המשך לאפילוג

אלבוס קם מהשרפרף, הניח עליו את מצנפת המיון והלך בביטחון מוחלט אל שולחן גריפינדור, שעכשיו הריע הכי חזק משהריע בכל הערב, והתיישב בין רוז לבין אחיו הגדול ג'יימס.
" ידעתי שתהיה בגריפינדור." אמר ג'יימס כשחיוך מרוח על פרצופו.
" אני רק אומר שיש סיכוי שהוא יהיה בסלית'רין..." חיקה אלבוס את אחיו.
" נו באמת, אתה יודע שרק צחקתי!" השיב ג'יימס.
אבל אלבוס לא כל כך הקשיב לו.
המיון נמשך ולוסי עדיין חיכתה שיקראו את השם שלה. היא נראתה כל כך לחוצה, ומדי פעם הסתכלה לכיוון שולחן גריפינדור אל המקום בו אלבוס, רוז, פיטר, ג'יימס וחברו אדמונד ישבו.
בדיוק באחד הרגעים בהם הסתכלה עליהם לוסי, נוויל קרא "רנאל, לוסי!"
לוסי סובבה את ראשה והחלה לפסוע לכיוון השרפרף, התיישבה עליו והניחה על שערה החום את מצנפת המיון. למצנפת לקח הרבה זמן ואלבוס כבר התחיל לחשוב שהמצנפת לא מתכוונת למיין את לוסי, אבל אחרי חצי דקה בערך המצנפת צעקה "גריפינדור!"
אפשר היה לראות את ההקלה של לוסי כשהמצנפת סוף סוף מיינה אותה. לוסי קמה מהשרפרף, הסירה את המצנפת ורצה ריצה קלה אל שולחן גריפינדור והתיישבה ליד פיטר.
"גם לי לקח כל כך הרבה זמן עד שהמצנפת מיינה אותי?" שאל אלבוס את ג'יימס.
"לא, לך לקח יותר זמן" השיב ג'יימס.
"באמת?"
" כן." הקפיצה אותו רוז שהשיבה במקום ג'יימס, וכנראה שמעה את השיחה.
"זה לקח בערך דקה." אלבוס הייה מופתע. השיחה, או יותר נכון, "שיחת המחשבות" עם המצנפת הסיחה את דעתו מהזמן מהשנייה הראשונה ששם את המצנפת.
משהו קטע את חוט המחשבה שלו.
לפתע כל האולם השתתק. המיון נגמר ואלבוס אפילו לא שם לב. בשולחן המורים נעמדה מי שישבה על כיסא המנהל הגדול. היא הייתה אישה מאוד זקנה ובכל זאת היא עמדה ביציבות ובלי קושי- זו הייתה המנהלת מקגונגל.
המנהלת הזקנה החלה לדבר בקול טיפה תשוש: "אנו עומדים בפני שנת לימודים חדשה ויש לי כמה הודעות להודיע. בתור התחלה, כפי שחלק מהתלמידים יכולים לראות, הסגל שלנו השתנה מעט ויש לנו כמה מורים חדשים. רשימת המורים החדשה והמסודרת תיתלה בכל אחד ממועדוני הבתים כך שכל התלמידים יוכלו לדעת מהם השינויים."
השקט ששרר באולם היה ממש מוזר, מה שהלחיץ טיפה את אלבוס, אבל מקגונגל המשיכה בדבריה באותו קול תשוש: "לעניין אחר- מי שירצה להיבחן השנה לקבוצת הקווידיץ' של הבית שלו עליו לפנות לקפטן הקבוצה שיודיעה על מועד המבחנים ,והשנה, לא כמו בכל השנים האחרות, תינתן הזדמנות גם לתלמידי השנה הראשונה אפשרות להיבחן." השקט שהיה עד עכשיו נקטע וקולות התחילו להישמע בכל האולם.
" אני מבקשת שקט." אמרה מקגונגל בכל גבוה שלא נשמע פתאום כל כך תשוש. "ובאותו נושא, השנה ייערך טורניר הקווידיץ' באופן קצת שונה. כפי שאתם יודעים אנו מנסים ליצור חיבור מחודש בין שלושת בתי הספר הקסומים, לכן לא יהיו רק ארבע קבוצות קווידיץ' שהתחרו אחת בשנייה, אלא שמונה קבוצות. כל אחד מבתי הספר האחרים ישלח שתי קבוצות בעוד אנחנו ארבע, לכן בתור המארחים יש לנו יתרון קטן של שתי קבוצות. אני מאחלת בהצלחה לכולם, ובתיאבון!" בשנייה בה מקגונגל הפסיקה לדבר הופיעו כמויות אדירות של אוכל על השולחנות והשקט ששרר באולם נעלם ובמקומו התחילו דיבורים. האולם כולו היה רועש. חזק יותר מלפני שהיה לפני תחילת המיון או בכל הערב.
"אני מתחיל לחבב את המקום הזה..." אמר פיטר בשנייה שראה את האוכל שהופיעה על השולחן. אלבוס חייך אליו למרות שבאותו רגע ניסה להקשיב לשיחה של ג'יימס ואדמונד:
"אני לא מאמין..." אמר ג'יימס.
"למה?" שאל אותו אדמונד.
"השנה יהיה הרבה יותר קשה להשיג את הגביע."
"אבל אתה רודף ממש מעולה, ניצחנו בזכותך בשנה שעברה, ניק אפילו אמר שהוא מצטער שהוא לא ביקש שמקגונגל לצרף אותך לקבוצה בשנה הראשונה."
" יש משהו בזה..." אמר ג'יימס. "אני מקווה שלפחות יהיה מעניין".
נשמע שהשניים היו הכי פחות מופתעים מכולם על כך שתלמידי השנה הראשונה יוכלו להיבחן השנה לקבוצות הקווידיץ', מה שהרבה תלמידים מהשנים הגבוהות יותר התלוננו עליו
ואלבוס התחיל לתהות לעצמו אם יש סיכוי שגם הוא יהיה בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור כמו אחיו, ואם הוא יצליח להיבחר השנה, אך השיחה עם לוסי פיטר ורוי הסיחה את דעתו והוא הצטרף אליהם.

כמעט במשך כל הערב הארבעה המשיכו בשיחה ורובה הייתה על טורניר הקווידיץ' שהולך להתקיים בשנה הזאת, ועל כך שבאמת יש להם אפשרות להיבחר לנבחרת הקווידיץ' השנה למרות שכל הארבעה ידעו שפיטר מעולם לא שיחק קווידיץ'. גם הוא השתתף בשיחה ונראה כאילו הוא זכר את כל הדברים שהשאר סיפרו לו ברכבת על קווידיץ'."

הקינוחים בדיוק נעלמו מהשולחנות כשמקגונגל קמה שוב. "מחר מתחילה שנת הלימודים וחשוב מאוד שתהיו ערניים, לכן הגיעה הזמן לעלות אל החדרים שלכם."
קול חריקה נשמע בכל האולם ולאט לאט החלו כל התלמידים לצאת. כל הארבעה החלו לצאת גם הם כשמאחוריהם ג'יימס ואדמונד, ופתאום נשמע מאחוריהם קולה של מקגונגל:
"פוטר! גנסי!" אלבוס, ג'יימס ואדמונד הסתובבו. "אתה יכול ללכת." היא אמרה לאלבוס כשראתה שהוא הסתובב, "לא קראתי לך, אלא לאחיך." מקגונגל הפנתה את מבטה חזרה אל ג'יימס. "שמעתי מה עשיתם לתלמידי סלית'רין ברכבת, עוד לא התחילה השנה וכבר התחלתם להסתבך." אמרה מקגונגל.
"זה הגיע להם, הם התחילו!" השיב מיד ג'יימס.
"אני מבטיחה לבדוק את זה. תגיעו מחר למשרד סגן המנהל בשעה 7 בערב. ואתה, אמרתי שאתה משוחרר!" היא הסתכלה על אלבוס שעדיין נשאר להקשיב
"וגם אתם." היא אמרה כשראתה שלוסי, פיטר ורוזי עדיין עומדים ליד אלבוס, והיא הסתובבה והלכה.

"היבלות האלה היו כל כך נוראיות?" שאלה רוי את ג'יימס בזמן שכל השישה עלו למעלה לכיוון חדר המועדון במהירות.
"לא, זה פשוט שמקגונגל לקחה אותנו כפרויקט." השיב לה ג'יימס.
"פרויקט?" שאלה לוסי.
"כן, נוויל הוא זה שצריך לתת לנו את העונשים- גם בתור סגן מנהל וגם בתור ראש הבית, אבל הוא מרחם עלינו יותר מדי."
השישה הדביקו את תלמידי גריפינדור לבסוף ושתי דקות לאחר מכן תלמידי גריפינדור הגיעו אל חדר המועדון, שהיה כנראה מאחורי תמונתה של אישה שמנה שמולה כולם נעמדו. "זוזו הצידה, אני מדריך, נו באמת!" ילד בלונדיני גבוהה התקדם לכיוון התמונה של האישה השמנה תוך כדי צעקות ודחיפת כמה תלמידים ולאחר שהגיע אל התמונה סידר את גלימתו ואמר בקול "מקקים מצופים!" ותמונתה של האישה השמנה זזה הצידה.
"מקקים מצופים?" שאל פיטר.
"זו סיסמת הכניסה." השיב לו אדמונד.
והם נכנסו לחדר המועדון, חדר המועדון היה עגול וגדול עם אח וכורסאות מרופדות שנראו מאוד מזמינות.
" סוף כל סוף." הגיע קול מאחוריהם. "חיפשתי אתכם בכל מקום." זה היה פרדי, חברו הטוב ביותר השני של ג'יימס. הוא היה טיפה דומה לאדמונד, שניהם היו טיפה יותר גבוהים מג'יימס בעלי עיניים חומות. הדבר היחיד שהיה יוצא דופן היה השיער. לאדמונד היה שיער שחור חלק וקצר ולפרדי שיער שטני ארוך שהגיע עד כתפיו והיה אסוף לאחור בקוקו באותו זמן.
"איפה היית, פרדי?" שאל אותו מייד ג'יימס.
"נתקעתי עם אליסיה, היא לא נתנה לי לעזוב אותה. אם רק הייתי נולד פחות יפה..."
"אז היינו אומרים לך כמה מכוער אתה." השיב אדמונד בחיוך.
"טוב כדי שנעלה לחדר, יש לנו עוד מה לעשות והוא בטוח ריק." אמר מייד ג'יימס.
"מה אתם כבר מתכננים?" שאל אלבוס במהירות.
"זה, ידידי הצעיר, משהו שאתה לא צריך לדעת." השיב לו פרדי ושנייה לאחר מכן שלושתם כבר הלכו לכיוון חדרי הבנים של גריפינדור.
"נו באמת, אני שונא כשהם עושים את זה, גם בחופשים כשפרדי ואדמונד באים לבקר הם תמיד עושים את זה." אמר אלבוס לאחר שהתיישב באחת הכורסאות והשלושה האחרים התיישבו בכורסאות לידו.
"אני חושבת שהם סתם מנסים להציק לך." אמרה רוז.
"אני לא חושב, בדרך כלל נשמע כאילו הם באמת עושים משהו."
נראה כאילו רוז עמדה להגיד משהו אבל לוסי קטעה אותה.
"למה לא אמרת שאתה פוטר?" היא שאלה.
"אני מה?"
"אתה הבן של הארי פוטר." היא השיבה לו מייד.
"נו אז?"
"אז? אז אבא שלך הוא אחד הקוסמים המפורסמים יותר בכל המאה."
"מה?" אלבוס היה מופתע ממה שלוסי אמרה באותה שנייה.
"אתה רוצה להגיד שאתה לא יודע מי זה הארי פוטר?"
"אבא שלי?"
"והילד ששרד, כל משפחה בעולם הקוסמים יודעת מי הוא, הוא היה זה שהביס את קוסם האופל הלורד וולדמורט."
"אז בגלל זה כולם הסתכלו עלינו כשהיינו ברציף תשע ושלושה רבעים." התפרצה פתאום רוז.
"כנראה." השיבה לוסי.
"מי זה בכלל הלורד וולדמורט הזה?" שאל אלבוס.
"אתה באמת לא יודע?"
"לא" השיב אלבוס.
"הוא נחשב לקוסם האופל הכי חזק במאה הזאת. עדיין יש קוסמים שפוחדים להגיד את שמו." אמרה לוסי.
"אני מציעה שנלך מחר לספרייה ונבדוק את זה." הציעה רוז.
"אני חושב שאת צודקת" השיב אלבוס.
"ואני לא הבנתי כלום." אמר פיטר. "אבל לא משנה, אני מציע שנלך לישון, אני מת מעייפות."
כל הארבעה קמו מהכורסאות, רוזי ולוסי פנו לכיוון חדרי הבנות בעוד אלבוס ופיטר לחדרי הבנים. הם נכנסו לחדר החדש שלהם. הוא היה לא גדול ולא קטן ומיועד לארבעה אנשים. למיטות היו כילות והמזוודות של אלבוס ופיטר היו מונחות בחדר, וליד המזוודה של אלבוס הייתה גם התנשמת שלו, היא היית לבנה עם כתם שחור על החזה ושמה היה ווינגן. היו שם כבר עוד שני ילדים שאלבוס זיהה בתור אותם תאומים שמוינו בתחילת הערב לבית שלהם, שניהם גבוהים עם שיער שחור מזדקר בצורה מוזרה מעט. "מנ'שמע?" אמר אחד התאומים "אני ג'פרי וזה מרקורי ואתם?" אבל לפני שהשניים הספיקו לענות האח השני דיבר "רגע, אתה פוטר לא?"
"כן." השיב אלבוס שחיכה לתגובה כמו זאת של לוסי, אבל זאת לא באה, לא נראה שאף אחד מהתאומים התרגש יותר מדי, "ואתה?" שאל שוב מרקורי את פיטר.
"אני פיטר." השיב פיטר.
"טוב אם ככה אני מאמין שמהיום אנחנו שותפים לחדר." אמר מרקורי וחייך אל השניים
"אה, ודרך אגב," אמר ג'פרי. "אני מקווה שזה לא יפריע לכם אבל כבר השתלטנו על שתי המיטות האלה." הוא הצביע על שתי מיטות שעמדו קרוב לדלת.
פיטר בחר את המיטה שהייתה קרובה לחלון ואלבוס את זאת שהייתה מול החלון. אלבוס לקח את הכלוב של ווינגן, פתח את החלון ושחרר אותה. "גם לה מגיע להשתחרר קצת" הוא חשב לעצמו ונכנס למיטה. למען האמת, כל הארבעה היו כבר במיטות ולמרות שהיו כילות לא נראה שמישהו מהם סגר אותם. אלבוס הסתכל על החלון ולאחר 5 דקות הוא כבר נרדם.

המשך יבוא…

תודה ל- deathly hallow, הבטא שלי

הפרק הקודם		הפרק הבא