האליל והפשוטה

"ביי," ג'יימס נופף להוריו לשלום בין הצלמים שעטו על שר הקסמים, אביו של ג'יימס, לריאיון בלעדי.

סיריוס כבר סימן לג'יימס לעלות. "השנה השישית," הוא ספק כפיים, "זה קורה." ג'יימס משך את מזוודתו לקרון הריק שמצאו.

"איפה ירחוני?" שאל בקול משועמם שעה שזרק את עצמו על המושב. "בקרון מדריכים," גיחך סיריוס, וג'יימס לא הגיב. 

פיטר הגיע מעט אחרי זה, מישל ורייצ'ל לידו. "רמוס כאן?" שאלה רייצ'ל בזעף והעיפה את מבטה על יושבי התא. היו לה תלתלים אדמוניים חומי, עיניים שחורות ופנים נאות. היא יצאה עם רמוס כבר משנתם הרביעי.

מישל, בעלת שיער שחור חלק שהגיע לסוף גבה, ועיניים כחולות, התיישבה מיד ליד ג'יימס. הם היו  החברים הכי טובים. "היי. מישל. איך עבר החופש?" שאל ג'יימס והתיישר, נושק למישל על נלחי. "האמ," אמרה רייצ'ל, שהתיישבה ליד פיטר, מזוודה למרגלותיה. "איפה רמוס?" "בתא מדריכים," פיהק סיריוס, "עם החברה הג'ינג'ית שלך." רייצ'ל לא נתנה בסיריוס ולו מבט אחד; מאז ומתמיד היא חשבה שחבריו של רמוס ילדותיים מדי. 

הנסיעה עברה בשקט. ג'יימס הפך את המזוודה של רייצ'ל לתפוז סגול, והחזיר אותה לצורתה המקורית רק לאחר שהמושב שלו החל לתת לו בוקסים. 

כשלילי ורמוס נכנסו לתא, רייצ'ל קמה וחיבקה את רמוס. לילי חייכה אל שניהם והתיישבה ליד מישל. השקט שהשתרר לאחר כניסתם היה מביך; אף אחד לא היה רגיל לעובדה שג'יימס הפסיק לחזר אחרי לילי. אפילו היא נראה מופתעת ולא הפסיקה להגניב מבטים לעבר ג'ימס, שאפילו לא פזל לכיוונה.

כשהנסיעה הסתיימה, והכרכרות כבר הובילו אותם לבית הספר, יכל סיריוס סוף סוף לנשום. "אני יכול להיות רגוע," אמר לג'יימס בהקלה. "שלוש בנות שאלו אותי אם יש לי חברה. הכול רגיל." ג'יימס, שבדיוק בלע את מנת הפנקייקים שלו, מלמל, "ואותי שבע. אל תתרגש, רך כף." סיריוס לא הגיב. ככל עוד היה לו אוכל, אפילו בנות לא עניינו אותו. כשיצאו מחדר האוכל, לילי תפסה בידו של ג'יימס. "ה - היי, אוואנס," אמר ג'יימס בקול לחוץ. "היי,, ג'יימס, קרה משהו?" "למען האמת לא, אוואנס. למה? מוזר לך שעוד לא הצעתי לך לצאת?" לילי עזבה את ידו הנפוחה משרירים. היא נעצה בו מבט מלא תיעוב, שנועד להסוות דמעות כלשהן. "לילה טובף ג'יימס." "לילה טוב, אוואנס." 

***

"מה קורה, ליל?" שאה מישל, שהבחינה בהבעת פניה האדומה והבוכייה של חברתה, כשעלו למיטות. "א - כלום." לילי נזכרה בקשר בין ג'יימס למישל. רייצ'ל לא חזרה לחדר. היחידה שלילי באמת יכלה לספר לה. אמילי, חברתן לחדר של הבנות, הבלונדינית המחוזרת, שהיחיד שרצתה ולא רצה אותה היה ג'יימס, נכנסה לחדר, מלווה בחתיך המחץ התורן. "היי בנות - " היא עפעפה בעיניה. "זה - אמ... דילן. תכיר, לילי, מישל," דילן השתהה קצת במבטו על מישל. היא נתנה בו מבט מזהיר והוא חזר לחבק את כתפה של אמילי. "קרה משהו, לילי?" שאלה אמילי בזמן שפרשה את איבריה על מיטתה, דילן מתיישב לצידה בזהירות ועונג. "אה - לא, אמילי, תודה." 

לילי ואמילי לא היו חברות, אבל הסתדרו. לילי לא סבלה את העובדה שהיא מחליפה בנים, שובכל הם נכנסים לה למיטה, אבל הן הסתדרו איכשהו. 

לילי אםילו לא שמה לב שהיא נרדמה בבגדיה, וכשקמה, דילן בדיוק נישק לפרידה את אמילי ויצא מהחדר.  אמילי התכוונה לחזור למיטתה, אבל הבחינה בלילי. בצורה הכי לא צפויה, היא התיישבה על קצה מיטתה וגחנה אליה.

"ליל, מה יש?" היא שאלה. 

לילי לא הבינה בכלל למה זה קרה, אבל זה פשוט נשפך ממנה. אמילי הביטה בה ברכות. "את יודעת, לילי, שהוא הילד הכי מבוקש בבית הספר. הוא יכול לבחור מה שהוא רוצה. אבל... אותך, הוא תמיד באמת אהב." "איך את יודעת? את בעצמך אוהבת שלא הלך ביניכם." "אבל אל תשכחי שהייתי עם סיריוס. פעם נרדמתי לו במיטה, וכשתעוררתי והוא לא שם לב, שמעתי קטעי שיחה. ג'יימס אמר שאת היחידה שהוא ממש הרגיש אליה משהו." לילי התרוממה. "אבל השנה זה לא קרה." "מתוקה, הייתי עם סיריוס בשבוע שעבר, בחופש. מה כבר יכול להשתנות מאז?" 

"אה --- וואו. תודה אמילי." "אין על מה," אמרה אמילי בנדיבות. 

		הפרק הבא