתי בו. בינתיים הכרתי את אשתי דרך ההורים שלנו, התחתנתי ועברתי לגור ליד ההורים שלה כאן בהוגסמיד".
"ובמה אתה עוסק כיום?" שאלתי.
"או, כמובן עכשיו זה מגיע. בהוגסמיד פתח החותן שלי חנות לממכר גלימות, עסק שאמור להצליח אודות למיקומו הסמוך לבית הספר הוגוורטס, ואני התחלתי לעבוד שם"
"אני מבין" אמר ידידי, "החותן שלך זה סם טומלינסון?"
"כן" ענה בפשטות. כנראה כבר התרגל לדבר עם זה שיודע הכל...
"עד לפני יומיים" המשיך, "הכל התנהל כרגיל, עד שפתאום, לפני יומיים כמו שהזכרתי כבר, אני מגיע לחנות כדי לפתוח אותה, כמו כל בוקר כרגיל" 
שרלוק התקדם קדימה ושעין את סנטרו על האצבע, כמי שמתחיל לשמוע עלילה מעניינת...
"כשאני נכנס לחנות ומדליק את התאורה, אני רואה שכל הגלימות בחנות מבולבלות. הגלימות במידות הגדולות היו מונחות במקומם של הקטנות, ממש בצורה מסודרת כאילו מישהו חשב ועשה כל דבר, להניח כל מידה במקום שאמורות להיות הגלימות במידה הנגדית להן, יותר מזה, גם גלימות החורף, שמסודרות לפי צבעי הבתים, היו מונחות באי סדר, במקום כל סוג במקום נפרד, היו של כל הבתים בכל הארונות"
"ומה עשית?" שאלתי.
"כמובן, קראתי למר טומלינסון והראיתי לו את זה. הוא מצידו היה נראה קצת מפוחד, אבל ראיתי איך הוא מנסה להסתיר את זה, ואמר לי "אל תדאג, זו סתם פריצה רגילה של אדם משועמם" אבל לא נמצאו שום סימני פריצה לתוך החנות, אם מישהו היה מתעתק לתוך החנות הייתה אמורה מערכת האעזקה לפעול. וזה לא קרה. ההילאים המקומיים לא מצאו שום סימן"

"ומה קרה היום, שהגעת לכאן בכזו בהילות?" המשכתי לשאול.
"כן, אני עוד לא סיימתי..."

הפרק הקודם		הפרק הבא