בין העננים

"לא ככה! אתה צריך להניף אותו למעלה בקו ישר, לא אלכסוני!"

שבוע עבר מאז שלונה הסכימה לתת לשיימוס שיעורים פרטיים, והציונים של הנער השתפרו פלאים. בנוסף, היה ניתן להבחין בקרבה ששררה בין השניים, ונדמה היה שהם אינם ניתנים להפרדה.

"אחי, מה נסגר איתך?" דין ניסה לדבר עם חברו בארוחת הבוקר. "מאז שהבלונדה הזאת התחילה לעזור לך התחלת להסתובב רק איתה! כמה שכחת מי החבר הכי טוב שלך?"

"קודם כל, יש לה שם, קוראים לה לונה." ענה לו שיימוס. "ודבר שני, מה הבעיה שאני מסתובב איתה? אף אחד לא רוצה להיות חבר שלה, וזאת הדרך שלי להגיד לה תודה. חוץ מזה, היא לא כל כך מוזרה כמו שכולם חושבים, ממש כיף להיות איתה."

"רק תיזהר לא להפוך להיות מג'נון כמוה." תואמס גיחך וחזר לאכול.

הגריפינדורי הרגיש מוזר. האם חברו הראה הרגע זלזול קל בחברות שלהם? אם זה היחס שהוא מקבל עכשיו, מה יקרה אם דברים יהפכו להיות יותר... רצינייים?

"היי, שיימוס." לונה קראה לו בדרכו לשיעור תורת הצמחים.

"היי, מה קורה?"

"היו ימים טובים יותר." היא נאנחה. "ספראוט הרגה אותנו, הכריחה אותנו לטפל באיזה צמח יורק אש, ותראה מה הוא עשה לשיער שלי!" ואכן, שערה היה חרוך קשות בקצוות.

"אל תדאגי, נטפל בשיער שלך." הוא חייך וליטף את השערות השרופות.

הרייבנקלואית חייכה חזרה והמשיכה בדרכה לטירה.

* * *

"אוקיי, מה עובר עליך?" פרוואטי התיישבה על מיטתו של שיימוס.

"הבהלת אותי." הוא אמר.

"אתה תתגבר." היא גלגלה את עיניה. "מה עובר עליך?"

"למה את מתכוונת? אני בסדר גמור."

"לא, אתה לא. הברזת משיעור לחשים בשביל לשכב במיטה שלך ולבהות בתקרה. משהו לגמרי לא בסדר איתך. זה בגלל שהתחלת להסתובב עם לונה? היא משפיעה עליך לרעה?"

"לא, לא! זה לא קשור ללונה. כאילו, זה כן קשור אליה, אבל לא בדרך שאת חושבת."

פרוואטי שתקה למשך כמה דקות, כשלפתע היא קפצה. "אתה אוהב אותה! ואל תנסה להכחיש, זה כתוב לך על כל הפרצוף! אני לא מאמינה שרק עכשיו שמתי לב!"

שיימוס נאנח. "אי אפשר להסתיר ממך כלום, הא?"

הגריפינדורית חייכה חיוך ניצחון. 

"רק... אל תספרי לאף אחד, טוב?"

"אל תדאג," היא ליטפה את ידו. "הסוד שלך שמור אצלי."

היא קמה ממיטתו ויצאה החוצה מהחדר. 

"הו, ורק שתדע," היא נעצרה. "יש לי הרגשה ממש חזקה שגם היא מחבבת אותך."

הפרק הקודם		הפרק הבא