ממצאים ואהבה

היי אז הפאנפיק גמור בעיקרון, לא סימנתי אותו כגמור כי יתכן שארצה לעשות שיוניים מבחינת תיקון שגיאות כתיב, ואולי בהמשך גם להרחיב אותו, כנראה אבל שאם אעשה את זה אעשה כסיפור המשך נפרד. בכל מקרה מקווה שנהנתם לקרוא אותו. אם אעשה מתישהו המשך אצטרך לקרוא את כל הפאנקפיק מחדש כמובן (זה נכתב לפני שלוש שנים) בכל מקרה כרגע יש לי הרבה דברים אחרים אז זה לא יקרה לבינתיים.

שיהיה לכם יום נעים וקריאה מהנה.

לונה נכנסה לכיתת שיקויים, היא הגיע לכיתה ראשונה, וראתה את סנייפ יושב וקורא ספר, לידו על השולחן הייתה ערמה גדולה של ספרים.

היא חייכה, סנייפ היה מפחיד, אבל היא לא יכלה שלא לאהוב את האופן שבו הוא קרא ספרים, צמוד לספר ומלא עניין. לפעמים היא בכלל לא יכלה להאמין שהוא יכול להיות בן אדם רע, טוב אולי רע זאת מילה קשה מידי, אבל עדיין. סנייפ היה המורה השנוא על כל התלמידים (טוב חוץ מהסלית'רינים) אבל לונה מעולם לא החשיבה את דעתם.

לונה התיישבה על אחד הכיסאות   

"את מקדימה" אמר סנייפ

"כן" היא אמרה והורידה את ראשה, היא תמיד הקדימה, ילדים הציקו לה, והיא העדיפה להיות בכיתה.

אבל היא תמיד הרגישה שכאשר סנייפ אומר לה את זה הוא מוחץ לה את הלב, היא תמיד התחרטה שהיא הקדימה, כאשר זה נגע לשיעורי שיקויים.

הוא המשיך להסתכל אליה, כאילו הוא יכול לראות את הכול דרכה, את כל הפחדים, את כל המחשבות עליו ועל כמה שהוא מפחיד ורע, היא לא הסתכלה עליו, אבל עדיין הרגישה ככה.

"סליחה" היא אמרה בפעם המי יודע כמה, איך את יכולה לבקש סליחה? היא שאלה את עצמה, על מה בעצם? וחוץ מזה, זה לא שתעשי משהו שונה בעתיד, ואת יודעת את זה, וזה בכלל לא משנה כמה בה לך לעוף מפה ברגע זה.

תלמידים נוספים נכנסו לכיתה, לונה התכווצה.

"שלום לכולם, אנחנו הולכים ללמוד על יצירת שיקוי אמת, זאת במילה פשוטה, אך חשוב לציין שבמקורות זה נקרא שיקוי סביון.

מקווה שכולכם תקשיבו ותוציאו ציון טוב, יש לנו בקרוב את מבחני השנה החמישית, וזה ישפיע על השיעורים שלכם לשנה הבאה, וכמובן על העבודה העתידית שלכם" סנייפ חייך ופתח ספר שהיה על שולחן המורה.

"עמוד 38" כל התלמידים פתחו את הספר, סנייפ התחיל לקרוא מתוכו ולונה חייכה, הקול שלו היה כול כך, היא אפילו לא יכלה להגיד את זה, בעצם היא כן יכלה, הוא אהב את המקצוע והקדיש למקצוע את כול החיים שלו, כאשר סיפור על הוספת הסביון לשיקוי (על שמו של הסביון ניקרא השיקוי) היה ניתן לשמועה בקולו את ההנה מעצם הרעיון, מעצם הדבר.

"למעשה מה שנמצאה בשיקוי זה האבקנים, ולא שום דבר אחר מהפרח, זה חשוב מאוד, אחרת אנחנו יכולים להרוס לגמרי את השיקוי, וזה דבר שאף אחד ממכם לא רוצה שיקרה"

הוא המשיך להסביר ולונה הקשיבה, גם היא שמחה, היא אהבה שיקויים.

"טוב לאחר שהסברתי לכם ממה השיקוי מורכב אנחנו נעבור לחלק השני של השיעור.

אני צריך לעדכן אותכם לגבי המבחנים.

טוב אז המבחן בנוי למעשה על הרבע מרכיבים.

בשלב הראשון אני נותן ציון על העבודה שלכם במהלך השנה, הארכה אני קורא לזה. זה ישפיע על הציון הסופי, את הארכה אתם תקבלו עוד שבועיים.

בשלב השני אתם צריכים לענות על כול מיני שאלות, לגבי הרכיבים של שיקויים והשפע של חומרים אחד על השני.

בשלב השלישי אתם תצטרכו ליצור שיקויי מסוים שלמדנו במהלך השנה, אתם לא יודעים איזה שיקוי תצטרכו ללמוד, אתם תדעו איזה שיקוי זה בבחינה עצמה. זה יכול להיות כול אחד מהשיקויים שלמדנו, אתם תכינו אותו ותסבירו את התגובות של המרכיבים ואת ההשפעה של השיקוי ולמה זאת ההשפעה שלו.

החלק הרביעי הוא עבודת בית, כול אחד ממכם צריך לבחור נושא ולעשות עליו מחקר, הוא צריך להסביר את שיטת המחקר שלו ולתת לי ממצאים, עד עכשיו ברור?" שאל סנייפ והסתכל על הכיתה, התלמידים הינענו בראשם.

"טוב אז נעבור לשיעור עצמו, אתם תכינו עכשיו את השיקוי בשיעור, ולאחר מכן אני רוצה שתעבירו לי את המבחנות, בנוסף אני רוצה שתכתבו סיכום ותעבירו לי אותו עד חמישי הקרוב, אז קדימה להתחיל"

הם התחילו

		הפרק הבא