כשהישראלים הגיעו להוגוורטס

הנסיעה המשיכה. מקס שם לב לשני דברים. האחד, שהוא לא היה רגוע בכלל. סימן שהוכיח את זה היה שרק לפני חמש דקות הוא טען את המטה וברקים עדיין ריצדו והתפתלו לאורכו, עוברים מעל ידו, מלטפים אותה ומעבירים בה גל של חום. הוא נשם עמוק ונרגע מעט. פלמיה עפה, פשוטו כמשמעו, לתא אחר, ועכשיו הוא היה בחברה טובה יותר. כשנרגע לחלוטין הברקים הפסיקו להתנחשל לאורך המטה והוא שם לב לדבר השני. ארבעת הנערים שהוא והרלייט ישבו איתם בתא הביטו במטה שלו במבטים מבולבלים בעודם מנסים לפענח מה בדיוק קרה כמה דקות לפני כן. הוא סובב את המטה באצבעותיו והוא הפך בחזרה לשרביט, במטרה לא למשוך מבטים מיותרים ולא לגרור שאלות מיותרות. אבל הוא לא הצליח בזה. בעודו מכניס את השרביט לכיס שבתוך גלימתו, אחד הנערים שבר את הדממה.

"אפשר לשאול כמה שאלות?" שאל רון. "כן, מה?" נאנח מקס. הוא רק רצה להימנע משאלות, ועכשיו שאלו אותו שאלה. "מה קרה הרגע? מה זה השרביט הזה? מי זאת פלמיה? מי זאת 'מכשפת השני'? מה לעזאזל? מה הולך פה? למה-" שאל רון, אבל מקס קטע אותו. "עכשיו אתה סתם חוזר על אותה שאלה בנוסחים שונים. פלמיה ומכשפת השני הן שתי מכשפות מעצבנות ומרושעות במיוחד מבית סלית'רין. המטה הזה הוא קסם נדיר שהטלתי על השרביט שלי כשהייתי בן תשע ואני לא מצליח לבצע אותו שוב והוא גורם לשרביט שלי להפוך למטה עם יכולות מעט שונות ושימושים שונים משל שרביט. מה שקרה הרגע זה שהיממתי את המטומטמת הזאת בעזרת המטה שלי, שהתכונה החזקה שלו זה ברקים וחשמל, ועשיתי את זה כי היא עיצבנה אותי וקיללה בקללה שבהחלט היה אפשר להשתמש בביטוי אחר כדי להגיד אותה." ובכך היא סיכם את התשובות לכל השאלות של רון.

"עכשיו תגידו לי, איך קוראים לכם? שכחתם להציג את עצמכם" שאל מקס את הארי, ג'יני, רון והרמיוני. "אני הרמיוני," אמרה הרמיוני, "זה רון," היא הצביעה על רון, "זו ג'יני," היא הצביעה על ג'יני, "וזה הארי." היא הצביעה על הארי וגמרה את המשפט. "הארי פוטר?" שאל מקס "גדלתי עליך!". "כן, הרבה מהקוסמים הצעירים גדלו עליי, אף על פי שגם אם פעם הייתי מיוחד היום אני לא ממש. הבסתי את וולדמורט, אין יותר ממה לחשוש, וגם איבדתי כמה יכולות שהיו לי בתור הורקרוקס של וולדמורט" אמר הארי, והיה נראה שדווקא הוא שמח כשאמר שאיבד את יכולותיו של וולדמורט, כנראה שהוא מעולם לא אהב לדבר בלחששנית, להיות מתאים לסלית'רין ולהתמודד עם הקשר הרוחני החזק בינו לבין הקוסם הקר והמרושע. "זה עדיין די מדהים מה שהצלחת לעשות ולהשיג בחיים שלך..." אמר מקס. חיוך קטן הפציע על פניו של הארי, והבעת תודה על כל המחמאות שקיבל.

הרכבת המשיכה לנסוע וכולם נהנו מהשקט שמסביב. רון נרדם על כתפה של הרמיוני, שעיניה היו כבדות, ולבסוף גם היא נרדמה. גם הארי וג'יני נרדמו ונפלו אחד על השני, ומקס והרלייט נרדמו בישיבה, שניהם משעינים את גבם על משענת המושב, מקס לופת את השרביט בכיס גלימתו והרלייט עם ידיים שלובות על חזה. כולם התעוררו מקול שנשמע ברחבי הרכבת, "בעוד כמה דקות נגיע לבית הספר. על כל התלמידים ללבוש את גלימותיהם ולהתכונן. כל הציוד והמזוודות שלכם יחכו במגורים". הארי, רון, ג'יני והרמיוני לבשו את הגלימות שלהם. מקס והרלייט כבר היו לבושים בגלימות כשהגיעו לקינגס קרוס, לטענתם. הרכבת עצרה בתחנה שלה וכל התלמידים ירדו ממנה. "הנה מכשפת השני, רואה אותה?" הרלייט שאלה את מקס. היא צחקה והצביעה על ילדה בעלת תלתלים דקים ודלילים עם גלימה ומצנפת בצבע אדום כהה. הארי הסתכל, ומיד הבין למה הרלייט צחקה על הנערה שעליה דיברה עם מקס ברכבת שיזרוק את פלמיה לתא שבה היא נמצאת. פלמיה עדיין הייתה חצי חסרת הכרה, אף על פי שעכשיו כבר התאוששה מהר, ומכשפת השני היתה צריך להרים אותה בעזרת לחש הרחפה כמילימטר מעל האדמה כדי לעזור לה ללכת.

ששת הילדים נכנסו למרכבה גדולה שהביאה אותם להוגוורטס ליד כל המרכבות עם כל הילדים האחרים. הם הגיעו לבית הספר ונכנסו בשערים, בדלת הכניסה הגדולה ואז בדלת אל האולם הגדול. ליד דלת האולם הגדול חיכתה הפרופסור מק'גונגל, וכאשר היא ראתה את התלמידים הראשונים באים היא הצביעה עם שרביטה על גרונה ומלמלה "סונורוס". קולה הוגבר פי כמה והיא התחילה לדבר "כל תלמידי בית הספר הישראלי לקסמים, להיכנס לכאן, עוד מעט תיכנסו לאולם הגדול!". מקס והרלייט נכנסו לחדר שעליו הצביעה, ואחריהם גם פלמיה ומכשפת השני ועוד כמה קוסמים ומכשפות. "בית הספר הישראלי לקסמים? עכשיו ברור מאיפה השמות והמבטא..." אמרה ג'יני בעוד הארבעה נכנסו לאולם הגדול. "מה זה ישראלי?" שאל רון. "זה עם רון, העם היהודי. יש להם מדינה משלהם, מדינת ישראל, ודת משלהם, יהדות, וממשלה והכל" ענתה לו הרמיוני, מצחקקת מבורותו בנושא. "אוקיי..." קלט רון. "בטח יסבירו לנו הכל בארוחת הערב שפותחת את השנה" אמרה הרמיוני בדיוק כשתפסו את מקומם בשולחן גריפינדור. "אם כבר מדברים על החמור..." אמר רון. "או בעצם חמורה? כי זאת ארוחה" הוא המשיך. "נקבת החמור נקראת אתון, רון" אמרה הרמיוני וצחקה, "ואי אפשר ממש להשתמש בביטוי שהשתמשת בו על דברים שהם לא בעלי חיים".

"שקט!" צעקה הפרופוסור מק'גונגל מקדמת האולם. כל תלמידי הבתים שישבו בשולחנות השתתקו באחת.

 תודה לכל מי שקורא!

תמליצו, תפעילו התראות ותגיבו!

בתגובות לפרק אני רוצה לשאול אתכם: האם בכל פעם שאני מעדכן פרק (לא מוסיף פרק, מעדכן פרק קיים) אתם מקבלים ינשוף התראה?

אשמח אם תענו בתגובות למטה על השאלה, תספרו לי על עוד דברים שאני יכול לשפר\לשנות כדי לשפר את הפאנפיק לדעתכם ותגיבו מה דעתכם עד עכשיו!

הפרק הבא יצא בקרוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא