זו מלחמה!

סליחה שלא העלתי הרבה זמן פרק אז הנה הפרק ואני מקווה שתאהבו אותו...

נקודת מבט: הרמיוני

 טוב היום הזה הלך לא טוב קודם כול רבתי עם רון והוא לא מדבר איתי עכשיו...,

אחרי זה מאלפוי מאיים עליי, 

 ועכשיו גם לא הקשבתי בשיעור!!!

אני לא מאמינה על עצמי זה היום הנוראי ביותר שהיה לי בחיים!

גם היום בארוחת צהרים פרופסור מקגונגל אמרה לנו שעומד להיות לנו תוכנית רדיו של קוסמים ואני כלכך לא מתכוונת להירשם לזה!

"זה עומד להיות נוראי אני מבטיחה לך!" אמרתי לג'יני שישבה לידי

"למה? לפי דעתי זה יכול להיות ממש כיף שעכשיו יהיה משהו יפה אחרי המלחמה שהייתה פה בשנה שעברה..."

עוד פעם המלחמה אני לא יכולה לשמוע על זה יותר כל פעם שאני עוברת במסדרונות של הוגוורטס, ליד האגם,

ליד הקבר של פרופסור דמבלדור ובעצם בכל מקום!

זה מזכיר לי דברים שקרו לדוגמא איך שפה באולם הגדול היו כל האנשים שמתו במלחמה בשנה שעברה,

או מתי שאני הולכת במסדרונות של בית הספר,

במסדרון שבו היתה גברת נוריס תלויה מאובנת,

 ליד הספרייה שראיתי את העיניים הצהובות של הבסיליסק דרך המראה.

וליד הערבה המפליקה ששם לופין (אפילו לחשוב עליו גורם לי לבכות אוף) הפך לזאב,

ובעצם כול מה שקרה לי בעצם לכולנו בשנים האחרונות.

אבל הדבר שהכי נוראי מכולם זה שלא יכולתי להסתכל על היד שלי או ללכת בלי שרוול ארוך בגלל מה שבלטריקס כתבה לי על היד!

זה עדיין כואב לפעמים,

אבל רק אנשים מסויימים יודעים על זה,

הארי ורון היו איתי שם אז הם יודעים,

וסיפרתי לג'יני כי היא החברה הכי טובה שלי!

וגברת וויזלי פעם ראתה את זה בטעות כשהרמתי את השרוולים בשביל לעזור לה במשהו עם מים (נראה לי כששטפתי כלים...), 

היא נסתה לעזור לי שזה יבריא אבל זה סימן אפל שלא יכול לצאת כמו הצלקת של הארי.

כנראה שיצאו לי דמעות כי ג'יני הסתכלה עלי במבט של ' סליחה שהזכרתי את זה...' 

"אני בסדר" אמרתי לה ומחיתי את הדמעות שלי "כן את צודקת זה באמת יכול להיות כיף אחרי מה שקרה אבל אני חושבת שאני לא רוצה להשתתף בזה..."

"on your way..." היא אמרה לי

"שמעתי ילד משנה ראשונה מנסה להפוך את המים שלו לרום כמו מה ששיימוס עשה בשנה הראשונה שלנו.

חייכתי ואמרתי" אני שמחה שזה נגמר."

אבל אז לא הבנתי כמה טעיתי...

מקווה שאהבתם...

הפרק הקודם		הפרק הבא