השינוי

יולי ישבה בתא ברכבת האקספרס להוגווטס לבדה. כרגיל, אף אחד לא רצה לשבת לידה. היא קראה 'הנביא היומי' והשתדלה לא לחשוב על שנת הלימודים הקרובה. יולי קיבלה ציון עובר בבגרויות רק בתגוננות-מפני-כוחות-האופל, לחשים, שיקויים וטיפול בחיות פלא. זאת אומרת שיש לה רק 4 שיעורים. מצידה, זה בסדר גמור. כאילו שאיכפת לה. אבל לאמא שלה המעצבנת איכפת. יולי לא ידעה למה כולם מתרחקים ממנה משנתה הרביעית! מה, כי היא שונאת לדבר עם אחרים ולצחוק ו... יולי התחפרה שוב בתוך חסרונוותיה הרבים. נמאב לה! היא שונאת ללמוד! שונאת את המורים ואת המנהל הקדוש דמפלבור או משהו כזה. 

היא הפכה דף בנביא בדיוק כשנער נכנס לתא. 

יולי הרימה את ראשה, וראתה נער גבוה, שרירי ורזה, בעל שיניים מסנוורות מלובן ושיער בלונדיני מסורק ועיניים בצבע כחול-ירוק מחייך אליה. 

"היי!" הוא אמר. "מישהו יושב פה?"

יולי הסמיקה. 

פעם ראשונה שנער פונה אליה. 

היא הנידה בראשה. 

הנער התיישב מולה. 

"אני מתחיל שנה שישית. אני חדש. באתי מבית-ספר עלוב, חור נידח, אל תשאלי," אמר הנער וצחק. 

"גם אני שנה שישית," אמרה יולי מבלי להעתיק את עיניה מהעיתון. 

"מגניב! נהיה ביחד!" ניסה הנער להלהיב אותה.

היא הנהנה. 

"אגב, קוראים לי ניק אלפט, איך לך?"

"יולי ג'קסון," ענתה יולי. 

"וואו, אני מת על השם יולי! ואת ממש-ממש יפה!" אמר ניק בשיא הזרימות. 

יולי הסמיקה. בחיים לא אמרו לה שהיא יפה. 

היא רזה, חטובה ובעלת שיער בלונדיני שצבוע בקצוות בשחור כעורב, ועיניים תכלת-תכלת ושפתיים מלאות. (שפתיו של ניק היו קטנות ואדומות.)

"אתה רציני?" היא שאלה, וסוף-סוף הרימה את ראשה מהעיתון, וזרקה אותו על המושב לידה. 

"כן, לגמרי," אמר ניק והתרווח במושבו. 

"וואו - אני - " אמרה בהתלהבות, ופתאום קלטה כמה סתומה היא נשמעת ואמרה: "גם אתה חתיך."

ניק חייך. זה לא חידש לו כלום. 

"למה את מתחפרת בעיתון כל הזמן? כל כך מעניין מה שר הקסמים אומר?" שאל ניק. 

"לא - פשוט - אין לי משהו אחר לעשות," גמגמה יולי. הנער מצא חן בעיניה יותר-ויותר, הייתה לו יכולת פשוטה להגיד הכל, אבל בסבבה, בקליל ובלי להעליב. 

"באמת? מה עם לדבר איתי?" הוא צחק. 

"למה שתרצה לדבר איתי?" פלטה יולי. 

ניק רק פרץ בצחוק רם. 

"אוי לי - יולי, את אחת הילדות שאני מכיר! יש לי מזל שהתישבתי פה, ולא עם הפלרטטניות שרצו שאשב איתן!" 

"תאמין לי, עדיף לך בנות פלרטטניות מאשר אותי. אני לוזרית," אמרה יולי בכנות.

פניו של ניק הרצינו. 

"לא נכון, יולי. את גדולה, באמת! את מתחפרת בעצמך ובעיתון המשעמם! אבל - הי, בפניפ את ילדה מבריקה, מוכשרת, מגניבה ומעולה!" 

"די כבר! אתה סתם אומר את זה כדי להיות מנומס!" קראה יולי. 

"לא! אני לא! נשבע!" אמר ניק. "ראית איך פוצצת אותי מצחוק מקודם."

"בטח בגלל כמה שאני טיפשה."

ניק תפס את פניה, ויישר אותם אל פניו, שככה שהביט ישר אל תוך עיניה. 

"למה את מתעקשת לשכנע את עצמך שאת טיפשה? אולי תכירי בעובדה שאת לא, ואיזה נער חתיך אמר לך את זה אולי בפעם הראשונה, כי לא נתת לאף אחד צ'אנס להכיר אותך. אבל אני נתתי לך צ'אנס להפתח אליי."

יולי הבינה. 

"אבל אני - כולם - שונאים - " דמעות עלו בעיניה. 

"יולי..." אמר ניק ברוך. 

"מה?!" היא צעקה עליו. "נכון! אני רכרוכית! תעזוב אותי!"

היא כבשה את פניה בידיה, אבל ניק רק שם יד על כתפה. 

"תרגעי, אני מבין אותך. לכן עברתי בית ספר."

מקווה לתגובות!!! :)

		הפרק הבא