כשרון גילה את הטלפון

רק כדי לדעת:

בפרק זה אולי זה לא מוזכר אבל בפרקים אחרים מתוארים מקרי נשיקות, טיפה מין ואלימות.

לכן, למי שלא מעוניין לקרוא סיפור שדברים כאלה מתוארים בו מוזמן לצאת ולא לקרוא.

אני מקווה שתאהבו את הסיפור, השקעתי בו הרבה זמן ומאמץ.

קריאה מהנה!

רון ניסה לצאת מהמים, אבל המרחק בינו לבין קו המים שמעבר לו יש אוויר נראה אינסופי. רון ניסה והתעייף מאוד מהר. לשמחתו, השרביט שלו התגלה בכיס מכנסיו.

"איך זה יכול להיות?" חשב רון. הרי הוא השאיר את השרביט שלו בבית. רון כיוון את השרביט שלו למעלה ובלי כוונה, יצא ממנו הבזק כתום ואחרי כמה שניות רון כבר היה בקצה המים.
משם, רון חתר אל שפת האגם. אחרי חתירה של 10 דקות, שהרגישו כמו ארבעים דקת, רון הגיע למפלס האגם, עייף ומבולבל. "מה אני עושה כאן? איך הגעתי לכאן?

מה זה השרביט שראיתי בחנות?" חשב רון. כל כך הרבה שאלות התרוצצו במוחו של רון, עד שהוא חשב שפשוט יתחרפן.

מרוב מחשבות מבולבלות, רון התחיל לחשוב שהוא רואה מתוך האדמה מכוסת אבני החן עצמות יוצאות והופכות ביחד לשלדים.
רון חשב שהוא השתגע! הוא נתן לעצמו כמה סטירות כדי לחזור למציאות. אך לצערו, הוא כבר היה במציאות! השלדים התקרבו אל רון עם חרבות וקלשונים.

רון פלט צווחה קטנה מהפה שלו כשהבין שהשלדים אמתיים. הוא התחיל לרוץ למעבר להרים, לא שהוא ידע איך להגיע לשם. "אימפדימנטה!" צעק רון בעודו מכוון את השרביט שלו על השלדים. כמה מהם התפרקו, וחזרו שוב לשלדים!
רון פשוט התחיל לרוץ, כל 10 שניות הוא מנפנף בשרביטו לעבר השלדים במטרה להרוג אותם. רון רץ ורץ עד שנפל לתוך בור מכוסה בעלים גדולים ועבים. "כנראה מלכודת," חשב רון.
רון נפל לתוך תעלת ביוב. אך למרות הכול, הוא לא הרגיש שום כאב. רון המשיך לרוץ ואחריו השלדים שנופלים מהבור. חלקם ממשיכים, וחלקם מתפרקים וחוזרים להיות שלדים.
רון רץ ורץ עד שהגיע למחסום סורגים. "אוי לא..." חשב רון מפוחד ומבוהל. השלדים התקרבו במלוא כוחם. 30 שלדים עם חרבות וקלשונים. רון ידע שאחרי כל התקפה הם חוזרים לעצמם.
לכן, רון לקח סיכון. הוא כיוון השרביט שלו לעבר השלדים ופתח את פיו כדי לומר צירוף של שתי מילים שבחיים לא חשב שיאמר ביחד עם נפנוף בשרביט שלו. רון צעק: "אבדה קדברה!". 

סוף הפרק השני

הפרק הקודם