לונה פוטר

מאני מאני מזומני! איזה כיף כשיש בעית זמנים! אין לי מושג מאיפה זה בא לי עכשיו.

יש לי זמן ואני יושבת בפאנן, אז החלטתי להמשיך ולא להשאיר: ״מי שעכשיו רוטה, בעיה טכנית״. זה כזה הזוי. פשוט לא היה לי כוח לגמור. זה היה או זה או ארקפה. 

חוץ מזה יש לי מלא זמן.

טוב, תהנו מהפרק המאוד קצר והלא כל כך מוצלח, כי כשאני חושבת על זה אין לי זמן.

חצי שעה אחרי, הרמיוני החליטה לא להפגיש ביני לבין הארי 

-שלומות לכם! אנחנו בהוגוורטס, בשידור חי-

זה היה באמת, או רק בדמיון שלי?

אוקיי, זה מוזר.

בקיצור, אני והרמיוני ליד המצנפת.

אני מאוד מתרגשת. ולחוצה. אוך, אם אני אמויין לסלית׳רין? 

אני מאוד מקווה שלא.

״פוטר לונה!״ קראה מקגונגל.

התקרבתי בזהירות למצנפת, חוששת מגורלי המתקרב...

״לא הפאלפף!״ צעקה המצנפת.

״לא רייבנקלו!״ המשיכה.

אני יכולה להתמיין לסלית׳רין! זה המיון הכי מוזר, כי המצנפת הרי אף פעם לא אומרת את שיקוליה בקול.

עצמתי את עיניי וחשבתי: ״לא סלית׳רין, לא סלית׳רין...״ אין לי מושג מאיפה זה בא לי. ממתי מבקשים ממצנפת המיון לא להתמיין למקום כלשהוא?

אני לא יודעת. ביקשתי.

״את בטוחה?״ את זה אמרה המצנפת לי בלבד.

״כן!״ חשבתי.

״אוקיי, את בחרת את זה...״ אמרה לי המצנפת.״גריפינדור!״ היא צעקה לאולם.

שולחן גריפינדור הריע.

״סלאזר גריפינדור!״ צעק השולחן.

הארי (התאום שלי) התמיין לגריפינדור יחד עם ילד עם עור חיוור.

״תגיד״ שאלתי את הילד החיוור, ״גריפינדור זה הבית של האמיצים?״ המשכתי.

״לאאא״ הוא צחק, ״סלית׳רין זה של האמיצים, רייבנקלו של טובי הלב, האפלפף של החכמים וגריפינדור של השאפתנים.״ 

הרמיוני שמעה את זה מהשולחן של סלית׳רין ושפכה את תכולת השוקו שלה.

הפרק הקודם