אחותו של דאדלי

למחרת בבוקר העירה אותנו מולי בשבע.
אכלנו לארוחת בוקר חביתה וסנדביץ' ומולי הראתה לנו איך להשתמש באבקת פלו.
זה היה ממש מגניב: היינו צריכים לפזר קצת מאיזה אבקה מוזרה לתוך האח, ואז (זה היה הקטע הכי מפחיד. ממש פחדתי אבל לא רציתי להראות חולשה) מולי כנראה הבינה שאני מפחדת ועודדה אותי.

היינו צריכים להיכנס לתוך האח.

כשנכנסתי חשבתי שזה יהיה חם ואני אקבל כוויות, אבל במקום זה הייתה לי מין הרגשת הקלה (כנראה בגלל שלא נשרפתי).

הייתי צריכה להגיד "סמטת דיאגון" בקול מאוד ברור.

זה היה נורא מלחיץ, כי אם לא הייתי אומרת את זה ברור הייתי מגיעה למקום אחר, אבל למזלי הצלחתי והגעתי למקום הנכון.
קודם הלכנו אל מדאם מלקין.
ביקשנו גלימות ומדדנו.

אני מצאתי לי כמה גלימות יפות במידה שלי והמשכנו.

הלכנו לחנות חיות מחמד ואז גברת וויזלי שאלה אותי איזה חיית מחמד אני רוצה.
הייתי צריכה לבחור ינשוף, חתול או קרפדה.
מה קרפדה? חשבתי לעצמי וישר הורדתי אותה מהרשימה, אבל עדיין הייתי צריכה להחליט בין ינשוף לחתול.
מאוד אהבתי חתולים, הם כאלה חמודים, אבל אחרי כל הסיפורים של הארי על הוגוורטס הבנתי שאני לא ירצה כל פעם לקחת ינשוף של בית-הספר וחוץ מזה יהיה נחמד שיהיה לי ינשוף.

בחרתי אחד די יפה.

הוא היה חום לבן וקראתי לו אדוארד.
כשיצאנו ראינו נער חיוור עם שיער בלונדיני.
הארי לחש לי בשקט שקוראים לו דראקו מאלפוי.
הוא אמר את זה בטון של שנאה ולא הבנתי למה.

הוא נראה חמוד וחשבתי שאולי הארי מקנא בו.

הבטתי בנער  ולחשתי להארי: "איזה חתיך!, גם הוא לומד בהוגוורטס?", וקיויתי לתשובה חיובית.
הארי כמעט התעלף.

"את מתכוונת למאלפוי?" שאל הארי לא מאמין.

"כן, הוא ממש חתיך", השבתי.

"טוב, אולי", הסכים הארי בגמגום, לא מרוצה.

"אבל הוא ממש לא כמו שהוא נראה", הזהיר אותי במהרה.

רציתי לומר משהו, אבל שתקתי כי מאלפוי כבר היה לידנו.

"היי, פוטר", אמר בשנאה.

אוקיי, הם לא אוהבים אחד את השני, ציינתי לעצמי עובדה.

מוזר שהארי לא סיפר לי עליו כלום, חשבתי.

"התידדת אם עוד בוצדמית מסריחה?", צחק מאלפוי.

"על המושג בוצדמית הארי סיפר לי", אמרתי בכעס.

"צדקת", סיננתי להארי.

הארי רתח מזעם ונתן למאלפוי אגרוף בפרצוף.

ירד לו מלא דם מהאף.

הם הסתכלו אחד על השני בשנאה וזה כבר התחיל להפחיד אותי.

"די, תירגעו כבר שניכם!", צעקתי והם נסוגו צעד אחד לאחור, עדיין מסתכלים אחד על השני בשנאה.

פתאום מאלפוי הוציא שרביט.

אוי לא, חשבתי לעצמי.

"רון, פרד, ג'ורג', פרסי, שמישהו יבוא!", צעקתי ורק אז הבנתי שהם לא כאן.

לאן הם הלכו, לעזעזל?

התחלתי להכנס ללחץ.

בשלב הזה גם הארי היה עם שרביט שלופה ומאלפוי התחיל לצחוק עלי בלגלוג.

"איזה פחדנית הבוצדמית שלך, הארי", אמר וצחק.

"היא לא בוצדמית!", שיקר הארי.

"רגע, זאת לא בת הדודה שלך?",שאל מאלפוי, קצת נבוך.

"לא", המשיך הארי לשקר במצח נחושה, "זאת חברה של ג'יני."

"באמת התיידדתי עם ג'יני ביומיים האחרונים, היא סיפרה לי כמה היא מתרגשת לקראת השנה הראשונה בהוגוורטס ודיברנו עוד קצת", אמר הארי.

ואז, בלי שום הזהרה מוקדמת, מאלפוי צעק: "אבדה קדברה!", וכיוון את השרביט להארי.

הפרק הקודם		הפרק הבא