נורית סטימפלסטון

נורית סטימפלסטון היא ילדה שעושה טיול מסביב לעולם. העולם הוא פרי דימיוני בלבד. חוץ מזה, כתבתי את הסיפור הזה מזמן, אז אני לא זוכרת כלום.

כותב: מטורפת על הארי פוטר!!!!!
הגולש כתב 2 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 1698

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: ללא - זאנר: לא זוכרת את הסיפור, בהמשך אמלא את זה. - שיפ: לא יודעת עדיין. - פורסם ב: 22.07.2016 - עודכן: 24.07.2016

המלץ!

ID : 7353

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

שלום. אז הגיע הזמן לכתוב את הפרק השני.

עוד שנייה אני עולה על האוטו, ואנחנו ניסע אחרי משאית המשא עד למלודין. הנסיעה הזאת תהיה שעה וחצי, וכשאני כותבת בנסיעות אז יש לי בחילה. אז בנסיעה אני לא אכתוב. אני אמשיך כשנגיע למלודין.

שלום! אני במלודין. מזג האוויר כאן קצת דומה למצב הרוח שלי. אני עכשיו ליד הבית, עוד שנייה אני נכנסת.

אני בבית, בחדר שאמור להיות שלי. אני אארגן אותו.

ארגנתי אותו. זה לקח כמעט שעה וחצי! לתלות את כל הפוסטרים שלי, לשים את כל הרהיטים בדיוק איך שאני רוצה, לתלות שלט לחדר, לעצב אותו... עכשיו הגיע הזמן לראות איך אבא, אמא, והסבלים סידרו את הבית.

חדר הורים: יחסית בסדר, אבל הזוית של המיטה לא כל כך טובה, השידות לא במקום המדויק, אבל יחסית בסדר.

סלון: יואו... השולחן בדיוק בזוית הנכונה, אבל הספה טיפ טיפונת יותר מדי ימינה. הטלוויזיה לא בדיוק מול הספה.

מטבח: הרהיטים שכבר היו במטבח טובים, בדיוק במקומות הנכונים, אבל השולחן שאנחנו הבאנו, ממש לא במקום הנכון.

ועכשיו הזמן לארגן את החדר "משחקים" שלי.

שעה. לקח לי שעה. יש לי מזכרות מכל המקומות שהייתי בהם, ולפעמים אני משחקת בהם, אבל רוב הזמן זה סתם כמו "חדר ראווה". אני סידרתי את זה יפה מאוד. הגיע הזמן ללכת למטבח לראות מה אבא ואמא בישלו. מממ... פסטה ברוטב רוזה... ועכשיו ללכת לסלון לראות איזה עיתונים מעניינים יש... בוא נראה, מלותון, העיתון של מלודין... כתוב כאן שגנבו את כל הכסף המזומן של בית הספר "לימודים הם חוויה"... וכתוב כאן שחושדים באדם בשם "אהרון מליפיסן"... אני יכולה לדבר על מזה עם אבא... "אבא?" אני אומרת. "כן נוריתי?" הוא עונה לי. "כתוב כאן שגנבו מבית הספר 'לימודים הם חוויה'." אני אומרת. "נורית סימפלסטון, שלא תחשבי על זה אפילו!" הוא עונה לי בטון ה"מאיים" הזה שלו. "אני אעשה את זה ואתה לא תדע!" אני אומרת לו בקול מתגרה. "נורית," הוא אומר לי בקול עייף,"טכנית, אני אדע על זה שאת עושה את זה, כי הרגע אמרת את זה." ועכשיו אני אגלה לכם – מה זה הדבר הזה שאני רוצה לעשות אבל אבא שלי לא מרשה? לחקור את המקרה. זאת אחת הסיבות שאני ממש טובה בלהסתבך בצרות.

נגיד, בואו ניתן מקרה: פעם אחת גנבו כסף שאספנו בכיתה, זה היה בגלומטון. זאת הייתה אחת הכיתות הפחות טובות, בלשון המעטה. בכל אופן, אספנו בערך 2,000 ₪ .ניסיתי לפתור את התעלומה, ועל הדרך הסתבכתי בהרבה צרות, בסוף גיליתי, וממש באתי להגיד לכיתה, ואז כולם ויתרו. להגיד לכם מי גנב/ה לפי מה שגיליתי? סיגלית פאקטורימוסיבהורי. שם משפחה ארוך, לא? אז קראנו לה סיגלית פאקטורי. בכל אופן, היא הייתה מלכת הכיתה.

ועכשיו, תדמיינו מנגינה קצת מותחת כזו, ובואו נחזור לסיפור! אז אבא שלי לא מרשה, אבל נראה לי שהבנתם שאני לא אציית לו. אז עכשיו בואו נדלג לקטע שבו אני הולכת לבית-הספר החדש – "לימודים הם חוויה".

ואת זה אני כבר אספר בפרק הבא.

איזה שאלות ישאלו הילדים בכיתה את נורית כשתגיע? את זה אתם מחליטים! כתבו בתגובות.