רומן אסור

הרמיוני לא ישנה כמעט בכלל הלילה, המיטה הגדולה הייתה ריקה מתמיד והרגישה קרירה מאוד, לא משנה כמה ההסקה פעלה בבית. מתחבטת ומסתובבת, וכמעט קמה לדבר עם רון ובסוף לא. רון ישן למטה בחדר האורחים, כשזה קרה לפני חמישה חודשים בפעם הראשונה, הרגישה מוחמאת ומאושרת שבן זוגה דאג שמא תתעורר וישן במקום אחר למענה, אבל היום, הלילות בלעדי רון הפכו לשגרה ונדמה היה שרון ממש גר בחדר האורחים שבקומת הקרקע, ועל אף שהמרחק הפיזי בינם היה גרם מדרגות אחד מעץ, המרחק הרגשי היה עצום פי כמה. היא קמה, נמאס לי להתהפך במיטה כבר חשבה לעצמה. הרמיוני קמה לספרייה, אף אדם שפוי בדעתו לא מחזיק כמות כזאת של ספרים,בטח לא בחדר השינה גיחכה לעצמה הרמיוני, היא הסתכלה על המדפים העייפים תחת משקל הספרי עבי הכרס, בין "מעשיות בידל הפייטן" ל"פיתוחים של המאה ה-21 בעולם השיקויים", נח לו ספר בעל כריכה חומה מעור, מזמינה וחמימה – אלבום החתונה שלה ושל רון. היא שלפה אותה בשקט ופתחה מיד בעמוד השני (העמוד הראשון היה הקדשות של האורחים), בתמונה הראשונה היא ורון הסתכלו זו על זה קפואים, הוריה התעקשו שיהיה צלם של מוגלגים, כדי שיוכלו להראות לחבריהם בבוא הימים (על הצלם הוטל לחש קונפדורוס, וגם על האורחים המוגלגים) ובתמונה השנייה היא ראתה את רון והיא עומדים מחוייכים, מימינה ג'יני וויזלי ולונה לאבגוד ומשמאלו של רון, לבוש בחליפת טוקסידו מוגלגית שחורה עם עניבת טורקיז שתאמה את עיניו בדיוק מוחלט, את הארי, העיניים הללו הרגישו כאילו הן קודחות לה באחורי הראש, החיוך הקפוא הזה שכולו היה שמחה טהורה על כך שחברו הטוב בעולם זכה להתחתן עם הילדה הקטנה שפגש ברכבת להוגוורטס. ופתאום היא שמה לכך שרון בתמונה, בחליפה חומה סגלגלה שגברת וויזלי נשבעה שהכי מחמיאה לו, מסתכל עליה בהערצה על כך שבחורה כמו הרמיוני תסכים להתחתן איתו. היה ברור לכל אחד כשהיו נערים שהזיווג ההגיוני היו הארי והרמיוני, שניהם חכמים, מוכשרים והכימיה בינם הייתה מעולה, אבל בגיל 17, כשעננת המוות של הלורד וולדמורט ואוכלי המוות מרחפת מעל ראשם, לא הייתה בינהם שום תקשורת שהיא לא חברית בלבד. אבל היום...

אחרי שהלורד וולדמורט הובס, החגיגות נגמרו והחודשים עברו במהירות מראיון לראיון עבודה. לאחר מחשבות אין קץ, הרמיוני בחרה לעבוד בקדוש מנגו כמרפאה, ציונים היו לה הרי והיא הייתה מפורסמת כמעט כמו הארי עצמו לאור כל האירועים,ולמרות זאת ינשופי דואר נחתו לביתה עם הצעות עבודה חדשות כמעט כל בוקר, וגם מעטפה שחורה עם כיתוב כחול, של לשכת ההילאים. היא חשבה בזמנו שלגשת להכשרה של שלוש שנים זה המון וכבר התמודדה נגד כוחות האופל מספיק, אבל לא הזיק לנסות ואפילו רון עודד אותה. וכך מיון ועוד מיון הפכו למסלול ופתאום היא בהכשרה מתקדמת והרצון להיות מרפאה נגוז כלא היה. רון לא עבר את המיון השני (שיקויים ושינויי צרורה מתקדמים) ולא הסכים לנסות בשנית, שגאוותו נפגעה מאוד כשהארי והרמיוני צלחו בקלות את המבחנים והמשיכו למסלול קשה יחדיו. כיוון שנכנסה להריון פעמיים בתחילת השירות, הארי התקדם יותר בהיררכיית ההילאים והפך לראש צוות, הוא הצליח לזקוף לזכותו לכידה של כנופיית ענקים שהמיתו טרור על עיירת מוגלגים ביחד עם הצוות המיומן, ולכן כשראש הצוות היגינס נהרג בתאונה מצערת (טייל עם משפחת אשתו המוגלגית במצוקי דובר ללא שרביט והחליק ממצוק) הארי מונה לראש הצוות, ועשה זאת בהצלחה יש לציין, הרמיוני הצטרפה אחרי חופשת הלידה וגם היא במהירות התחילה לצבור לעצמה שם של הילאית משובחת. לאחר שהארי גייס אותה לצוות במשימת התצפיות הממושכת, היא חשה הקלה לצאת מהבית קצת ולעבוד על פרוייקט רציני. התצפיות עבדו כמו שעון, היו להם קרוב לעשרה עדויות על מכירה של כלי לחימה משומשים, והם החלו להתקדם במעלה השרשרת לגילוי המנהיג של כל הרשת, אחרי שהטילו על עצמם לחשי הנגזה וריגלו אחרי ביתו של גורפונס, יצרן של כלי לחימה מזוייפים ומפיץ אזורי שגר בבקתה שעל גגה נח נשר מפוחלץ ונראה שחימר סתם את החורים שהברד של החורף שעבר יצר, החלה התקרבות משמעותית בין הארי להרמיוני. (רון עבד כשושואיסט ועל אף שעבודה זו סודית, מעניינת היא לא, והיא גם לא דורשת שעות עבודה לא שגרתיות ולכן יכל לשמור על הילדים בזמן שהארי והרמיוני בשליחויות ברחבי בריטניה)

באופן מוזר שהיא לא יכלה להסביר, הארי עורר בה הרגשה מוזרה, בכל פעם ששכבו בתצפיות וניסו לשנות תנוחה כדי לא לקפוא על האדמה הקרה, רגליהם התחככו, או שכף ידו נגעה בידה בעדינות שהחלה לנקר מעייפות, ופתאום שערותיה סמרו, ופניה הסמיקו, למזלה הייתה תחת לחש הנגזה ושמחה שהארי לא רואה או חש, אבל בתוך תוכה ידעה שהוא שינה את התנהגותו אליה, מיחסים של אחים ועד לחברי צוות ופתאום למפקד צוות וסגניתו, היה שם משהו מעבר. היא נזכרה בפעם האחרונה שדיברו, כשחזרו להגיש דיווח על חבילת קלף באורך 6 מטרים, שלושה שבועות קשים של תצפיות ועבודה מעולה של מקפיניגן והיגינס בשוחד של גובלינים והתחזות לקונים פוטנציאלים.

"אז אממ...הגיע הזמן לזוז" אמר הארי לאט, היא ראתה שהוא מנסה לנטות קדימה להגיד לה שלום בחיבוק לפני שהתעתקה, אך הרגישה שלפתע יכולת התזוזה פשוט נעלמו מרגליה.

"כן אני בדיוק הודעתי לרון, אוי הארי אתה מדמם" היא לפתע שמה לב שעורפו של הארי טיפטף טיפות קטנות במורד שרוולו

"זה שום דבר" ביטל אותה הארי "כשהתארגנו להתעתק וקיפלתי את האוהל ענף חד דקר אותי, אני אטפל בזה בבית"

"שטויות, אני אטפל בזה, ג'יני תרצח אותך אם תדע שהנחתי לך לדמם על השטיח החדש שלכם, וחוץ מזה אני אשמח להתאמן קצת על לחשי ריפוי, כמעט ולא יוצא לי למזלנו" היא הרימה את שרביטה ולחשה הילריו וונדו וכשקצה שרביטה נגע בהארי הפצע נמוג מיד, היא ניגבה את הדם מהעורף שלו כדי לוודא שלא פיספסה שום פצע וראתה שהארי פשוט עומד המום במקומו, היא השאירה את היד על עורפו, הוא התנדנד קצת ונדמה לה שהוא נאבק ביצרים פנימיים אפילו יותר ממנה באותה רגע, עיניו הירוקות חרכו את מבטה כמו להבות, המרחק בינהם לא עלה על סנטימטרים ספורים.

"שכחת את הדיווח על הוצאות הכסף שהקצנו לכם, השר יהרוג אותי אם יחרגו אפילו מאונייה מהתקציב הנתון, אתה יודע איך זה" צעק בלינד מרחוק, בלינד היה האחראי על הלוגיסטיקה בלשכת ההילאים. הרגע נקטע והארי והרמיוני התרחקו אחת מהשנייה במהירות.

  "בטח בטח" מילמל הארי מהר "יום ראשון אני אגיש לך בעצמי" אמר בחיוך מעושה, הרמיוני הרגישה שהתחושה חוזרת לרגליה וידיה והחליטה לעוף משם מהר ככל האפשר, והתעתקה משם עוד לפני שהארי הספיק להשלים את המשפט, היא לא יכלה לשאת בזה עוד רגע.

היא סגרה את הספר, תחושת בחילה קשה עלתה בקרבה, היא נטלה עט נוצה וקלף ושירבטה מהר

ניפגש שעה לפני תחקור הצהריים לקפה?

הרמיוני

היא נטלה את פריזמר הינשוף אפרפר המזדקן שקיבלה במתנה מג'יני ליום הולדת ה-30 שלה, ובצביטת אשמה לחשה לו "תנחת בגינה של הארי, הוא בדרך כלל שם בבוקר מטפל בפרחים"

פריזמר הנהן חלושות והמריא, השאיר את הרמיוני בגרון חנוק ובעיניים נוצצות מאשמה ועצב.

הפרק הקודם		הפרק הבא