הגורל הטוב

 טוב אז זה הפרק הראשון בסיפור החדש שלי.
הוא קצת קצר אבל זה ישתנה בהמשך אני מבטיחה!
מקווה שתאהבו. 

---------------------------------------------------------------

נקודת מבט – הרמיוני

נכנסתי לבית הקפה שבקצה הרחוב עם דף ובו רשום שדרושים עובדים לבית הקפה הזה.
הוא היה קטן וחמים, היה לו עיצוב ישן אבל מודרני. הוא מאוד יפה לדעתי.
"שלום!" נערה עם קוקו ג'ינג'י קפצה פתאום. "הרמיוני!" היא אמרה בהפתעה.

"סליחה?" חייכתי קצת.

"מה? לא. אמרתי פיפת' הרמוני. מתה על הלהקה הזאת" היא חייכה מוזר והמשיכה "אפשר לעזור לך? את נראית קצת אבודה" היא חייכה אליי. 

"כן. ראיתי את המודעה שלכם.. אתם צריכים עובדים?"חייכתי חיוך קטן אליה.

"הו כן!" היא הרימה את קולה לפתע והקפיצה אותי.

"סליחה" היא צחקה על התגובה שלי. "יש לך ניסיון במלצרות או כל דבר אחר שעושים בבית קפה?" היא שאלה וחייכה.

היא לא מפסיקה לחייך.
"כן, עבדתי בכמה בתי קפה בעיר הקודמת שלי" עניתי.

"הו מאיפה הגעת אלינו?" היא שאלה.

"הו רגע, לא הצגתי את עצמי. אני ג'יני" היא חייכה ושלחה יד.  צחקקתי ושלחתי יד גם אני.

"אני מווטפורד" עניתי לשאלתה הקודמת.

"הו, יפה! אוקיי אז מה אמרת לגבי ניסיון עוד פעם?" היא שאלה.

"עבדתי בכמה בתי קפה בווטפורד בתור מלצרית וקופאית" עניתי.

"אוקיי אז אם יש לך ניסיון ואת נראית אחת שמבינה מה היא עושה אז מתי תוכלי להתחיל?" היא חייכה.

"מתי שאפשר" חייכתי גם אני.

"את יכולה מעכשיו? פשוט קרה משהו עם כולם ורק אני היום פה" היא צחקה. "בטח!" חייכתי.

"מצוין! אז מאחורה יש חדר ששם יש מדים ותוכלי להתלבש שם גם." היא הפנתה אותי לחדר קטן.

הלכתי לחדר ומצאתי את התלבושת שנראתה לי הכי מתאימה לי.
האמת שהיא הייתה ממש מתאימה לי.
יצאתי מהחדר וראיתי את ג'יני מדברת עם לקוח וכשקלטה אותי קראה לי וניגשתי אליה.

"חדשה?" הלקוח שאל את ג'יני ובחן אותי מוזר והסתכלתי עליו.

"כן. זאת הרמיוני דראקו, חדשה, תזהר" היא אמרה ברצינות ואז חייכה אל קראקו.

קראקו? ככה קוראים לו? לא יודעת, לא משנה.
"בטח" קראקו גלגל את עיניו.

זה לא קראקו.

איך קוראים לו לעזעזל?

"טוב אז הרמיוני, את תתחילי עם דראקו עכשיו אוקיי?" ג'יני פנתה אליי.

דראקו! זה השם.

"אוקיי" חייכתי ופניתי אל דראקו בעוד ג'יני הלכה ללקוח הבא.
"אז הרמיוני, נכון?" דראקו שאל בחיוך קטן.

"אז דראקו, נכון?" עניתי באותה נימה.

"אני מחבב אותך. את בסדר" הוא הגדיל קצת את חיוכו.

"תודה לך. אתה רוצה להזמין?" חייכתי. באתי לעבוד, לא להיות חברה שלו.

"כן. מספר שלוש בתפריט וקפה רגיל." הוא אמר בלי להסתכל אפילו פעם אחת בתפריט.

רשמתי את הזמנה ואמרתי "אוקיי, מיד מגיע" חייכתי חיוך קטן, לקחתי את התפריט, ניגשתי לכיוון המטבח והנחתי את הפתק על הדלפק של הטבח.

 בזמן שהטבח הכין לדראקו את ההזמנה הלכתי ולקחת הזמנות מלקוחות אחרים וכששמעתי את הפעמון של הטבח הלכתי לשם.

"תודה" אמרתי ולקחתי את ההזמנה לכיוון השולחן של דראקו.

"בבקשה" אמרתי והנחתי את האוכל על שולחנו.

"כן אני אדבר איתך אחר כך" דראקו אמר בשקט לטלפון ופנה אליי.

"תודה" הוא חייך.

הוא קצת מוזר.

____________________________________________________________________________________________________________ 

"יום מתיש" ג'יני נאנחה אחרי שהלקוח האחרון הלך.

"לגמרי" אמרתי נאנחת גם.

"אוי לא, זאת השעה? אני חייבת לזוז. יש זמן את נועלת פה?" ג'יני שאלה בלחץ.

"בטח" עניתי בחיוך והיא רצה להוריד את המדים.

"אני חייבת לך" היא אמרה מהר בעוד יצאה מבית הקפה.

ניקיתי עוד קצת את השולחנות והרמתי את הכיסאות על השולחנות.

"נראה בסדר" מלמלתי לעצמי.

הורדתי את המדים בחדר הקטן ויצאתי לנעול את הבית קפה.

"אל תעיק עליה" שמעתי את ג'יני אומרת בפינה שליד הבית קפה.

ג'יני? מה היא עוד עושה פה? נעלתי את המקום והלכתי לכיוון הפינה.

"מחפשת מישהו?" שמעתי קול מאחוריי וקפצתי.

"אוי אלוהים, הבהלת אותי משוגע" אמרתי כשראיתי את דראקו.

"מצטער" הוא גיחך.

"מה אתה עושה פה?" שאלתי מנסה עדיין להרגיע את הלב שלי.

"טוב בהתחשב בכך שאת חדשה פה ועכשיו חשוך מאוד אמרתי לעצמי שלא תתנגדי אם אני אחכה לך ואלווה אותך נכון?" הוא חייך.

"בטח" חייכתי גם אני.

התחלנו ללכת תוך כדי שאני מכוונת אותו לאן ללכת.
"זה הבניין" אמרתי אחרי 10 דקות הליכה ועצרנו.

"את גרה פה?" הוא פער את עיניו.

"כן למה?" צחקתי.

"אנחנו שכנים" הוא חייך.

"באמת? הו זה נחמד להכיר מישהו מהבניין" צחקקתי.

"צודקת, במיוחד שזה אני" הוא חייך.

"אני בטוחה" גיחכתי.

"שנעלה?" הוא שאל והנהנתי.

נכנסנו לבניין ודראקו סימן שלום עם היד לשומר של הבניין שהחזיר לו שלום. דראקו הזמין את המעלית וחיכינו עד שהיא תגיע.

"אז איזו קומה את?" הוא שאל.

"4" עניתי. "רציני? די זה כבר מוזר מידי" הוא צחק.

"למה?" צחקתי גם אני. "גם אני קומה 4" הוא חייך וחייכתי גם אני. שמענו את הצליל של המעלית שסימנה לנו שהגיעה ונכנסנו.
 

התכוונתי ללחוץ על הספרה 4 כשהיד הגדולה של דראקו הקדימה אותי והידיים שלנו נפגשו.

"סליחה" מלמלתי. "זה בסדר" הוא חייך.

הצליל של המעלית הקפיץ אותי כשהגענו לקומה.

"איזה דירה את?" דראקו שאל כשיצאנו.

"2, פה" עניתי והצבעתי על הדלת שלי.

"אני 4, אנחנו אחד מול השניה" הוא חייך אליי אז חייכתי אליו בחזרה.

"היי אתה רוצה להכנס?" שאלתי בהיסוס.

"הייתי רוצה אבל אני מתחיל מחר לעבוד ממש מוקדם. בהזדמנות אחרת טוב?" הוא חייך בעצב.

"לא כן בטח, היה פשוט נחמד לפגוש פה מישהו" חייכתי אליו להראות שהכל טוב.

"סליחה" הוא חייך. "זה בסדר" צחקקתי.

"לילה טוב דראקו" אמרתי בחיוך נבוך.

"לילה טוב פאמקין" הוא אמר ואז נראה עליו כאילו התחרט.

"איך קראת לי?" חייכתי במבוכה.

"הרמיוני. זה השם שלך לא?" הוא צחק בלחץ, אמר עוד לילה טוב בשקט ונכנס מהר לדירה שלו.
"מה" אמרתי לעצמי. הוא ממש מוזר.

		הפרק הבא