שובו של המלך

נשימה עמוקה.

הוא הביט בשיקוי הירוק הזרחני, ואז שיחרר מעט אוויר. הוא עבר להביט סביבו, לא בטוח אם מה שהוא רואה זה קיר המערה או שזו האפלה שלא מתפוגגת, מביט במים השחוקים והמבריקים, דמויי הזכוכית.

"קריצ'ר," הוא אמר בשקט, גרונו יבש מעט, קולו צרוד.

"כן, אדונילי רגולוס?" ענה קריצ'ר. הוא אמנם לא אמר את זה בקול, אבל רגולוס הבין את הטון שלו. טון מיוחד שהתפרש בראשו כ"בבקשה אל תעשה את זה," מבט מתחנן לרחמים.

"לא שאלתי, אני חושש..." אמר רגולוס, מביט עמוק לתוך השיקוי, כאילו הוא רואה את ההורקרוקס בפנים. "אבל... איך זה מרגיש?"

"מרגיש?"

"השיקוי, האם הוא מכאיב? כלומר, סליחה, ברור לי שהוא... הכאיב לך... אבל איך, בדיוק?... שאני..." הוא עצר, מנסה לגעת בשיקוי שוב, אצבעותיו נעצרות שלושה סנטימטרים לפני הנוזל. "שאני אדע למה לצפות."

"טוב, אדונילי רגולוס... זה..." קריצ'ר הביט באצבעות של אדונו, שסגרו על קצוות הקערה המוגבהת. היא חיפש את המילים המנחמות ביותר.

"תגיד את האמת בבקשה," אמר רגולוס, בקול מעט חלול. "אני לא רוצה שתעודד אותי, רק שתספר לי איך זה מרגיש. באובייקטיביות."

"זה כואב, אדונילי, מאוד."

"התייבשת, נכון? רצית מים?"

"כן, אדונילי רגולוס."

"אז זו התייבשות."

"וגם... גם, זכרונות כואבים עלו-עלו בראשו של קריצ'ר, הזיכרון הנוראי-נוראי ביותר מכל זכרונותיו-"

הגמדון החל לרעוד מעט, ורגולוס הניח יד על כתפו. הוא הביט בעיניו של הגמדון, שעדיין רעד תחת ידו, הוא נראה מסכן לחלוטין.

רגולוס משך את הגמדון לחיבוק ארוך, והגמדון אחז בחוזקה בשולי המעיל הארוך השחור שלו. הוא משך אותו אליו בכוח. "א-אדוני-לי ר-רג-רגולוס-" הוא התייפח מעט על כתף אדונו, והנער החיוור רק ליטף את גבו של הגמדון בעדינות. "בבקשה ממך- אדונילי רגולוס, אדונילי של קריצ'ר, בבקשה ממך, אל תעשה את זה- מה תגיד גבירתילי של קריצ'ר, מה יגיד אדונילי אוריון- מה תעשה המשפחה- המשפחה של אדונילי- המשפחה של קריצ'ר-" קולו של קריצ'ר נשבר והפך ליבבה, והוא חיבק את אדונו בכוח. "אדונילי תמיד נדיב כל כך את קריצ'ר- נחמד אליו כל כך- בבקשה אדונילי, מה יעשה העולם בלי רגולוס שלו-"

"העולם..." מלמל רגולוס בעודו מרגיע את קריצ'ר בליטופים עדינים על גבו. "העולם יהיה מקום טוב יותר."

"אדונילי לא יכול לדבר ככה!" זעק קריצ'ר בכאב, מועך את רגולוס בכוח מפתיע.

"הוא יהיה מקום טוב יותר-" המשיך רגולוס, מתקשה מעט לנשום, "-כי בלי השרשרת הזו, אדון האופל יעלם. בלי אדון האופל, העולם יהיה מקום טוב יותר." הוא אילץ את קריצ'ר להניח לחיבוק והביט בעיניים הדומעות של הגמדון. "מישהו יוכל להביס אותו. הוא יעלם, ולא יחזור עוד."

הגמדון נראה שבור לחלוטין.

"קריצ'ר, בבקשה תשתלט על עצמך," אמר רגולוס, חוזר לעמוד על רגליו. "עוד לא סיימנו." הוא חזר להביט בשיקוי. "בבקשה תסלח לי, קריצ'ר, על כל הסבל שאני גורם לך."

קריצ'ר משך באפו בכוח, והנהן מעט. "קריצ'ר יעשו-יעשה הכל הכל כדי לעזור לאדונילי," הוא אמר בקול חלוש, משתדל להיות חזק.

"אני יודע, תודה לך על כך." רגולוס חייך אליו חיוך רך. "תוכל בבקשה לתת לי את הכוס?"

קריצ'ר העניק לו כוס ביד רועדת.

"תשמור על ההורים שלי כשלא אהיה," הוא ביקש. "ותשוב מאוד, קריצ'ר, תשמיד את השרשרת. אם לא תעשה את זה, ההקרבה שלי היא לחינם."

הגמדון, רועד עדיין בניסיון לא לבכות, הנהן.

"אני סומך עליך. אל תאכזב אותי בבקשה. ותעשה הכל כדי להגיע לשרשרת, אם אני אפסיק לשתות..." השיקוי כאילו בהה בו חזרה, מאיים. "תכריח אותי עד שלא צריך יותר."

קריצ'ר הנהן פעם נוספת, ורגולוס מילא את הכוס בנוזל. "לחיי," הוא אמר לעצמו, בקול חרישי, והרים את הכוס לגובה העיניים רק לרגע. ואז, הוא שתה את השיקוי.

רגולוס הצליח שלא לירוק את השיקוי מפיו. זה היה נורא, בערך כמו לשתות מדבר מזוהם. הוא הרגיש את עצמו מתייבש, וחש בתחושה שהרגיש פעמים ספורות בלבד בחייו, כאילו סוהרסן מתקרב, איך כל מחשבה שמחה נגזלת ממנו...

ביד רועדת מעט, הוא הכניס את הכוס חזרה לשיקוי, ומילא אותה מחדש. אחרי הכוס הזו ברכיו קרסו תחתיו והוא מצא את עצמו על הרצפה, ידיו עדיין אוחזות בשולי הקערה, הוא ניסה להרים את עצמו, אבל לפתע קלט כמה הוא עייף... כמה הוא צמא...

"קריצ'ר," הוא אמר, גרונו סדוק, וקריצ'ר ציית מיד. בכאב גדול מנשוא, הגמדון החל להשקות את אדונו.

דמות עלתה מול רגולוס. פנים שהוא הכיר טוב מדי. "אל תלך," הוא אמר מיד. "אל תעזוב אותי-"

הוא שמע את קריצ'ר במעומעם לצידו.

"אל תלך- אני אעשה הכל- אני- אני-" מה? מה הוא יכול לעשות?

אצבעות סביב הלסת שלו, פותחות את פיו הכוח. עוד אחד, משקה אותו תרופות, משקה אותו רעלים מאריכי חיים, או בעצם זה עוד הילאי? מכריח אותו לשתות סם אמת? מתי תפסו אותו?

אבל הוא היה צמא כל כך, הוא שתה כל דבר.

ואז סיריוס שב והופיע מולו, אגרוף קמוץ, דם על אצבעותיו, כאילו הוא פוחד ממה שהוא עשה, רק כאילו. "אל תעזוב!" קרא רגולוס בדמעות שלא נותרו לו לבכות, שכן הוא הרגיש שכל נוזל אחר בגופו נעלם. הוא הרגיש זיעה קרה, ראה את סיריוס מתרחק- "בבקשה אל תעזוב אותי-" הוא קרא, מנסה לשלוח יד קדימה, לעקוב אחריו, נואש- "קח אותי איתך- נחיה ביחד-" עוד שיקוי, הוא ניסה להתנער, לעקוב אחרי סיריוס, אך שתה הכל כשהיד שלא יכל לזהות את בעליה הכריחה אותו. "אתה ואני, אני נשבע- אל תעזוב אותי- אל תשאיר אותי לבד, אני צריך אותך!" עוד שיקוי, הוא צרח בכאב כשאחיו הגדול נעלם, רק חושך בעיניו. "עוד קצת, אדונילי," הוא שמע ברקע, וקריצ'ר הגיש לו עוד נוזל בתוך כוס. רגולוס כמעט חטף את הכוס ושתה בצמא שכמוהו לא חש מעולם.

הוא הרגיש את עצמו נחלש ונפל לשכיבה. "מים," הוא ניסה לומר, קולו חלש, צרוד ושבור כל כך שבקושי זיהה אותו. "מים..."

"אדונילי- אדונילי רגולוס לא סיים את השיקוי-" קריצ'ר הרים את ראשו מהאדמה והכריח את בעליו לשתות, ואז בעדינות הניח את ראשו של אדונו על האדמה הלחה שוב.

"מים..." התחנן רגולוס ועצם את עיניו, עיניו צחקו עליו, מאלצות את המים הנותרים בגופו לברוח בעודו בוכה, חלש, מנסה לזוז.

"אדונילי-" הוא שמע את קולו של קריצ'ר נשבר, והתמקד מעט.

"ה... השר..."

"השרשראות הוחלפו, אדונילי," אמר קריצ'ר מיד. "מים," הרים הגמדון את ראשו של רגולוס והשקה אותו במים קרים. רגולוס אחז בכוס כאילו הוא ימות אם לא, ואז הרגיש נגיעה באחת מרגליו. "קריצ'ר?" הוא שאל, ואז ראה שמה שאחז בקרסולו אינו גמדון בית. זה גם לא נראה אנושי, אבל גם לא נראה לא אנושי.

חיז"לים, רגולוס זיהה במעורפל. חיז"לים קפואים ורטובים ששהו במים. "גאוני, אדון..." הוא מלמל חלושות בעוד החיז"לים מתרבים סביב וגוררים אותו יחד למים. "גאוני... כמובן..."

הוא צפה בקריצ'ר המאובן, בו החיז"לים לא נגעו כל כך. "לך," הוא אמר בקול שבור, וחייך אליו כמיטב יכולתו. "רוץ, קריצ'ר, תשמיד אותה... את השרשרת..."

קריצ'ר עדיין הביט בו, דומע, מתחנן לעזור.

"זו פקודה," הוסיף רגולוס בקול רך ושבור, ומבט שאומר שלום ולא להתראות.

קריצ'ר נעלם.

"אבל... איך החיז"לים שלך לא נהרסים... אדון... איך הם לא נרקבים..." הוא שאל, כאילו מצפה לתשובה, בעוד מי קרח חודרים מבעד לנעליו ומכנסיו. "אלא..." מוחו, גם אם לא צלול, היה עדיין חד. גלגלי השיניים בו עדיין הסתובבו, בקושי. המחשבות נתנו בו תושיה מחודשת. "אלא אם כן... המים שלך..." מים חדרו את חולצתו "כן... אדוני... כמובן... כמה גאוני..." רגולוס חייך מעט, וכשהמים פגעו בסנטרו הוא לקח נשימה עמוקה ועצם עיניים.

ואז, קור פגע בעורו. הוא פקח עיניים, עדיין מביט סביב, נראה שהמהומה נרגעת. הוא הרים מבט אל שטח פני המים, ריאותיו עדיין מלאות באוויר עד כמה שהוא יכל, אור ירקרק ריצד למעלה, ואז המים השחורים נרגעו והכל קפא במקומו.

שלומות, חובבי רגולוס! [נראה לי שבשלב הזה אתה חייב להיות חובב רגולוס כדי לקרוא פאנפיקים שלי] אל תדאגו, זה לא פיקצר ופרקים נוספים עתידים לבוא.
כעיקרון הפאנפיק מקורי, אבל את הרעיון לקחתי מפוסט טאמבלר. בפוסט הוא ספויילר לפרקים הבאים [פוסט קצר באנגלית, לא פאנפיק מתורגם אלא רק רעיון קצר שמועבר בדרך לא ספרותית, חמש שורות בערך, קישור יהיה כאן ובתגובות. מי שקורא את הפוסט מתבקש לא להשאיר ספויילרים בתגובות, לא הייתי רוצה להרוס לאנשים שבחרו לא לקרוא אותו]. במידה וספויילרים מסוג זה מפריעים לכם אני אודיע לכם מתי עברנו את החלק הזה ותוכלו ללכת ולעיין בפוסט.
הפוסט:
http://marauders4evr.tumblr.com/post/147453268162/oooh-or-imagine-this-so-harrys-in-the-crystal
תודה על הקריאה ואני אשמח לתגובות אם תוכלו.

		הפרק הבא