דיו ירוקה

אני לא מעוניינת בחרמשים לפאנפיק זה, כל הזכויות לרולינג, את לא יודעת כמה שינית את החיים שלי!😋😋

הרמיוני הייתה ילדה רגילה לגמרי.

אמא ואבא שלה חיו בנוחיות, וכך גם הרמיוני.

הרמיוני אהבה מאוד ללמוד, והייתה סקרנית מאוד ומסודרת. בכיתה, היד שלה הייתה הראשונה שהורמה.

ביום אחד עצוב, הרמיוני חזרה בוכה הביתה. אמא שלה שאלה אותה: ״למה את בוכה?״

והרמיוני ענתה: ״קיבלתי תשעים ושבע במבחן״ ביבבה מסוימת.

הוריה צחקו בקול רם, בתם הצחיקה אותם. כך עברו השנים.

הרמיוני גדלה והפכה נערה צעירה, כמעט בת 11. 

כל יום הרמיוני הייתה חוזרת הביתה ומספרת להוריה איך עבר עליה היום.

לפעמים אביה היה שואל:״ אמרת שהמורה לימדה אתכם היסטוריה? מעניין...״

כשהרמיוני סיפרה על שיעור מתמטיקה, ואמה הייתה ממלמלת משהו בנושא, הרמיוני כבר מזמן הפסיקה לעקוב.

 כשהתחיל החופש הגדול אחרי סיום היסודי, הרמיוני ראתה ינשוף מבעד לחלונה.

הינשוף עמד על חלונה. כן, ממש על המסגרת של החלון, והפיל לידיה מכתב. 

הרמיוני פתחה בזהירות ובהיסוס את המכתב, בו היה כתוב:

״אנו שמחים לבשר לך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות...״

הרמיוני קראה בעיון את הדף, ולא האמינה למראה עיניה! 

היא החליטה ללכת למקום שמסופר איך להגיע לשם, סמטת דיאגון,

ולקנות את הכתוב, ספרי כשפים, חיה, שרביט...

הרמיוני הראתה את המכתב להוריה, והם הלכו יחד ל״קלחת הרותחת״, ששם הכניסה לסמטת דיאגון, שמתוארת במכתב שלה.

ה״קלחת הרותחת" הייתה מלאה באנשים עם גלימות, והרמיוני שאלה אחד מהם איך מגיעים לסמטת דיאגון, וחשבה שהוא יחשוב אותה למשוגעת,

והאיש אמר, להפתעתה הרבה של הרמיוני, ״בת מוגלגים? כך זה נראה״ בלי לחכות לתשובה של הרמיוני, והמשיך: ״בואי איתי, ותביאי את ההורים שלך״

הרמיוני זירזה את הוריה ומיהרה בעקבות האיש. הוא לקח מקל כזה,(ככה זה נראה להרמיוני, היא לא אמרה מילה)

״ברוכים הבאים לסמטת דיאגון״...

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אל תהיו רעים, תגיבו,עבדתי על זה קשה🙁

אני מתכוונת לקבל תגובות בונות,לא סיימתי לעבוד על זה....

בפרקים הבאים זה יהיה יותר מעניין, תגובה ואני ממשיכה!!!

אני רק מבקשת שתגיבו, זה לא פיקצר, יש לזה המשך, תגיבו!!!!!

אה, קרדיט לש״ג

		הפרק הבא