אחותו של דאדלי

ויתור זכויות לג'יי. קיי. רולינג.

ג'יין בת האחת עשרה היא בתם של ורנון ופטוניה דרסלי.

יומני היקר,

היום בבוקר קיבלתי מכתב ממש כמו של הארי!

בינתיים סיפרתי רק לו כי ידעתי שאם אימא ואבא ישמעו על זה, זה לא ימצא חן בעיניהם.

אני מאוד מתרגשת לנסוע להוגוורטס, אבל אני לא חושבת שההורים שלי יסכימו לי לנסוע לשם.

במיוחד בגלל שגם הארי יהיה שם.

הארי סיפר לי שזה יהיה ממש כיף.

אבל איך אספר לאימא ואבא?

הם נורא יתאכזבו ממני.

לא שזה כל-כך משנה לי, כי גם ככה הם לא התייחסו אלי יפה כמו שהתייחסו אל דאדלי.

הארי מעודד אותי לספר להם, אבל אני לא יודעת איך.

החלטתי לספר להם הערב.

זה היה בזמן שאכלנו ארוחת ערב, התחלתי לדבר, לא כל­-כך ברור, עד שהם אמרו לי שלא הבינו מילה ושאני צריכה להתחיל הכל מההתחלה.

התחלתי לדבר. שוב.

 לא ישר על הוגוורטס, כי פחדתי מהתגובה שלהם, אך בסוף הבנתי שאין לי ברירה.  

אבא ואימא לא כל-כך התלהבו מהרעיון.

הם התחילו לצעוק עלי.

ביום שאחרי הם כלאו אותי בחדרי. אם לפחות הייתי עם הארי לא הייתי משתעממת כל-כך.

אולי הוא היה מספר לי עוד סיפור על הוגוורטס.

בערב, בחדרי, שמעתי קול מבחוץ.

'מה זה הרעש הזה?', חשבתי לעצמי.

'נראה לי שזה בה מהחלון,' עניתי לעצמי מיד.

הלכתי להסתכל בחלון ופתאום ראיתי מכונית מעופפת.

"ואוו!", אמרתי, "זאת מכונית מעופפת!"

בפנים היו שלושה נערים שלא הכרתי.

"ג'יין, תכניסי את הדברים, אנחנו נוסעים." אמר הארי.

"יש לי פה רק כמה בגדים, " עניתי.

"אפשר לקנות לה דברים בסמטת דיאגון," אמר אחד הנערים.

"אין לי מושג  מה ואיפה זה סמטת ד - דיאבגדון אבל בסדר " הסכמתי

ארזתי את הבגדים שלי ועליתי על המכונית.

ניסיתי לקפוץ מהחלון אל המכונית, אבל רגע לפני ורנון תפס אותי.

"את לא הולכת לשום מקום!" אמר בקול מטורף.

"בסדר, ואתה תהפוך לחזיר, אם לא תעזוב אותה," אמר הנער השני וכיוון אליו את שרביטו.

"היינו צריכים לעשות לדאדלי ניתוח כדי להוריד לו את הזנב המטופש הזה!" צרח ורנון, שמרוב פחד עזב אותי.

קפצתי אל המכונית, ויצאנו לדרך.

כעבור חצי שעה נחתנו והסתכלתי סביב. ראיתי בית מרופט ועקום שנראה כאלו הוא הולך לפול.

 אני רגילה לטכנולוגיה המודרנית, אבל כאשר נכנסתי הבנתי שזה הרבה יותר מגניב.

 הכלים שתפו את עצמם, שתי מסרגות סרגו משהו נראה לי כמו צעיף או סוודר, וכל הבית עשה דברים כאלו.

 שעה לאחר מכן נכנסה אישה שנראתה ממש נחמדה, אך היא קצת הפחידה אותי כשהתחילה לצעוק על הנערים – שהבנתי שקוראים להם פרד וג'ורג' –  על שלקחו את המכונית של אביהם, אך אלינו (אני והארי) היא הייתה ממש נחמדה.

היא שאלה אותנו אם אנחנו רעבים או עייפים, ואחרי שהתברר לה שאני הולכת להוגוורטס היא אמרה שלמחרת נלך לסמטת דיאגון.

ושוב שאלתי את עצמי מה זה 'סמטת דיאבגון'.

		הפרק הבא