לונה פוטר

זכויות לרולינג....

לונה חצתה את המחסום בהינד עפעף.

מבחוץ היא ומשפחתה נראו משפחה רגילה לגמרי: אבא, אמא וילדה.

אבל לונה גילתה שהיא מאומצת.

האמת נראתה לעין; ללונה היה שער אדמוני מתולתל במקצת, עיני שקד בורקות, וכמה נמשים חומים על פניה.

הוריה היו בערך הפוך ממנה.

אבל לונה הייתה מכשפה, והוריה היו מוגלגים.

״ביי אמא! ביי אבא! עכשיו 10:55, ואני לא רוצה לפספס את הרכבת״ אמרה לונה.

הוריה חייכו אליה והלכו להתיישב בספסל.

הספסל היה מכושף, והוריה נפלו.

צחוק גדול נשמע מימינה.

״מוגלגים, מה? הם לא יודעים שהספסלים מכושפים!״ השתנק ילד בלונידיני חיוור, עם עיניים אפורות. 

לידו היו שני בריונים.

לונה החליטה לעזוב את זה, וללכת להתיישב בתא אחר.

היא פתחה דלת של תא.

ילדה עם שער חום מקורזל ישבה שם.

״אפשר להכנס?״ לונה שאלה בחשש.

״כן, כמובן!״ אמרה הילדה. היא נראתה נואשת לחברה.

״איך קוראים לך?״ שאלה.

״אני לונה פוטר. איך קוראים לך?״ שאלתי (אני זו לונה, נמאס לי לדבר בגוף שלישי)

היא נפלה מהספסל. (זה של הרכבת)

״את לונה פוטר? וואו, אני הרמיוני גרינג׳ר. ראיתי את התאום שלך״ אמרה ופניה הרצינו פתאום. ״הוא והחבר שלו לא נחמדים במיוחד״ הוסיפה.

״יש לי תאום?״ הפעם זה היה תורי ליפול מהספסל.

״את יכולה להראות לי אותו?״ שאלתי.

״כן...״

ת״ב?

		הפרק הבא