אני? למות?

ההמשך לשיחה מהפרק הקודם, קריאה מהנה!

"תקשיב הארי, אתה זוכר, לפני 19 שנה, כשסנייפ נפטר, הוא הביא לך זיכרון, ועוד לא השתמשת בו. אני חושבת שהוא יגלה לך מה אתה צריך לעשות." אמרה ג'יני לפתע.

"אני חושב שאת צודקת, אני אבקש מהרמיוני שתביא לי את הזיכרון." הארי אמר תוך כדי ריצה איטית, כי כבר לא היה ילד.

"הרמיוני! תביאי לי את הזיכרון של סנייפ! אני לי זמן להסביר! נו! מהר!" הארי אמר בקוצר זמן.

"טוב טוב חכה, הנה, קח" הרמיוני נתנה להארי את המבחנה, בה נשארו דמעותיו האחרונות של סנייפ.

הארי לקח בחוזקה את המבחנה מהרמיוני ו.. היא נפלה! היא נפלה ונשברה! ודמעותיו של סנייפ לא יהיו עוד, ואין עוד ממנו בעולם.

והארי לא ידע מה יהיה צריך לעשות, והוא עצוב. עצוב ביותר.

אין לו זמן להתייפח, והרמיוני חזרה לקרב, ואין מה לעשות, זה ישאר כאן לעד.

הארי חשב על מה שג'יני אמרה וחשב שהיא צודקת. אז הוא הלך, ליער האסור, ההזדמנות שהייתה לו לפני 19 שנה, והנה הוא מבצע אותה, עכשיו.

הוא הלך בדרך שאין לה סוף, והוא הגיע, לא בטוח אם למוות או להמשך החיים, אבל הוא הגיע, הוא חשב להסתובב ולברוח, אך וולדמורט בדיוק הסתובב. 

הוא הפנה את שרביטו כלפי הארי וצעק "אבדה קדברה!".

ואיזו טעות חמורה! כי ג'יני טעתה! ההורקרוקס כבר הושמד אצלו! וזה רע!

זאת אומרת, הארי מת, ולא ישוב עוד, וולדמורט קיבל את גמולו, ואין איש שיוכל לעצור אותו עכשיו!

אבל...מימה?

אז, מורשתו של הארי הסתיימה, ואין עוד תקווה, רק בגלל טעות אחת חמורה!

הפרק הקודם		הפרק הבא