As long as you need me

שלום :)

היי , אני מעיין, 

תמיד אהבתי הארי פוטר, ותמיד לא הסתדר לי שהרמיוני ודראקו לא ביחד! תחשבו איזה זוג מושלם הם יכלו להיות!

אז, אני כתבתי את הפאנפיק הזה בשביל מטרה אחת - שתקראו ותאהבו :) 

תהנו!!

---

*הסיפור כרגע יהיה מנקודת המבט של הרמיוני*

"בוצדמית."

המילה הזו עוברת במוחי כמה פעמים, בלי שאני מצליחה לקלוט אותה, או בכלל לעכל.

מי הוא חושב שהוא, שיש ביכולתו לקרוא לי בשם גנאי כל כך מכוער, כל דבילי, כל כך ילדותי..כל כך.. מאלפוי.

אני מסירה דאגה מראשי, ורושמת לעצמי לתכנן נקמה מאוחר יותר, כשאחזור לחדר המועדון.

כרגע אני פשוט מתנחמת בעובדה שבנים הם עם טיפש, וממשיכה את דרכי לכיתת חקר המוגלגים שבקומה השנייה מימין.

אני הולכת במשך כמה דקות, מתכננת לעצמי את השיעור שעליו כבר עברתי לפניי שבוע. אני תמיד מקדימה את הכיתה בשבוע, כדי שלא יהיו הפתעות.

שנייה לפניי שנכנסתי לשיעור, סידרתי את שיערי שמשוך לאחור, והתיישבתי בצורה מסודרת במקומי, בשורה הראשונה.

הוצאתי את ספר הלימוד שלי, ואת קסת הדיו, הנוצה וגיליון הקלף.

אני תמיד מקדימה לשיעורים, לפעמים אפילו לפניי המורים, למרות שאלו הכיתות שלהם עצמם.

לאחר כמה רגעים, בהם עברתי על שיעורי הבית שמילאתי בשבוע הקודם, נכנסו לכיתה חבריי לשיעור, מנפנפנים אליי ואומרים לי שלום בנימוס.

אנשים מחשיבים אותי כאדם שכיף להיות לידו, אבל משום מה - גם כשוויצרית.

ובכן, יש להם נקודה.

אני מקבלת ציונים טובים, ואני משקיעה בלימודים, כמו שכל מישהו אחר צריך לעשות. אני פשוט ילדה טובה.. זה לא כל כך קשה, אתם יודעים? 

כולם התיישבו במקומות, וחיכנו בשקט, עד שהמורה, צ'רטי ברבג' נכנסה לכיתה.

"בוקר טוב תלמידים," אמרה ברשמיות, ואנחנו קמנו לאות כבוד.

"בוקר טוב המורה,"קראנו בחזרה, והתיישבנו במקומותינו, מחכים שהשיעור יתחיל.

~

"היי," הארי אמר כשהתיישבתי לידו בשיעור שהיה אחרי שיעור שינוי צורה, שיקויים.

"היי הארי," חייכתי אליו, והוצאתי את דברי המתאימים לשיעור הנוכחי.

"איפה רון?" שאלתי בחיפזון, מסדרת את הכל על השולחן ומאיצה בהארי להוציא את דבריו שלו גם.

"הוא במרפאה." הארי אמר באדישות, כי כנראה ידיעה זו הייתה ידועה לרבים, והוא הניח שגם אני ידעתי.

"מה?" שאלתי, מבולבלת, וכיווצתי את גבותי.

"כן..בשיעור של טיפול בחיות פלא, היו עכבישים, הוא כמעט מת שם מפחד, אז הוא התעלף." הארי הסביר, והרגשתי רע בשביל רון.

הוא יכל פשוט לא להיות בשיעור..

"אז מה קרה?" שאלתי, מחכה להמשך.

"מדאם פומפרי לקחה אותו במהירות למרפאה והגישה לו מיץ דלעת כשהתעורר." הארי אמר.

כמעט צחקתי.

"הוא שונא מיץ דלעת!" קראתי בחיוך.

הארי גיחך,"זה למה הסיפור מצחיק."

לאחר כמה שניות, נרגענו מהצחוק, ושאלתי ,"אז הוא בסדר, נכון?"

"כן, הוא בסדר," הארי אישר, ומיד הפרופסור סנייפ נכנס לכיתה.

"תפתחו את הספר בעמוד 394," הוא אמר בשקט, מתיישב בשולחנו ומביט בכל אחד מהתלמידים במבט מקפיא.

כולם עשו מיד כפיו, והחלו לקרוא.

*נקודת מבט כללית*

לאחר כמה דקות של קריאה מעמיקה של 2 עמודים גדושים בהסברים על הכנת שיקוי מסוים, נשמע קולות ריצה במסדרון הקרוב לכיתת השיקויים.

"ס-סליחה, פרופסור!" נשמע קולו של דראקו מאלפוי, כשהוא נכנס לכיתה, מתנשף, ומאחוריו, כמו משרתים, הלכו קראב וגויל.

"אני מצטער.. לא שמנו לב לשעה. משחק הקווידיץ' הראשון בשבת, התאמנו, ולא שמנו לב.." הוא אמר, בקושי מצליח לדבר , ומחכה לאישור מסנייפ.

סנייפ הנהן אליהם, ובאותו רגע, הרמיוני שנאה את פרופסור סנייפ.

ואת מאלפוי.. בעצם, בעיקר את מאלפוי, אז היא הרימה את ידה, מקווה שנקמתה תבוא עכשיו.

"כן, מיס גריינג'ר?" פרופסור סנייפ שאל בסקרנות.

"זה לא פייר," הרמיוני התחילה.

"כשתלמידים מגריפינדור מאחרים לשיעור ביותר מחמש דקות אתה מוריד להם 50 נקודות בית! ולליצנים האלו אפילו לא אמרת כלום!" היא אמרה, כעס בקולה.

סנייפ הרים גבה, וחייך חיוך שחצני.

"5 נקודות יורדות מבית סלית'רין." קרא, וקריאות בוז נשמעו מתלמידי גריפינדור.

מאלפוי הביט בהרמיוני במבט רצחני, ואם מבטים יכלו להרוג..

הרמיוני הרגישה גאה בעצמה, אם לא הייתה אומרת זאת, סנייפ לא היה עושה איתם כלום.

"ו..20 נקודות יורדות מבית גריפינדור. הגיע הזמן שתשמרי על הפה שלך סגור, גריינג'ר." סנייפ אמר בכיווץ גבות, והרמיוני התכווצה בכיסאה.

עכשיו היא שונאת את סנייפ, ללא ספק.

דראקו הביט בה שוב, קורץ לה ומחייך חיוך מאושר.

היא כיווצה את עיניה ושילבה זרועות.

"לא נורא," הארי אמר בחיוך מעודד, מניח את ידו על כתפה של הרמיוני.

"לפחות עמדת על שלך." אמר, אבל הרמיוני נשארה עם אכזבתה עד סוף השיעור הארור.

~

כשהרמיוני נכנסה לחדר המועדון, הדבר הראשון שהרגישה היה חיבוקו של רון.

"הרמיוני את מלכה! כל הבית ספר מדבר עלייך!" רון קרא באושר.

הרמיוני חיבקה אותו וכשהתנתקו מהחיבוק, אמרה, "זה לא כזה סיפור, אתה יודע," והסמיקה.

"מה? את העמדת את סנייפ במקום! ושילכו לעזאזל ה20 נקודות האלו! בגללך ירדו לסלית'רין 5 נקודות, זה כבר משהו!" אמר בחיוך.

"זה לא משנה.. איך אתה מרגיש?" היא שאלה בדאגה.

"אני בסדר. את בסדר?"

הרמיוני הנהנה בחיוך, והלכה לשבת מול האח, שם ישב גם הארי.

"סיפרת לו?" הרמיוני שאלה אותו, מרימה גבה.

"היי, אני לא היחיד, כל הכיתה שמעה אותך." הוא חייך.

היא נאנחה, והתיישבה על הכורסא הרכה.

"יש לי שיעורים," היא אמרה, נאנחת בעייפות.

"עוד מעט 8.. יש לך שעתיים ללכת לספרייה, אם את רוצה," רון הציע, מתיישב.

"כן, אני יודעת." היא חייכה, וקמה כדי להתארגן ולקחת כמה ספרים.

היא עלתה במדרגות לחדר הבנות, ולקחה את הספרים שאותם הייתה צריכה.

"היי.." היא שמעה קול מאוחריה.

היא הסתובבה וראתה את ג'יני.

"הו, היי ג'יני, מה נשמע?"

"אני בסדר, שמעתי מה עשית היום! את גדולה!" היא חייכה.

"זה לא ביג דיל. אני הולכת לספרייה עכשיו, רוצה לבוא?" שאלה.

"זה כן, ואני לא יכולה עכשיו.. שעה של אימוני קווידיץ'" אמרה בחיוך עצוב.

"הו כן, הארי הזכיר לי משהו על זה בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל." היא אמרה בחיוך מבין.

ג'יני הנהנה.

"אוקיי, אראה אותך מאוחר יותר ." הרמיוני חייכה, וירדה במדרגות שוב.

"הארי, הקווידיץ'!" היא קראה אליו, שישב עדיין מול האח ודיבר עם רון.

הארי פער את עיניו, מבין ששכח לגמרי מקווידיץ', דבר שהיה בלתי אפשרי מבחינתו.

"נכון! תודה !" הוא קרא, ומיהר לחדרי הבנים.

"היי, אל תשאיר אותי לבד!" רון קרא להארי כשהוא רץ למדרגות.

הרמיוני צחקקה.

"ביי רון." 

לקח להרמיוני כרבע שעה להגיע לספרייה, שהיו בה מעט מאוד תלמידים.

היא חייכה אל מדאם פינס, שהייתה אחראית על הספרים, והתיישבה בשולחן מסוים.

היא הוציאה את ספרייה, והתחילה ללמוד ולקרוא, ובלי ששמה, נעמד מולה מישהו, לאחר כחצי שעה של למידה.

"גריינג'ר," היא שמעה קול, והרימה את מבטה למעלה, רואה את מאלפוי עם חיוך שחצני.

"אל תחשבי שעשית היום מעשה גבורה, את תשאי בתוצאות," אמר וכיווץ את עיניו.

הרמיוני לא פחדה ממאלפוי כמו רוב האנשים האחרים, אלא ההפך, היא קמה,והביטה בעיניו הכחולות והקרות.

"למה אתה כל כך שונא אותי? לא עשיתי לך שום דבר רע." אמרה, קולה חזק.

מאלפוי הביט בעיניה החומות עוד רגע, ואמר, "כי את בוצדמית."

הרמיוני הנהנה, זה מה שציפתה לשמוע.

היא לקחה את ספריה, הכניסה לתיקה, ויצאה מהספרייה בריצה.

~~

אני ממש ממש מקווה שאהבתם עד פה !

זה באמת סיפור יפה :)

הפרקים כבר מוכנים, אז כשיהיה מספיק תגובות והצבעות, אני אעלה את הפרק הבא !

אוהבת המוניםםם

נשיקות :*****

		הפרק הבא