פוטר אחרי המלחמה.

הוא התעורר. היתה לו הרגשה מוזרה.

הוא היה מודאג.

הרמיוני עמדה לפניו. לא פחות מודאגת ממנו.

"הארי, ניסיתי. אבל לא הצלחתי." לחשה.

הארי שכב במיטה בחדרו. הוא לא ראה כלום.

הארי גישש מעל השידה, ובסוף מצא את משקפיו.

עכשיו ראה בברור את הרמיוני לוחשת,

את ג'יני בוכה, ואת רון. פשוט רון.

"הארי, תסתכל על עצמך!" בכתה ג'יני.

"ככל שאת בוכה זה מכאיב לו יותר." הסתה אותה הרמיוני.

"הארי, אני חושבת שאתה צריך ללכת לקדוש מנגו." אמרה הרמיוני.

"לא לקדוש מנגו!" אמר הארי, קולו היה צרוד מאוד.

זה רק הגביר את הבכי של ג'יני.

"ששש.."  אמרה לה הרמיוני.

ג'יני לא הצליחה לכבוש את הבכי.

"הארי, אתה צריך לנוח." אמרה לו הרמיוני.

"אנחנו צריכים עזרה של דמבלדור." אמר רון.

"נו באמת רון! הוא מת!" אמרה ג'יני.

"יש בבית דיוקן שלו." אמר הארי בקולו הצרוד.

"רון, תלך לקרוא לדיוקן של דמבלדור, אה,

ובדרך תקרא גם לדיוקנאות של לילי וג'יימס." פקדה עליו הרמיוני.

הדיוקנאות הגיעו.

"נו מה עכש.. ה-הארי! איך אתה נראה!" קראה לילי.

"הו-הו!" אמר ג'יימס.

"די. זוזו שניכם. תנו לי לעבור!" קרא דמבלדור.

שניהם זזו בצייתנות.

דמבלדור הסתכל על הארי.

"אני חושב שזה.." 

הפרק הקודם		הפרק הבא