אהבה בסתר

דראקו התעורר. 

שערו היה סתור, ושעונו צפצף. הוא שוב חלם עליה. 

אוף! זה מטריף אותו!

הוא קם והתלבש לפני שכל חבריו יתעוררו. השעה הייתה רק 6 בבוקר. 

דראקו ירד לארוחת הערב, מדוכדך, ומצב רוחו לא השתפר כשהוא ראה שהרמיוני גריינג'ר יושבת בשולחן גריפינדור לבדה. 

אף אחד חוץ מהם לא היה בעולם הגדול. 

דראקו התאמץ לא לחשוב עליה, והתיישב. 

המאכלים כבר היו על השולחן, ודראקו החל לאכול, אך לא היה לו תאבון. 

במקום זה, הוא פזל אל הרמיוני. 

היא נראתה מדוכדכת, וגם זלגה לה דמעה, שחתכה חתך עמוק בליבו של דראקו. הוא הביט אליה, וחשב אם כדי לגשת אליה ולדבר איתה. אולי אפילו הוא יזמין אותה לנשף שמתקיים מחר. לא. הוא לא יכול. יעשו ממנו צחוק. הרמיוני תרוץ לספר לחבריה המעצבנים עליו, וכולם יצחקו עליו. 

דראקו הסיט את עיניו מהרמיוני, אבל לא יכל להתרכז במשהו אחר שרק הוא והיא באולם. 

בסוף הוא ניגש אליה בצעדים מהוססים. 

היא הרימה אליו מבט כובש. 

"מה, מאלפוי, באת לקרוא לי בוצדמית? להעליב אותי?" נימת קולה הייתה ממורמרת. 

"לא. סתם באתי לשאול מה קרה לך." למה קולו חייב להשמע כל כך מתנשא דווקא עכשיו?

"זה ל-לא עניינך..." גמגמה הרמיוני, עיניה מתמלאות דמעות. "לך!"

"בסדר!"

דראקו הסתובב בכעס, וקרא מאחורי כתפו:

"כאילו שאיכפת לי, בוצדמית מטומטמת!"

הוא יצא החוצה, למדשאות ונאנח. 

למה הוא היה חייב לומר את זה?! למה כל כך מעצבן אותו כשמדברים אליו לא יפה, או מעליבים אותו? כי הוא יהיר. והרמיוני גריינג'ר לא אוהבת את זה. אוף!

דראקו רצה להרביץ לעצמו, וחשב שחבל שלא שאל אותה אם היא רוצה לבוא איתו, כי נראה שחבריה רבו איתה. הוא היה שואל אותה על ההתחלה. 

טוב, הוא חשב במרמור, תמיד יש את פנסי.

לעזאזל עם פנסי!

דראקו נכנס בחזרה לאולם, שכבר היו בו עוד כ2 ילדים: שניים מהפלפאף. איכס. 

השעה הייתה רק שש וחצי, והרמיוני גריינג'ר נראתה עוד יותר מצוחברת ממקודם. 

טוב, הוא ילך עם פנסי מחר. אין לו ברירה. 

"דראקו," פנסי נכנסה בצעדי דילוג אל חדר המועדון, לבושה בשמלה מחרידה ממלמלה. 

"הי," אמר דראקו בחוסר התלהבות, פנסי נראת כמו כלב אשפתות ליד הרמיוני גריינג'ר. 

"וואו, אתה חתיך!!!" אמרה פנסי בהתרגשות. 

"תודה," אמר דראקו בקצרה, חוסך את המחמאות שלא מגיעות לפנסי.

"אני כל כך מתרגשת לקראת הנשף! ואתה?"

דראקו משך בכתיפיו. 

"שנלך?"

היא אחזה בידו בהתרגשות, והוא עשה פרצוף. הם יצאו מחדר המועדון אל האולם הגדול. 

"יש סעודה! יופי! אני גוועת! דראקו, אני כל כך מתה עליך!"

קפצצה פנסי, ונישקה את דראקו על שפתיו. 

דראקו דחף אותה ממנו, לפני שהיא בכלל נישקה אותו ברצינות. יש לה שפתיים קטנות וצמוקות - ומכוערות, הוא מעדיף את שפתיה של הרמיוני גריינג'ר.

די!

מה יש לו ממנה? שיאהב את פנסי וזהו! 

דראקו החליט שיתנהג מעכשיו יפה אל פנסי, כיוון שאין לו סיכויו עם הרמיוני. 

הם התיישבו לסעודה בשולחן סלית'רין, ופנסי התלוננה:

"זה בול כמו הנשף שהיה בשנה הרביעית!"

"וזה לא היה כיף?" שאל זאביני. "וחוצמזה, עכשיו אין את הבית ספרים האחרים!"

"נכון," אמרה פנסי. "דראקו?"

מבטו של דראקו נדד אל שולחן גריפינדור. שם, ישבה הרמיוני, ידה משולבת עם ידו של דין תומאס. 

מה?!

מה הקשר בינה לבינו?

דראקו הסיט את מבטו. 

"מה, פנסי, מותק?" שאל בקול מתחנף במכוון, אבל פנסי רק שמה לב אל ה'מותק' ונראתה כאילו עכשיו דראקו הציע לה נישואין. 

"אני - אה - כלום - "

סומק בצבע סלמון מכוער הציף את פניה הזורחות. 

דראקו לא אכל הרבה, ופנסי ניסתה לשדל אותו לאכול, עד שחשב שהוא הולך להתפרץ עליה. 

בסוף, כשהיגיעו לריקודים, דראקו נאנח. הוא תפס בידה של פנסי. הוא עובר את הסיוט שהיה בשנתו הרביעית. 

הם ניגשו לרחבת הריקודים, ורקדו קצת לצלילי מנגינה יפה שלא נראה לעין מהיכן היא בוקעת. 

בסוף, דראקו התיישב, ופנסי ניגשה אליו. 

הוא התאמץ לא לגלגל עיניים. 

פנסי נצמדה אליו ונישקה אותו.

איכס!

אבל הוא לא ניער אותה, ובאמצע הנשיקה, מישהו אמר מאחוריו:

"דראקו, מישהו רוצה להגיד לך משהו."

דראקו הרים את ראשו, וראה את הרמיוני גריינג'ר, המומה, עיניה פקוחות לרווחה, וחרדה על פניה. 

דראקו נבהל לגמרי, ותוך רגע, היא כבר ברחה משם. 

הלכה ולא חזרה לנשף כל אותו הערב. 

הפרק הקודם		הפרק הבא