המשך לאפילוג

תאי הרכבת נפתחו כל הארבעה יצאו מהרכבת, זו הייתה שעת לילה מאוחרת, האוויר היה קפוא ובשמיים היו כמה כוכבים בודדים שקרצו לאלבוס.
"תלמידי שנה ראשונה לכאן!" צעק קול מוכר. זה היה האגריד, איש עצום מימדים שהיה חבר טוב של אבא של אלבוס וגם של רוז.
"הכול פה בסדר איתכם?" שאל האגריד לאחר שהארבעה הגיעו אליו.
"כן" השיב אלבוס, למרות הקור שהקפיא את עצמותיו.
האגריד חייך אליהם מבין זקנו הסבוך והם חייכו חזרה.
"כולם לעלות לסירות!" צעק האגריד.

השיט בסירות היה די נחמד למרות הקור המקפיא, והעובדה שמדי פעם הסירות התנגשו בשולי הנהר- מה שגרם למים להשפריץ על אלבוס והרטיב אותו טיפה אבל בסוף הם הגיעו אל הטירה.
כל תלמידי השנה הראשונה הלכו לכיוון השערים הענקיים שמצידיהם היו עמודים ועליהם חזירי-בר מעוטרים בכנפיים, והאגריד הוביל את כל התלמידים במדרגות עד לדלתות האלון הגדולות.
כל תלמידי השנה הראשונה נכנסו אל אולם הכניסה, וגל של חמימות עטף אותם לאחר שנכנסו אל הטירה החמימה מהאגם הקר.
"אתם פה חכו עד שיקראו לכם". נשמע קולו של האגריד עולה בין כל הלחשושים של תלמידי השנה הראשונה.
"כמה זמן אתם חושבים שישאירו אותנו לעמוד כאן?" שאל פיטר לאחר שתי דקות.
"אני לא חושבת שהרבה, כל שאר התלמידים כבר הגיעו לפנינו" השיבה רוז-והיא לא טעתה.כעבור 10 דקות נוספות הופיעה נוויל לונגבוטום, עוד אחד מחבריו הטובים של הוריהם של אלבוס ורוז.
"כולם לבוא אחרי", אמר נוויל בקול שקט יחסית, כיוון שברגע שנכנס כל התלמידים כבר השתתקו והפסיקו להתלחש.
נוויל הוביל את התלמידים היישר אל האולם הגדול, וברגע שתלמידי השנה הראשונה נכנסו כל שאר התלמידים השתתקו.
האולם היה ענקי, היו בו ארבעה שולחנות ענקיים בהם ישבו התלמידים מחולקים לפי בתים, כל בית והשולחן שלו, וממקום בו כל תלמידי בית הספר יוכלו לראות אותו היה שולחן המורים.
תקרת האולם כושפה כך שהראתה את אותם שמיים עם מעט כוכבים שנמצאים בחוץ ולפידים גדולים האירו את כל האולם שבו הסתובבו גם כמה רוחות רפאים.
"וואו..." לחש פיטר לאלבוס. "אני יודע", השיב אלבוס וחייך אל פיטר.
תלמידי השנה הראשונה הועמדו על ידי נוויל בטור ארוך. פתאום אלבוס שם לב לשרפרף שהועמד מול שולחן המורים עליו הייתה כנראה "מצנפת המיון". היא הייתה שרופה קצת בכמה מקומות ובעלת הרבה טלאים. "מעניין אם היא הייתה שם כשנכנסנו לאולם..." חשב אלבוס, אבל משהו קטע את מחשבותיו. לפתע אחד הקרעים, הגדול ביותר שהיה במצנפת שהיה בחלקה התחתון נפער והחל לדבר, או יותר נכון לשיר:


"לפני שנים רבות רבות,
עברו מאז מאות,
הקימו ארבעה קוסמים
את הוגוורטס על חורבות

שני נשים ושני גברים
אך עם דעות שונות,
החליטו לחלק הכול
לארבעה בתים

גריפינדור את ראשו שם באמיצים
בעוד הלגה הפלפאף בטובי הלב האדיבים
סלית'רין לקח לקרבו רק שאפתנים
ורייבנקלו מצידה בחרה בחכמים

בעוד הם חיו הם בחרו
אך הזמן עבר חלף,
אך מה הם יעשו
כשמעולמנו הם ילכו

גריפינדור הציעה פתרון נשגב
ויצר אותי שאחליט על כל אחד
ארבעת המייסדים בי שמו את נפשם
ומאז אני מחליטה בעבורם

מצנפת המיון אני
ומי שאותי יחבוש
ימצא את מקומו בהוגוורטס
בשניות ספורות."

מצנפת המיון סיימה את שירה. הקרע הפסיק לזוז וכל האולם פרץ במחיאות כפיים סוערות. נוויל, שעמד כל הזמן ליד המצנפת פרש גליל קלף ארוך, ואמר: "אתם מתבקשים לבוא ולשבת על השרפרף ולחבוש את מצנפת המיון ברגע שאקרא את שמכם".
"אניסטון, מייקל!" קרא נוויל, וילד נמוך בעל שער חום התקדם אל השרפרף, התיישב ושם את המצנפת על ראשו. לאחר כמה שניות המצנפת צעקה "הפלפאף!" מחיאות כפיים סוערות הגיעו משולחן הפלפאף והילד הלך הליכה מהירה אל שולחן הפלפאף עם חיוך גדול.
עוד ילדים נקראו לבמה, אבל בינתיים לא נבחר אף אחד לגריפינדור, ואלבוס החל לחשוש. פתאום הוא החל להרגיש בחילה. "מה אם אני באמת לא אהיה בגריפינדור?" הוא הסתכל לעבר השולחן של גריפינדור וחיפש את אחיו הגדול, ג'יימס, והוא מצא אותו יושב באמצע השולחן ליד חברו הטוב אדמונד. שניהם הסתכלו על השרפרף כמו כל הילדים באולם.
"ג'ונסון, מרקורי!" קרא נוויל וילד גבוה בעל שיער שחור התקדם אל השרפרף ושם עליו את מצנפת המיון. לא עברה שניה והמצנפת צעקה "גריפינדור!" הילד המחויך התקדם אל עבר שולחן גריפינדור שהריעה הכי חזק מכל הבתים עד עכשיו וקיבל את הילד במחיאות כפים סוערות.
"ג'ונסון, ג'פרי!" קרא נוויל. הילד שהתקדם אל השרפרף נראה בדיוק כמו הילד שנבחר זה עתה לגריפינדור. לקח לאלבוס שנייה להבין ששמות המשפחה זהים, מה שגרם לו להבין שהשניים הם תאומים. ג'פרי, כמו אחיו, שם את המצנפת, והיא עוד לא נגעה בראשו וכבר צעקה: "גריפינדור!". המינוי נמשך וכעבור כמה דקות נוויל קרא
"וויזלי, רוז!"
רוז התקדמה אל השרפרף, ואלבוס חשב שהוא ראה את נוויל קורץ לה קריצת עידוד, וכמו אצל האחים ג'ונסון ברגע שהמצנפת נגעה בשערה של רוזי המצנפת צעקה "גריפינדור!"
רוז רצה ריצה קלה אל שולחן גריפינדור, שעלו ממנו תשואות רמות ומחיאות כפיים סוערות ואלבוס מצדו, נלחץ- "מה יהיה אם אני לא יגיע לגריפינדור?" הוא חשב. זה דבר שהציק לו במשך כל המיון, והיה עוד זמן עד ששמו יגיע.
כעבור עוד כמה דקות נוויל קרא "טנסי, פיטר!" פיטר התקדם אל הבמה, התיישב והניח את המצנפת על ראשו עברו כמה שניות עד שהמצנפת צעקה "גריפינדור!" אלבוס התחיל להזיע וממש להילחץ- שניים מהארבעה כבר הגיעו לגריפינדור. הוא הסתכל על לוסי ונראה שגם היא הייתה ממש לחוצה.
הזמן עבר, המיון נמשך, "מאלפוי, סקורפיו!" קרא נוויל.
אלבוס זיהה את הילד שהתקדם אל השרפרף- הוא היה בלונדיני בעל פנים חיוורים, אותו אחד שהוא ראה ברציף תשע ושלושה רבעים. ברגע שהמצנפת נגעה בראשו הבלונדיני של הילד היא צעקה "סלית'רין!". הוא נזכר במה שדוד רון אמר לרוז וחייך, אפילו גיחך טיפה עד שהוא נזכר למה הוא היה לחוץ לפני כן והלחץ שוב שטף אותו.

עברו עוד כמה דקות והשם שלו התקרב ופתאום "פוטר, אלבוס!" צעק נוויל, והאולם כולו השתתק פתאום, אפילו לא לחישה, וכולם הסתכלו על אלבוס. "לך, קדימה" האיצה בו לוסי שעמדה מאחוריו. לאחר שהתמהמה טיפה, אלבוס החל ללכת לכיוון השרפרף. זה הרגיש כמו נצח, והוא התחיל להרגיש בחילה ורק רצה שזה יגמר. לאחר זמן מה הו הגיע אל השרפרף ונוויל קרץ לו בדיוק כמו עם רוזי, אבל הקריצה הזו לא ממש עודדה אותו. אלבוס התיישב על השרפרף והניח את המצנפת, הוא קיווה שהיא תצעק מיד גריפינדור אבל זה לא קרה.
"לאן לשלוח אותך?" נשמע קולה של המצנפת בראשו של אלבוס,
אלבוס נזכר במה שאביו אמר לו והחליט שאין לו מה להפסיד,
"אני לא רוצה להיות בסלית'רין" הוא אמר בראשו
"לא רוצה? אבל זה יהיה טיפשי" השיבה המצנפת "בסלית'רין תוכל להתקדם,להגיע למקומות גבוהים", לשניה אחת אלבוס רצה להשיב למצנפת אבל פתאום הוא נזכר בדבר השני שאביו אמר לו, שהוא קרוי על שם שני מנהלים- "אחד מהם היה בסלית'רין והיה אחד האנשים האמיצים ביותר שהכרתי". הדהד הקול בראשו. אלבוס הפסיק פתאום לפחוד מעצם המחשבה שיהיה בסלית'רין.
"אני מבינה", אמרה המצנפת שכנראה קראה את מחשבותיו של אלבוס. "היא הולכת לשלוח אותי לסלית'רין" חשב אלבוס, אבל הוא כבר לא כל כך חשש, למרות שהוא רצה מאוד להיות בגריפינדור.
"גריפינדור!" צעקה המצנפת. אלבוס לא הבין מה קרה ולמה המצנפת החליטה לשלוח אותו לגריפינדור, אבל זה לא ממש עניין אותו- הוא בגריפינדור בדיוק כמו שהוא רצה להיות והקלה גדולה שטפה אותו.

המשך יבוא...


תודה ל- deathly hallow, הבטא שלי

הפרק הקודם		הפרק הבא