"ואתה תדאג לקיים את ההבטחה שלך, נכון?" שאלה מירטל. "ברור." ענה טום, "רוצה אולי..." טום היסס. "רוצה אולי ננסה להיות... הממ... חברים?" "חברים?" שאלה מירטל, מופתעת מבקשתו. "אתה מתכוון..." "ידידים." קטע אותה טום, הוא נבהל. הוא לא רצה שהיא תחשוב שהוא מתחיל לפתח רגשות כלפיה. אך לפני שהספיק להרהר על כך, מירטל ענתה בהתלהבות. "בשמחה! אני אשמח שנהיה ידידים! האמת היא, שאני זקוקה לקצת חברה." טום העלה חיוך על פניו, וכך גם מירטל. "מעולה." ענה טום, למרות שהבין בליבו שהוא העדיף יותר מידידות, אך הוא תמיד יהיה שמח להיות לידה. "מעולה." חזרה אחריו מירטל, נירגשת כולה. 'אולי זה יתפתח ליותר מסתם ידידות...' חשבה לעצמה מירטל וציחקקה לעצמה. טום, שלא ידע מה מצחיק אותה, לא היה יכול להתאפק... מרוב שאהב את החיוך שלה, שלא היה הכי יפה... אז הוא הרגיש צורך לצחוק יחד איתה. אך לפתע, הגיחה ילדה בעלת שיער צבוע בסגול ועיניים כחולות, ששמה היה אנאבל, והשמיעה צרחה חזקה, שגרמה בבת אחת לטום ומירטל להפסיק לצחוק. היא צעקה, "טום! מה אתה עושה בשירותי הבנות?" טום מיהר להסתלק, הוא היה כל כך שקוע במירטל,עד שלא שם לב שכל הזמן הזה הוא היה בשירותי הבנות. טום רץ מהר חזרה לבית סלית'רין ומירטל נשארה בשירותים. אנאבל פנתה אל מירטל בהבעה מוזרה על פניה, ״היי, מירטל. מה טום עשה בשירותי הבנות?" מירטל היססה, "שלום, אנאבל." אמרה מירטל וחיפשה תשובה, "אולי הוא התבלבל." "אבל היה נראה לי שאת והוא דיברתם..." אמרה אנאבל. "כן, הוא חשב שפה זה שירותי הבנים. התווכנו קצת עד שאת הגעת וצעקת עליו." אמרה מירטל, נבוכה, מפחדת שאנאבל תתפוס אותה על שקר. אך אנאבל, שלא הייתה חכמה במיוחד, הניחה לה ונכנסה לשירותים. מירטל נשמה לרווחה, היא הייתה בטוחה שעוד רגע קטן שאנאבל הייתה מדברת איתה, היא. הייתה מסתבכת בצרות. מירטל יצאה משירותי הבנות, ״טום?״ שאלה מירטל, ״אתה כאן?״ ״כן.״ ענה טום, כבר לא מדמם מהאף. ״שמעתי את השיחה שלכן... למה שיקרת לה?״ ״האמת, אני לא יודעת למה שיקרתי...״ אמרה מירטל, מסמיקה מרוב מבוכה. ״או-קי... את קצת מוזרה...״ מירטל התעצבנה, ״אבל אני אוהב את זה!״ מיהר טום להוסיף. ״אני אוהב מוזרות. באמת.״ מירטל ציחקקה. ״אתה נחמד, אתה יודע?״ "לא הרבה חושבים כך." אמר טום בשקט, הבעה עצובה על פניו. מירטל השיבה, "כן, גם הרבה לא חושבים כך עלי. זה בגלל שאיש לא ניסה להכיר אותי. אני..." " 'בודדה'." השלים טום את משפטה, במבט עצוב. "גם אני בודד."
|