דיו ירוקה

היוש אנשיים!!!!

אני יודעת שכותבים אנשים ככה, לא משנה.

אז הפרק הזה מוקדש ל:Lili potar 5 תודה שהגבת לי, ולג׳יני ויזלי, שבכלל לא באמת עדיין קוראת את זה, אבל אני אציק לה עם זה.

אה, וגם, אם אתם קוראים את זה עכשיו, או בעוד שנה, או גם אחרי שאני אפרוש, הפרק הזה מוקדש לכם!!

ואגב, הפרק מסופר בגוף ראשון, כלומר, מנקודת המבט של הרמיוני

רוזי:)

_______________________________________________________

״אז שם, זה הבנק, גרינטוסוס? אני לא זוכר..״ ומשם כבר לא הקשבתי.

אחרי הנאום(המאוד מאוד ארוך) של האיש, המשכנו לבדנו לבניין  הגבוה.

הגענו לבנק, והיו שם- אנשים/יצורים/דברים שדיי בא לי להקיא שהם בעצם גובליננים כמו שההורים שלי אמרו לי,

ואחד ה... מזה? אה, דוכנים הפנויים שם, ישב גובלינין שלא עסק בשום דבר, ואליו פנינו.

הוא דיבר עם ההורים שלי, ואני, רק הייתי בשוק שהוא מדבר.

טוב, אז הגובלינין ליווה אותנו לתא, שבינינו הוא הזכיר קצת תא של רכבת שדים מלונה פארק, נכנס וסימן לנו לשבת.

הנסיעה למטה, תסלחו לי על המילה, הייתה מזעזעת!!!

סוף-כל סוף הגובלינין ירד ופנה לנו לצאת. לא לפני שהוא אמר:תא 345״.

כיצאנו הוא אמר:״מפתח בבקשה״ ואבי הושיט לו מפתח זהוב.

לא ידעתי מאיפה המפתח הזה צץ לו פתאום, אבל לא היה מקום וזמן לשאלות.

התא, אין מילה אחרת לתאר את זה, ריק לגמרי!! 

אבי הורה לי לומר לעצמי איזשהו לחש (ששש, אני לא מגלה) וכשאמרתי לעצמי אותו החדר התמלא במטבעות ארד,זהב וכסף.

לקחתי מטבעות ולא הפסקתי עד שהורי אמרו לי ביחד:״מספיק!״

אף פעם לא אהבתי להתווכח איתם.

וידאתי שהכמות תספיק לי לכל השנה, והלכתי משם. למרבה ההקלה, הנסיעה מעלה הייתה קלה ממה שנדמה לכם.

יצאנו, ואם לא הבנתם עד עכשיו, אבי,אמי ואני, לרחוב הפתוח. חזרתי מלאה בדברים. הודיתי מכל ליבי לאיש.

עד האחד בספטמבר למדתי את כל הספרים הנלמדים בעל-פה ואף אחד לא היה מתווכח איתי על זה. כל כך נהנתי!

באחד בספטמבר הסתדרתי מהר ככל יכולתי. אני נוסעת!!!

הזמן עבר מהר. ממש מהר מצאתי את עצמי בוהה בקיר. עד שהגיע איזה איש ועבר בין הרציפים תשע ועשר. עשיתי גם כן זאת ומצאתי את עצמי, שוב במקום שאין לי מושג איפה הוא.

אבל אז, ראיתי שלט:״רציף תשע ושלושה רבעים, הוגוורטס אקספרס״

שמחתי ממש ומיהרתי לעלות על הרכבת. מצאתי תא עם ילד שכל הזמן איבד את הקרפד שלו.

כל הנסיעה עזרתי לו, ולמזלי זה העסיק אותי. עברתי, בין הסתם בכל התאים, עד שהגעתי לתא מיוחד מאוד. ילד ג׳ינג׳י וילד שחור שער ישבו שם. הג׳ינג׳י הרים את שרביטו.

״מה,אתה עושה קסם? תראה לי גם״ ביקשתי.

הילד נאנח והמשיך.

״לימון וחמנית זה טוב, העכברוש הזה  צהוב״

לא קרה כלום. ״אתה בטוח שזה הקסם? הוא לא במיוחד יעיל,מה? אני ניסיתי להתאמן עם כמה קסמים פשוטים, וכולם הצליחו לי.אף אחד במשפחה שלי לא היה קוסם, זו הייתה ממש הפתעה

בשבילי לקבל את המכתב, אבל כל כך שמחתי, כמובן, כלומר, זה בית הספר הכי טוב לקוסמות שיש,ככה אומרים- כמובן שלמדתי בעל-פה את כל ספרי הלימוד שלנו,אני רק מקווה

 שזה מספיק- אני הרמיוני גרינג׳ר,מי אתם?״

״אני רון וויזלי״ ממלמל הג׳ינג׳י.

״הארי פוטר״ אמר שחור השער.

״מה, באמת?״הזדכפתי ״אני יודעת הכל עליך,כמובן-לקחתי עוד כמה ספרים לקרוא בתור חומר רקע,ואתה מופיע ב״היסוטריה המודרנית של של הקסם, ובעלייתם ובנפילתם של כוחות האופל

ובאירועים חשובים של המאה העשרים״

״באמת?״ שאל הארי ״בחיי,מה לא ידעת? אני במקומך הייתי מבררת הכול. אתם יודעים באיזה בית תהיו? אני ניסיתי לברר ואני מקווה שאני אהיה בגריפינדור,זה נשמע הכי טוב

בהרבה, ואומרים שדמבלדור עצמו למד שם, אבל אני מניחה שרייבנקלו זה גם לא נורא.. בכל אופן, כדי שנלך לחפש את הקרפדה של נוויל. ואתם שניכם צריכים להחליף את הבגדים שלכם, 

אתם יודעים,כי אני חושבת שתיכף נגיע לשם.״ ויצאתי. כל הנסיעה עברה בכיף וכשהגענו ראינו איש גדול. הוא צעק:״תלמידים חדשים! תלמידים חדשים הנה לכאן!״ ועמדתי לידו.הוא הוביל 

אותנו לסירות והסתדרנו לרביעיות. נסענו בסירות.

היה ממש יפה. כשהגענו קיבלה את פנינו אישה חמוצת פנים. היא התחילה לדבר ולא כל כך הקשבתי- הרי אני יודעת כל מה שאמרה!

היא לבסוף הובילה אותנו לאולם הגדול והסתדרנו בשורה.

עברו כמה ילדים עד שקראו בשמי. כהחריזו את שמי עמדתי ולקחתי את המצנפת. המצנפת חיכתה כמה רגעים ו....

הפרק הקודם		הפרק הבא