ג'יין כהן

"מה??", לא הבנתי.

"אחותי לבנדר הייתה מכשפה וקיוותי שגם את תיהיי".

"מה, באמת? היא דודה שלי? בחיים לא פגשתי אותה!" קראתי.

 "אני אספר לך עליה בהזדמנות אחרת. ועכשיו, תוציאי את הדף השני", אמרה אמא.

הוצאתי את הדף השני והקראתי בקול:

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

תלבושת-

תלמידי השנה הראשונה נדרשים להצטייד בפרטי הלבוש הבאים:

1. שלוש גלימות עבודה פשוטות (צבע שחור).
2. כובע מחודד פשוט אחד (שחור) לשימוש יומיומי.

3. זוג אחד של כפפות (מעור דרקון או מחומר דומה).

4. גלימת חורף (שחור, אבזמי כסף).

נא לדאוג שכל בגדי התלמיד יישאו תווית עם שמו."

המשכתי לקרוא עד שהגעתי לקטע עם השרביט.

"שרביט?!?" נדהמתי.

אמא חייכה ואמרה: "כן, שרביט. עם מה את חושבת שתעשי קסמים?"

"באמת לא חשבתי על זה." אמרתי והמשכתי לקרוא.

"ציוד נוסף-

1 שרביט

1 קדרה (ברזל, מידה 2)

1 מערכת בקבוקים (זכוכית או קריסטל)

1 טלסקופ

1 זוג מאזניים מנחושת

"איפה קונים את כל זה?" שאלתי.

"בלונדון." אמרה אמי.

"מה?" התפלאתי. "את כל זה?"

"כן", צחקה אמא. "אם יודעים לאן ללכת".

"וגם כתוב כאן..." הוספתי. "שאפשר להביא ינשוף. אמא, נכון שמותר לי?"

"כן", אמרה אמא. "מותר לך".

כל כך שמחתי עד שקפצתי על אמא בחיבוק דוב. תמיד רציתי חיית מחמד.

"זה בסדר", אמרה אמא שכמעט נמחצה.

"רגע... עם איזה כסף נקנה את זה? כסף רגיל?"

"עם כסף של קוסמים", ענתה אמא.

"מה??? יש לקוסמים כסף?" צחקתי.

"בטח!"

"וגם לנו יש?"

"לא, אבל אפשר להמיר כסף רגיל לכסף של קוסמים." הסבירה אמא. "ויש גם בנק של קוסמים".

"ואוו!" התרגשתי. "פעם ראשונה שאני כבר ממש רוצה ללכת לבית הספר!"

"יש לך עוד חודשיים לחכות", אמרה אמא.

הפרק הקודם		הפרק הבא