ג'יין כהן

זה היה ביום קיצי, תחילת החופש הגדול. הייתי בת 11. הרגשתי הרגשה מוזרה, כאילו אני חייבת ללכת לתיבת הדואר.

למרות שהיה באותו יום שביתה ולא יכול להיות שיש דואר. פתחתי את התיבה ולתדהמתי, היה מכתב בתוכה!

הסתכלתי על גב המכתב וראיתי שהיה רשום:

לכבוד: גברת כהן ג'יין

בשבילי? ממש מוזר.

במקום בול הייתה חותמת. היו ארבע חיות. נשר, נחש גירית ואריה. באמצע היה כתוב: הוגוורטס.

"הוגוורטס? מה זה?" שאלתי בקול רם, אך לא היה מי שיענה לי.

פתחתי את המעטפה בידיים רועדות מהתרגשות, והמשפט הראשון שראיתי היה:

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מה? מה זה השטויות האלה? אני קוסמת? ממש... מישהו בטח עובד עליי, חשבתי.

המשכתי לקרוא:

מנהל: אלבוס דמבלדור

(מסדר מרלין, דרגה ראשונה, מכשף גדול, קסם ראשי, מאגוואמפ עליון,

חבר איגוד הקוסמים הביאנלאומי).

גברת כהן היקרה.

אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר. אנא שלחי ינשופך לא יאוחר מה-31 ביולי.

בכבוד רב,

מירוונה מקגונגל

סגנית המנהל

רצתי הביתה וטרקתי את הדלת. אלפי מחשבות התרוצצו בראשי. "אמא!" צעקתי,

"תראי מה קיבלתי!"

"מה, ג'יין, יקירתי", שאלה אמי, שרצה לחדרי.

הראתי לה את מכתבי. אמא קראה אותו וככל שקראה יותר, נפרש על פניה חיוך גדול.

"למה את מחייכת?" שאלתי אותה.

"הו, ג'יין שלי, כמה זמן חיכיתי לזה! אני גאה בך!" קראה.

המשך יבוא...

		הפרק הבא