מעשה בשלושה אחים

סיפורם של שלושת האחים מהאגדה על אוצרות המוות.

כותב: ליזה ארקטורוס נורת'
הגולש כתב 8 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 2096

פרק:

דירוג הפאנפיק: PG - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: פנטזיה??? - שיפ: כעיקרון ג'ן, אולי קדמוסXבת הזוג שלו - פורסם ב: 09.11.2016 - עודכן: 11.11.2016

המלץ!

ID : 7979

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

פרק 2

"אהבתי אותה." הוא שמע את קולו החלול של קדמוס. "אהבתי אותה," הוא חזר שוב.

"קדמי, איפה אתה?" קרא איגנוטוס, מביט בחשיכה שסביבו.

"היא תחזור." אותו קול חלול, חלש יותר. "היא תחזור." הקול התחזק.

"קדמוס!" הוא קרא, בבהלה מתגברת.

"שער." צעדים. "שער."

"קדמוס, בבקשה! אם אתה שומע אותי תענה לי!" הוא צעק בקול רועד, וחש משהו אוחז ברגלו. "קד-?" הוא תפס במה שאחז ברגלו וחש קשקשים רכים כמו קטיפה. נחש. נחש!

"קדמוס, הצילו!" הוא החל לרוץ בחושך, עוד נחשים פזורים על הרצפה והוא דורך עליהם בעיוורון. הוא רץ לעבר מקור הקול אבל הקול רק התרחק ממנו יותר ויותר. "קדמוס!"

"תן לו," הוא שמע קול אחר, אנטיוכוס, והרגיש המוני נחשים עולים על גופו. הם החלו לחנוק אותו באיטיות.

"אנטיוכוס- תעזור לי-!"

"הוא צריך ללמוד לבד," אמר אחיו הבכור, והאור החל להידלק. הרחק, על קו האופק, הוא ראה את ביתו הצנוע של קדמוס מוקף בפגעסוסים, מאחוריו אחיו הגדול.

"אנטיוכוס, בבקשה!"

"אנחנו נביא אותו לאבדון," אמר הקול הקר של הבכור.

"אני אביא אותה חזרה," הדהד הקול של קדמוס, מלווה צחוק חסר הומור.

"בבקשה, אנטיוכוס!" הוא הסתובב, ומצא פגעסוס עומד במקומו.

כל הרעש נעלם, הכל קפא בבת אחת. הנחשים נעלמו. איגנוטוס החל לרוץ לכיוון הבית שנדמה שונה כעת ופתח את הדלת לרווחה. "קדמוס!" הוא קרא בקול, ומשלא קיבל תשובה הוא רץ פנימה.

הבית היה ריק, מלבד פגעסוס אחד. הוא שכב על צידו על הרצפה, חסר חיים. "קדמוס?" הוא הזיז את החיה, ואז עיני החיה נפקחו. אלו היו העיניים האפורות והקרוב של קדמוס, מיישירות בו מבט.

"אנטיוכוס!" קרא איגנוטוס בדמעות, פותח את דלת החדר לרווחה.

"מה לעזאזל?" מלמל הבכור בעודו מתיישב על המיטה. "השעה שלוש וחצי לפנות בוקר, תחזור לישון..." הוא הפיל את ראשו חזרה לכרית.

"מה אתה עושה?!" קרא הצעיר ומיהר להושיב את אחיו. "שכחת שאסור לישון בשכיבה?"

"אה..." פיהק הבכור. "שכחתי. נכון."

"אז אל תשכח!"

"למה אתה ער בכלל?..."

"היה לי סיוט." אמר איגנוטוס, מתיישה על המיטה של אנטיוכוס.

"בבקשה, אל תגיד לי שזה קשור לקדמוס."

איגנוטוס שתק והביט בברכיו, תחושת אשמה גדלה בקרבו.

אנטיוכוס נאנח. "תרד ממנו."

"אני לא יכול-"

"עבר שבוע. שבוע שלם. תן לו להתגבר לבד, ותבין כבר שהוא לא מסכן את עצמו-"