זה נגמר

נאמ, טא- דם?

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הוא מניח את המכתב על השידה הלבנה שלידו. הוא דוחה את הרגע. הרמיוני מדברת על משהו, אבל הוא לא מבין מה. מחשבותיו נודדים למעטפה המשומשת.

היא ידעה על זה? למה כתבה לו מכתב? זו צוואה? –כל כך הרבה תשובות ללא מענה. הוא רוצה לשמוע שוב את קולה הרך כמשי. הוא רוצה לראות שוב את מבטה החייכני ומלא שמחת חיים. את חיוכה השובב ואת ריחה המתוק שמזכיר בישולים ואווירה של בית. ג'ני.

"הארי, אתה מקשיב?" היא שואלת בטון מרחם.

בדרך כלל הוא היה עונה, מסביר שהכול בסדר. אבל לא היום.

"הארי?" שוב פעם קולה. הפעם מודאג יותר מאשר מרחם.

הוא כזה מעורר רחמים?

"א-אני פשוט עייף. תניחי לי בבקשה" קולו באמת מביע עצבות. הוא עדיין מרגיש משהו מתחת לכל שכבת הטשטושים של בית החולים והרגשות הסותרים ששקעו לערמה אחת- יגון.

"בסדר, תרגיש טוב, הארי"

היא נעלבה ממנו?

קול כיסא זז, מתרחק ממיטתו. הצעדים שלה הולכים ומתרחקים. דלת חורקת ונסגרת. היא יצאה. והוא שוב פעם לבד, שקוע בתוך עצמו. ידו זזה כאילו מעצמה לעבר המעטפה.  הוא פותח אותה בעדינות כאילו הייתה אוצר.

'הארי, אם אתה קורא את זה סימן שלא הצלחתי במשימתי'

הוא מוחה דמעה.

'אני יודעת גם איך ולמה, הארי יקרי. איך לא עלית על זה?

 הילד שנשאר בחיים אבל עדיין מתנהג כמו האידיוט המושלם אחר האהבה בלתי מושגת'

משהו בו נשבר. זו לא ג'ני. זו לא ג'ני שלו.

'אני לא אשקר לך, הארי. כן אהבתי אותך. אבל זה היה פעם, כשהייתי תלמידה קטנה בהוגרווטס ומלאה בהורמונים. הייתה הפנטזיה שלי: "הבחור שמיועד לגדולות ושכל חייו מלאים באקשן ובתהילה." רציתי את זה יותר ממך, הארי, מבין?'

די! הוא לא רוצה לקרוא את זה יותר אבל עיניו ממשיכות לנוע בקצב על הדף.

'ואז הגיע הקרב האחרון, בוא כולם נלחמו עבורך עד נשימתם האחרונה. איבדתי אח עבורך, הילד שנשאר בחיים.'

הדופק עולה, הוא מזיע ורועד כולו. מנותק מהעולם.

'שמת לב שלאחרונה אני יותר בעבודה? –יש לזה סיבה – אני מתכננת את הרצח שלך ואת העלייה שלי, לכוח, לפאר ולתהילת עולם. אתה רק כלי להתקדמות שלי בסולם המעמדות. אל תרגיש רע, עשיתי זאת אם כולם. אבל אתה היית הכל המובחר.'

מישהו מנסה לקחת מידו את המכתב אבל ידיו אוחזות במכתב בכוח לא ייאמןץ

'הכל מתוכנן לפרטי פרטים, הארי. החתונה תהיה היום האחרון שלך. סידרתי הכל, אתה בטוח מפני תקיפה של קסמים אבל מה אם נשק מוגלגי?'

עכשיו הוא כבר נאבק וצורח בחוסר אונים "ג'ני!"

'אבל כמובן שיתכנו סיכויי הכשלות ולכן אני כותבת את המכתב הזה. למען הבחורה שהייתה בתוכי, זאת שאהבה אותך'

זעקות כעס ועצב בוקעות מגרונו, והוא נופל לחשכה של עצב ודמעות

הפרק הקודם