אהבת אמת

היי! 

אז קודם כל, תודה על התגובות וההתלהבות חחח

שנית כל, רציתי להודות לחברה הכי טובה שלי ,אמילי - fantastic potter, על שעזרה לי בזה שהייתה הבטא שלי וגם בזה שכתבה את כל פרק 3 וחצי מפרק 4! ובכלל לא ביקשתי ממנה שתכתוב. היצירתיות שופעת ממנה. בקיצור, תלכו לקרוא את הפאנפיקים שלה, הם באמת מעולים! 

אני הכי ממליצה על "החיים בגן עדן" , "כשאת הבת למשפחת פוטר" ו- "המייסדים - לא מה שתמיד חשבתם"

http://hportal.co.il/index.php?showuser=57196 (קישור למשתמש שלה)

בלי עוד חפירות - פרק 3!

----------------------------------------------------------------------------------------------------

"הרמיוני הנה את" אמר הארי כשהיא הדביקה את הפער אליהם "מה עשית שם עם מאלפוי?"

לשנייה הרמיוני קפאה  איך הם יודעים? הפרצוף שלה נראה כל כך חיוור שהיה דומה לשל דראקו. אבל הארי ורון לא שמו לב. בנים.

"אם הוא שוב קרא לך בוצדמית אני נשבע לך שאני מכסח לו את הצורה" רון נהם

טוב, היא חשבה אולי אני סתם דואגת...

"קודם כל רונלד, אתה לא מכסח שום צורה, כי יעיפו אותך מהוגוורטס. עכשיו בואו לחממות." היא אמרה בחיוך, הצבע חוזר לפניה.

לאחר שיעור מייגע בתורת הצמחים, חבורת הגריפנדורים וההפלפאפים חזרו אל חדרי המועדון בתקווה להספיק להתקלח לפני השיעור הבא, ולשטוף את כל מוגלת צמח המורטיפרום.

הרמיוני הלכה, קצת בפיגור, אחרי החבורה המפטפטת, כשנמשכה אל תוך כיתה ריקה. היא רק בקושי הספיקה להחניק את הצרחה שהתכוונה לצרוח לעזרה.

"מאלפוי.." היא מלמלה בעודה מסתובבת לכיוון הדלת. "הרמיוני" הוא קרא, הגריפינדורית מסתובבת בתדהמה.

"ממתי אתה קורא לי הרמיוני, ולא 'בוצדמית' או סתם 'גריינג'ר'?"

"אני מצטער" דראקו הביט ברצפה.

"על מה יש לך להצטער?" 

"על השש שנים האחרונות. אני מצטער שהייתי מניאק חסר לב. אני באמת מצטער." הוא הביט בעינייה, מנסה להבין על מה היא חושבת.

הרמיוני נישקה אותו. אף אחד מהם לא רצה לעצור. הם היו שקועים אחד בשני, מתענגים על הנשיקה הזו. הם לא שמו לב לסביבה בכלל… ואולי זאת הייתה הבעיה. הם התנתקו מיד כששמעו רעש שקט לידם. בפתח הכיתה, עמדו פרופסור מקגונגל וסנייפ, פיותיהם פעורים , כאילו היו באמצע שיחה שנקטעה למראה המחזה המוזר.

הרמיוני  הסמיקה עד לשורשי שערותיה והחליקה מיד את גלימתה המקומטת, בעוד דראקו הסתכל לכל מקום חוץ מאל הפרופסורים.

היה שקט למספר שניות. הפרופסרים עמדו עם פיות עדיין פעורים. הרמיוני לשנייה הרימה את מבטה וכשראתה כשהבעת פניהם לא השתנתה היא חזרה להסתכל על הרצפה בבושה, מסמיקה כפליים.

"אממ" מקונגל הייתה הראשונה לדבר, אחרי לפחות חמש דקות של שקט דומם. "אני מניחה ש, אממ, יש לכם שיעורים.." היא אמרה בטון מבולבל. סנייפ עדיין היה פעור פה, לא מסוגל למצוא את המילים כדי להגיב למה שראה עכשיו. תגובה למקרה שבו הוא יתפוס את דראקו מאלפוי והרמיוני גריינג'ר מתמזמזים לא הייתה בלקסיקון שלו. להוריד נקודות, לא להוריד נקודות? לאיזה בית? מה להגיד?

הרמיוני הרימה את הספרים שלה מהרצפה, שכן נפלו מה"חטיפה". במלמול לחש מהיר כל המוגלה נעלמה מגלימתה, והיא התכוונה לצאת מהכתה, עד שפרץ אומץ פתאומי תקף אותה למראה דראקו והעיניים הכסופות העמוקות שלו. היא התקרבה אליו, נישקה אותו נשיקה קצרה, על הפה, ויצאה מן הכיתה.

מה לעזאזל עשיתי הרגע?! נישקתי מישהו מול שני פרופסורים! ועוד את דראקו! איך אני אמורה לעבור עכשיו את שיעורי שיקויים ושיעורי צורה.. היא נזפה בעצמה על הטיפשות שלה, ורצה לשיעור תולדות הקסם, בתקווה שלא פספסה יותר מידי מהחומר.

"למה את כולך סמוקה?" הארי לחש לה כשהתיישבה לידו וליד רון

"מה? אממ לא פשוט אני התחלתי לקרוא ספר ולא שמתי לב מה השעה ואז רצתי לפה…"

"מה שתגידי" רון אמר במעט אי אמונה "לא פיספסת הרבה" הוא נשען על השולחן שלו ונרדם. הארי נאבק בעצמו לא להירדם, בעוד הרמיוני, כרגיל, הוציאה מתיקה ניירות חלף וקסת דיו והחלה לסכם במהירות.

שעה לאחר מכן, הם היו כבר במרתפים, מחכים לסנייפ מחוץ לכיתה הנעולה, מוכנים לשיעור שיקויים. דראקו ניסה לתפוס את מבטה של הרמיוני ללא הצלחה. היא הייתה מרוכזת מידי בלחץ שלה. סנייפ הופיע מעבר לפינה וכל הדיברום פסקו. בהנפת שרביט הוא פתח את דלת הכתה ונכנס, התלמידים מאחוריו.

"יש לי תחושה שצריך פה קצת… רענון" הוא אמר בקול המקפיא שלו. "פרקינסון! ליד וויזלי! גריינג'ר, ליד מאלפוי!" הוא חייך בזדוניות משועשעת.

״יופי. מה יש למורים ולשים אותנו ביחד בשיעורים? זה הטרנד החדש?״ מלמלה הרמיוני

"עכשיו, אנחנו נכין השיעור את שיקוי האוסכולה. מישהו יודע מה זה?" הרמיוני החווירה. היא ידעה בדיוק מה זה."כן העלמה אלוון"

"שיקוי האוסכולה, או שיקוי הנשיקה, הוא שיקוי שגורם לשותה אותו להיכנס לערפול חושים של אהבה. אבל זה רק אם השותה אוהב מישהו. " הילדה הסלית'רינית בעלת השיער השחור החלק צייצה "בדרך כלל הוא משמש לבדיחות ולמתיֵחות.." היא הוסיפה בבלבול.

"אם כך, עמוד 127!" סנייפ אמר וכולם ניגשו לעבודה.

"פססט. הרמיוני."

"מה דראקו?" הרמיוני סיננה דרך שפתיים חשוקות.

"אל תדאגי, רק מכינים את השיקוי, הוא לא יעז לעשות יותר.."

הרמיוני בדיוק עמדה להגיד לו בנימוס שהיא לא חושבת שהפוץ הרשע הזה יוותר על הזדמנות כל כך טובה להשפיל אותם, היא נקתעה על ידי קולו של מי אם לא, פרופסור סנייפ.

הפרק הקודם		הפרק הבא